ל"אביב הערבי" נכנסו במנאמה מנקודת פתיחה בעייתית מאוד. משפחת המלוכה, בית ח'ליפה, היא חלק מהמיעוט הסוני ששולט על הרוב השיעי - והשנה המלך חמד הפך אותה למדינה השנייה בעלת רוב שיעי באוכלוסייתה שמכוננת יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, לאחר אזרבייג'ן.
עם זאת, לפני עשור - הנורמליזציה עם ישראל היתה נראית כמו חלום רחוק. מאז המהפכה האיראנית ב-1979, משטר האייתוללות בוחש במתרחש בארכיפלג שאותו הם שואפים להפוך למחוז ה-14 במדינתם. מה שדווקא סייע למלך חמד להישאר השליט זו העובדה שחלק גדול מהשיעים בבחריין הם אינם פרו-איראנים - ולא שירתו את האינטרסים של טהרן במהלך האביב הערבי.
ועדיין, תקופה זו תישאר לעד כטראומטית משהו לבית חליפה שהרי אמנם הם שרדו - אך בקושי רב. בדומה לגיבוי להסכם הנורמליזציה עם ישראל, ספק גדול מאוד אם בית המלוכה הסוני היה שורד את אירועי האביב הערבי ללא ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. המחאה בארכיפלג פרצה במומנטום גדול ב-14 בפברואר 2011 – עת 6,000 מפגינים השתתפו בהפגנות ברחבי בחריין.
בניגוד למדינות ערביות, כדוגמת מצרים, בחריין היא מדינה קטנה, ועל כן היתה לכך השפעה משמעותית למחאה מתחילתה. בריאד ובאבו דאבי השכילו להבין במהרה את חומרת המצב ושלחו באמצע מארס אותה השנה את "הכוח להגנת חצי האי", המחלקה הצבאית של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC). פריסת הכוחות הביאה לכך שבתוך כשבועיים, בעזרת שימוש בכוח פיזי, סיכול משלוחי האמל"ח האיראניים והיראה מהכוחות הסעודים והאמירתים - המחאה שככה.
בעשור שחלף מאז, משטר האייתוללות לא הפסיק לנסות לפגוע במצב ביטחון הפנים בארכיפלג. איראן הפעילה את חיזבאללה בראשות חסן נסראללה כדי שיהווה מעין "פרוקסי שמוביל פרוקסי" בתוך מדינת האי בעלת הרוב השיעי. לכן, ב-10 באפריל 2013, בחריין הפכה למדינה הערבית הראשונה שמוציאה את חיזבאללה אל מחוץ לחוק.
מלך בחריין חמד / צילום: אי.פי
בהמשך, ארגון פוליטי מקומי שמתנגד לבית המלוכה, "הקואליציה של צעירי מהפכת ה־14 בפברואר" מוגר, ומנהיגו שמצטייר בתור פרו־דמוקרטי עבר לגור בביירות - ומקבל הדרכה פוליטית מחיזבאללה. כמו כן, תנועה פוליטית משמעותית נוספת שהוצאה מחוץ לחוק ביולי 2016 היא "אל־ואפק", וכל הנכסים שלה הוחרמו. הדמות החשובה שלה הוא מנהיג רוחני בשם אייתוללה עיסא קאסם, והוא נחשב לנציג של המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי בבחריין.
בית המלוכה במנאמה הבין שמדובר ב"פצצה מתקתקת". הם שללו ממנו את האזרחות - והוא גורש באיראן. כלל הפעולות הללו לא עצרו בעד נסראללה ואנשיו שמשתמשים באזרחים שיעים קיצוניים מקומיים כדי להפעיל תאי טרור מקומיים, ואף דואגים להם לאימונים במחנות שלהם בלבנון.
בה בעת, אמנם חיזבאללה הם דרג הביניים בין מפקד כוח קודס במשמרת המהפכה אסמעיל קאאני לבין תאי הטרור של הארגון בבחריין, אולם פועלים גם ארגונים שרואים בעצמם גוף נפרד - דוגמת גדודי אל-אשתר. הארגון שרואה במשטר האייתוללות באיראן כפטרון שלו, הוציא לפועל עשרות פיגועים בבחריין - אך הוא רחוק מיכולותיו של חיזבאללה. הפיגוע הקשה ביותר שביצע היה במארס 2014 - ובו נהרגו שני שוטרים מקומיים וקצין מאיחוד האמירויות. ורק ב-15 בדצמבר השנה, ארגון אחר בשם "גדודי אל-מוכתר" הוגדר על ידי ארה"ב כארגון טרור.
אחת ההפגנות שנערכו במנאמה באביב הערבי / צילום: אי.פי
"בחריין היא מדינה ייחודית"
"לולא התערבות חיצונית, ניתן להניח שהמהומות בבחריין היו עלולות אף להפיל את בית המלוכה במנאמה", מספר ל"ישראל היום" ד"ר יואל גוז'נסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, מומחה למדינות המפרץ ולשעבר איש המועצה לביטחון לאומי. לדבריו, "בחריין היא מדינה ייחודית, שבה ביחס לנפש יצאו מספר המפגינים הגדול ביותר לרחובות באביב הערבי. מרבית האוכלוסייה יצאו להפגין".
בנוגע לאוכלוסייה השיעית בבחריין, ד"ר גוז'נסקי מציין כי "חלקה פרו-איראנית אבל לא כולה. בהתחלה, התסיסה היתה שיעית וסונית כאחד שרצו לשפר את חייהם. רק אחר כך זה תפס ממדים עדתיים של שיעים נגד סונים. מרבית ההרוגים היו מהעדה השיעית שמהווה 80% מהאוכלוסייה. לא רק ההתערבות של המדינות הסוניות הובילה לתפנית המאבק הבין-עדתי באביב הערבי, אלא גם בית המלוכה הסוני שפעל בעיקר נגד השיעים, שבאו בטענות על האפליה השיטתית".