הפריצה לקפיטול: דווקא בכירי הרפובליקנים סימנו את הקו האדום

ב-24 באוגוסט 1814, במהלך המלחמה שהתנהלה בין ארצות הברית ובריטניה, העלו הכוחות הממלכה באש את בניין הקונגרס וזרעו הרס בכל רחבי וושינגטון. בערב יום רביעי האחרון שוב מצאה את עצמה וושינגטון תחת מתקפה, הפעם מצידם של אזרחים אמריקנים תומכי טראמפ. הם נטלו לידיהם את החוק בעקבות דברי ההסתה של הנשיא, שהמשיך לקרוא תיגר על הליך הבחירות ותוצאותיהן. טראמפ תקף גם את נאמנו סגן הנשיא פנס, שסירב לתביעתו לבטל את הכרעת חבר האלקטורים. 

ב-1972 הייתה זו הפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית במתחם הווטרגייט בוושינגטון שהיוותה את יריית הפתיחה לניסיונו של הנשיא ניקסון לשבור מוסכמות וכללי המשחק בדמוקרטיה האמריקנית. הפריצה הזו הפכה לטרגדיה יוונית בעקבות הסתבכותו חסרת המוצא בפרשת טיוח ושיבוש החקירה. בסופו של דבר נאלץ ניקסון להתפטר בבושת פנים לאחר שמערכות החוק והמשפט הקימו חומת אש וסתמו את הגולל על מאמציו לקעקע את היסודות של ההוויה, המורשת והתרבות הפוליטית האמריקנית.  

בעוד שמהלכיו של ניקסון נעשו מאחורי הקלעים ובחדרי חדרים, מאבקו של טראמפ כנגד המוסדות והתהליכים, שלאורם התנהלו הבחירות לנשיאות, היו גלויים, בוטים ומתריסים. התוצאה כפי שהעולם כולו הזדעזע לראות, הייתה ההתפרצות האלימה של האגף הרדיקלי מקרב מחנה תומכיו אל תוככי היכל הדמוקרטיה האמריקנית וסמלה המובהק ביותר, הלא הוא מתחם הקונגרס שבגבעת הקפיטול.

אין מי שחולק על כך שהשתלטות עוינת ואלימה זו על בית המחוקקים מהווה את רגע השפל העמוק ביותר בתולדות נשיאותו של טראמפ, ומהווה תמצית מזוקקת של דפוס התנהלותו מאז הוכרע לחובתו המרוץ לבית הלבן. שכן, בניגוד למסורת הפוליטית המושרשת היטב, סירב הנשיא ה-45 לקבל את דין הבוחר ובמשך למעלה מחודשיים המשיך לטעון בעקשנות שהבחירות זויפו ושהניצחון נגזל מידיו. 

יחד עם זאת, ובלי להמעיט כהוא זה מחומרתם של מחזות האימה שנשקפו מבין קוטלי בית המחוקקים, יש להדגיש שכמו בפרשת ווטרגייט בשנות ה-70, כך גם הפעם עמדה המערכת המוסדית והממלכתית בפרץ.

במילים אחרות, היו אלה דווקא בכירי המפלגה הרפובליקנית ונאמניו של הנשיא, דוגמת סגנו מייק פנס ויו"ר סיעת הרוב הרפובליקנית בסנאט מקונל, שסימנו עבורו את הקו האדום, שאותו אסור לבית הלבן לחצות. בכך אותתו בכירי המפלגה שנאמנותם לחוקה ולמורשת האמריקנית חזקים יותר מנאמנותם לנשיא, והציבו בכך חסמים בלתי עבירים למרחב התמרון והפעולה הנשיאותיים. 

ואכן, טראמפ קלט והפנים את האיתותים מכיוון מחנהו. לראשונה הוא השלים הלכה למעשה עם הפסדו והבטיח להעביר את הנשיאות ליורשו באופן מסודר. בכך חגגה, אפוא, הדמוקרטיה האמריקנית את ניצחונה, גם אם במחיר כבד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו