"סגר שלישי, התחלנו", כתבתי בתמונה שהעליתי הבוקר לסטורי, כמו חלק נכבד מההורים בישראל. לעומת פעמים קודמות, בהן הילדים חששו מהלא נודע, הפעם היתה אווירה קצת אחרת, מעין התרגשות. בערב דאגנו להטעין את הטאבלט, שיצא לאחר כבוד מעמקי המגירה. בבוקר הוא כבר קם בשעה 6 וחצי ובישר לי שהטאבלט עדיין עובד, מזל.
• בן 66 סחף את האינטרנט: "אשתי יפה יותר מיעל שלביה"
המורה ביקשה מהילדים להתלבש לזום, לא להגיע בפיג'מות. כמה בעיות טכניות הזכורות לי מההסתגלות לזום אי שם מחודש אפריל, והנה נכנסנו לאווירת סגר חדשה.
"מודה אני לפניך", התחילו את הזום בתפילת בוקר, וסיכמו ב"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עם כל יום אחכה לו, אני מאמין". הסתכלתי מהצד על הבן שלי, ילד בן 7 וחצי בכיתה ב' שנכנס לספרי ההיסטוריה, וחייכתי. חשבתי לעצמי, מה הוא יספר לילדים שלו על התקופה ההזויה הזו? אולי על כך שחברים שלו הפכו לקוביות במחשב? על כך שאתה צריך לצעוק חזק יותר כדי שהמורה תבחר דווקא בך בין כל הילדים? או אולי דווקא על השעות הרבות שהם שיחקו ב"בראול סטארס" או ב"נינטנדו סוויץ"?
הסתכלתי עליו, מחויך, מרוגש, אופטימי, נטול דאגות, והבנתי - מתברר שהילדים שלנו מסתגלים להכל, זה אנחנו, המבוגרים, שמתקשים לקבל מציאות שונה בהינף יד. הם היו ימים שלמים עם מסכות, קיבלו בהבנה שצריך להישאר בבית כשנכנסים לבידוד, שמחו ביום הולדת על אף שנעשה רק בחיק המשפחה והפנימו שחברים פוגשים רק בחוץ, בגינה. אין פלא, אם כך, שהם גם קיבלו את הסגר השלישי בזרועות פתוחות ובהבנה, בזמן שאנחנו התבוססנו בדאגה.
• ענק: המם על שי מיקה הפך לקמפיין חדש
בחודשים הקרובים רובנו נתחסן ונקווה שהקורונה תישאר כזיכרון עצוב ורחוק, אך עד שזה יקרה, כדאי להסתכל על הילדים שלנו מהצד וללמוד מהם איך להסתגל למצבים חדשים. אנחנו רוטנים שקשה לנו להמשיך לעבוד בזמן שאנחנו משמשים כעוזרי הוראה במשרה חלקית, ואין מה לומר, הכל נכון. אך אם רק ננסה להסתכל על המצב דרך העיניים התמימות של ילדינו, נצליח לראות גם את היופי ואת ההזדמנות בתקופה הקשה הזו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו