קושנר וברקוביץ בראיון בלעדי: "ההכרה בירושלים אכן הובילה לפיצוץ, אבל פיצוץ של שלום"

כמו במותחן הוליוודי טוב, כבר בסצנה הראשונה נשתלו הרמזים של סוף הסרט. "החוויה הראשונה שלי היא הנסיעה עם הנשיא טראמפ לערב הסעודית, ומשם לישראל בתחילת כהונת הממשל. כיהודי שמגיע בפעם הראשונה לסעודיה זה היה עבורי מרגש ומיוחד", נזכר אבי ברקוביץ, עוזרו של הנשיא טראמפ ושליחו לעניינים בינלאומיים. "מסעודיה, טסנו ישירות לישראל - זו היתה הפעם הראשונה שנערכה בכלל טיסה כזו בפומבי, אפילו שמדובר בטיסה ממשלתית. אני זוכר את עצמי מצלם במטוס את התמונות של נתיב הטיסה. זה הראה לנו כבר אז, שדברים לא חייבים להיות כפי שהם היו. הזכות שהיתה לי בהמשך, לעבוד על הסכמי אברהם, הוכיחה זאת".



ארבע שנים לאחר מכן, לא רק שטיסות ישראליות חוצות את שמי ערב הסעודית על בסיס יומיומי, אלא שברקוביץ והבוס שלו ג'ארד קושנר, חתנו המפורסם של הנשיא טראמפ, חנכו השבוע קו טיסה נוסף מישראל למדינה ערבית - מרוקו. ביום שני נפגשו בישראל עם נתניהו, גנץ ואשכנזי. למחרת יצאו לרבאט, עם משלחת ישראלית בכירה בראשות מאיר בן שבת. ראש המל"ל הישראלי, בן לעולים ממרוקו, בירך את המלך, מוחמד השישי, בברכה השמורה למלכים, "שנתן מכבודו לבשר ודם". 



לאחר מכן, נשא בשפת המקום נאום מרגש. "כמוני, רבים מבני הדור השני והשלישי של העולים ממרוקו, שומרים אמונים למורשת אבותם. מנהגים רבים שנולדו כאן במרוקו, ממשיכים להתקיים בבתים רבים בישראל. יהדות מרוקו הטביעה חותם על החברה בישראל. היחסים בינה ובין בית המלוכה הם היסוד שעליו ייבנה השלום". הוא חזר על הדברים בעברית. קושנר וברקוביץ, גם אם לא הבינו כל מילה, לא נזקקו לתרגום. היה זה עוד רגע שיא בתהליך השלום. 



אף שאיש לא אמר זאת מפורשות, ולמרות שבצוות השלום "עובדים עד השנייה האחרונה", כדברי ברקוביץ, באוויר עמדה תחושת סיום פרק, או לפחות סיכום. ברקוביץ, בן 32 בלבד, וקושנר, ארכיטקט השלום האזורי ועוד לא בן 40, עשו בארבע שנים מה שלא קרה ב־26 שנים. כאנשיו של טראמפ, מיליה השלום הבינלאומי לא מסוגל להגיד להם מילה טובה, אבל בישראל ידעו לתת לשניים ולאנשיהם את הכבוד הראוי. 

תחושת סיום פרק. מימין: מלך מרוקו. שני משמאל: ברקוביץ ולידו בן שבת וקושנר במפגש עם המלך // צילום: דוד אזגורי



ביער האומות של הקרן הקיימת היה קושנר שותף לנטיעת חורשה על שמו, בטקס עם ראש הממשלה. באותו ערב העניק לו נתניהו שי, מעין תעודת הוקרה ממוסגרת מטעם מדינת ישראל על חלקו בשלום. ובשגרירות האמריקנית בירושלים, קבע השגריר דיוויד פרידמן שלט המנציח את החצר הענקית בשם "חצר קושנר". 



"היינו יזם נדל"ן ועורך דין מניו יורק", נזכר פרידמן בטקס הצנוע. "מצאנו את עצמנו ממלאים תפקיד מכריע בעיצוב מדיניות החוץ של ארה"ב במזרח התיכון. אולי לא היה לנו ניסיון דיפלומטי אבל היו לנו ערכים ומטרה משותפת". קושנר, פרידמן, ברקוביץ, יועץ השגריר אריה לייטסטון ויתר חברי הצוות, נראו במעמד רגועים, נינוחים ומחויכים יותר, כאילו הוסר מהם עול כבד. זו היתה האווירה גם בטיסת אל על 555 שהמריאה למחרת למרוקו.



הטיסה הראשונה לאמירויות



בטקסים בנתב"ג וברבאט, וגם בדברים שקושנר אומר כאן בראיון, נראה שהוא וברקוביץ מבקשים להשאיר מורשת, להסביר מה עשו נכון, בניגוד לאינספור מתווכי השלום הקודמים. בשל לוחות הזמנים הצפופים, השיחה עם השניים מתקיימת בנפרד. קושנר שלח את תשובותיו בדוא"ל. עם ברקוביץ השיחה התנהלה בטלפון.



מתוך כל החוויות וההחלטות שהתמודדתם איתן מאז שהנשיא טראמפ נכנס לפוליטיקה לפני שש שנים, מהם שלושת הרגעים המשמעותיים ביותר שתיקחו איתכם?

קושנר: "נהניתי מאוד לעבוד בשמו של העם האמריקני בארבע השנים האחרונות, וקשה להצביע על שלושה רגעים מסוימים שמקבצים את הכל יחד. אם בכל זאת צריך לבחור, הרי שלושת הפרויקטים שנהניתי לעבוד עליהם הכי הרבה הם הסכמי אברהם, שהולידו ארבעה הסכמי שלום בין ישראל לאיחוד האמירויות, לבחריין, לסודאן ולמרוקו. הפרויקט השני הוא הסכם הסחר USMCA בין ארה"ב, מקסיקו וקנדה שהחליף את הסכם NAFTA (והיה נושא מרכזי של הממשל; א"כ). הפרויקט השלישי הוא 'חוק צעד ראשון' - רפורמה בחקיקה הפלילית (שנועדה בין היתר למנוע מאסירים משוחררים לחזור למעגל הפשיעה; א"כ), ששיפרה את חייהם של רבבות משפחות אמריקניות".



ברקוביץ מזכיר כאמור את הטיסה עם טראמפ מסעודיה לישראל ב־2017, את הטיסה הראשונה מישראל לאמירויות שהיה שותף לה בקיץ האחרון, ואת זו שהובילו השניים השבוע לרבאט. "כיוון שאני מדבר איתך ממרוקו, איני יכול שלא לחשוב על מה שאירע כאן. הוד מעלתו מלך מרוקו, מוחמד השישי, משוחח עם היועץ לביטחון לאומי של ישראל, מאיר בן שבת.



"מהיום הראשון שנכנסנו לממשל, מנהיגי מדינות ערב אמרו שהם רוצים לעשות שלום, אבל הקושי היה להוציא החוצה את מה ששמענו מאחורי הקלעים. כך שלשמוע ולראות היום בעיניי את מה שידעתי כל השנים, זה היה רגע מדהים שישפיע על מיליוני ישראלים. כך שגם אם הזמן שלי בממשל מגיע לקיצו, אני מרגיש טוב מכך שהעמים יתקרבו וילמדו להכיר אחד את השני, שמסעדות כשרות חדשות יפתחו במרוקו ושזה יימשך הרבה אחרי שכבר לא אהיה בממשל".



ורגע או חוויה שאינם בהכרח קשורים לישראל ולאזור?

ברקוביץ: "אני לא רוצה לדבר על אירוע מסוים אלא על דבר שלאנשים בדרך כלל לא יוצא לראות, ושאני הייתי בר־מזל ובעל זכות לחוות. המשרד שלי בבית הלבן צמוד לדלת חדר העבודה של הנשיא, כך שהיתה לי זכות במשך ארבע שנים משמעותיות לראות את הנשיא עובד. קרבה כזו לנשיא ארה"ב היא דבר גדול שלימד אותי הרבה ושתמיד אוקיר".



קרב העברת השגרירות



בימין הישראלי סימנו את ג'ארד קושנר, האיש שגדל באצולה היהודית־דמוקרטית של ניו יורק, כסמן שמאל שטרפד את הסיפוח. ואולם, תיאור כזה עושה עוול לאיש שנשא על גופו את תור הזהב האמריקני־ישראלי של ימי טראמפ. כי בחינת עומק מראה שקושנר הוא לא ימין ולא שמאל, ושאצלו ישראל - וההיגיון הקר - לפני הכל.



"ארבע השנים האחרונות בממשל היו פרק בלתי צפוי בחיים שלי", סיפר קושנר בשגרירות. בחיוך שובב פנה לשגריר פרידמן ואמר, "אנשים טענו שהיותך 'יותר מדי פרו־ישראלי הופכת את המינוי שלך כשגריר לבעייתי'. גם זה היה טיעון לא הגיוני". וממה שאינו הגיוני, קושנר ניסה להתנער.



קושנר: "המהלך של העברת השגרירות היה קרב גדול שלחמנו למענו. הוא עורר התנגדות רבה מצד אנשים רבים, אך בלי סיבה הגיונית, חוץ מאשר הפחד מפני הלא נודע. אבל, המהלך הראה שבדיפלומטיה, כאשר עושים את הדבר הנכון בעוצמה, כאשר מאתגרים את הדברים המקובלים והבלתי הגיוניים, אפשר להשיג פריצות דרך, שאחרים מחשיבים כבלתי אפשריות".



ברקוביץ: "ההחלטה על ירושלים היתה חשובה באופן יוצא מגדר הרגיל, ולא רק בגלל המהות שלה. קודם להחלטה נאמר לנו שאנו, כמי שאין להם את הניסיון, צריכים לדעת שהיא תכניס את האזור למסלול אלים שלא ניתן לחזור ממנו. אבל אם בוחנים את כל האפשרויות, ועושים זאת בזהירות תוך לקיחה בחשבון של כל הסיכונים, ניתן לעשות דברים משמעותיים. זה היה שיעור חשוב, כי הוא הראה לכל העולם שאפשר לעשות עוד דברים שנחשבים בלתי אפשריים, שישפיעו לטובה על כל האזור. כמו שג'ארד אמר השבוע לראש הממשלה. ההכרה בירושלים אכן הובילה לפיצוץ אבל פיצוץ של שלום".



כלומר, לדעתכם ההכרה של הנשיא בירושלים היא זו שהביאה את השלום ולא מלחמה כפי שהזהירו?

ברקוביץ: "כך אני מאמין".



קושנר: "ההכרה בירושלים והעברת השגרירות הן סמל לחשיבה רעננה של מדיניות אמריקנית. יחד עם ראש הממשלה נתניהו, ניגשנו לבעיות שנחשבו לבלתי פתירות במבט מחודש. הכרנו גישות קודמות, אבל השתמשנו בהרבה שכל ישר מול האתגרים. על ידי החשיבה היצירתית הולדנו הזדמנויות, ובכל יום אתה שומע חדשות טובות מהאזור - דבר שלא קרה במשך שנים רבות". 



כמי שבאו מחוץ למערכת הפוליטית ושהצליחו במקום שבו אחרים נכשלו, איזה לקח למדתם בשנים האלה שאותו אתם ממליצים לאחרים לאמץ?

קושנר: "המומחים היו עסוקים בשאלות תיאורטיות במקום להתמקד בשאלה מה רוצים האנשים, והאם יש מטרות מוסכמות שאפשר להתכנס סביבן. כדי להשיג שלום, צריך ליצור מצב שבו כל האנשים יוכלו ליהנות מביטחון, משגשוג כלכלי ומחופש דת. אלה דברים מובנים מאליהם, אבל כשהתחלנו את דרכנו בממשל, גם הם היו נתונים במחלוקת. 



"אחרי יותר מארבע שנים, אני חש שזה המפתח להצלחה. אנחנו היינו הממשל הפרו־ישראלי ביותר שאני יכול לדמיין, אבל היינו גם הממשל התומך ביותר בעולם הערבי־מוסלמי. בנינו אמון על ידי עמידה לצד בעלי הברית והשותפים שלנו. הנשיא טראמפ נהנה מהאמון של העמים באזור וזה נתן לנו את היכולת לקדם את היוזמות".

"ההזדמנות לנרמל את היחסים היתה גדולה מכדי להתעלם ממנה". טראמפ עם קושנר, פרידמן וברקוביץ // צילום: אי.פי



ברקוביץ: "לומדים הרבה, אבל אחד הדברים החשובים שאני לוקח מפה הוא הסבלנות. כאשר מגיעים לתפקיד, הרצון הוא להשיג הכי הרבה בזמן שיש לך. אבל בניית יחסים לוקחת זמן ומחייבת סבלנות. למדתי במשך הזמן להרגיש בנוח עם זה שעדיין לא נוח, כלומר שהדברים שאני רוצה שיקרו עדיין לא קרו, אבל הם יקרו. וזה מה שהיה. היתה לנו סבלנות של שלוש שנים, וברביעית ראינו את הפירות. אני יודע שמבחוץ נראה לאנשים שהסכמי השלום פרצו בפתאומיות. האמת היא שקדמו להם שנים על שנים, של עבודה קשה ומשותפת שבנתה את זה כך שברגע הנכון הדברים יקרו. וכשאני מדבר איתך ממרוקו אני פשוט מרגיש את זה".



"לא למהר לעסקה גרועה"



"תוכנית המאה" שהממשל הציג בינואר שעבר לא יצאה לפועל, ולמעשה הפסקתם לקדם אותה. מצד שני, הבאתם כמובן את ההישג ההיסטורי של הסכמי השלום. מה הזיקה בין ההסכמים לבין תוכנית המאה? האם היו הסכמים ללא התוכנית?



קושנר: "התוכנית היא ההזדמנות המפורטת והמציאותית ביותר לפתור את הסכסוך זה עשרות שנים. לדעתי, זו התוכנית הקיימת היחידה שיכולה לשפר את חיי העם הפלשתיני באופן מעשי. אני חושב שעם הזמן אנשים יעריכו את היתרונות שלה. אבל התוכנית הועילה מאוד בקידום הסכמי אברהם. על ידי הצגת תוכנית שלום הוגנת, שישראל היתה מוכנה לנהל עליה משא ומתן, הרבה מנהיגים בעולם הערבי ראו שישראל מוכנה להתפשר. זה עזר לשבור חסמים ולהתחיל שיחות מהותיות בנושא נורמליזציה עם מדינות ערביות רבות".



ברקוביץ: "הצגת התוכנית יצרה תנופה. ישראל אמרה שהיא מוכנה לדון עליה, וזה כל מה שביקשנו באותו שלב, בעוד הפלשתינים דחו אותה על הסף, אפילו בלי לקרוא מה נאמר בה. מדינות ערב ראו שישראל מוכנה לקדם את השלום אבל הן גם היו עצבניות מחשש שמהלך הריבונות ייצא לפועל. הן חששו שתהיה הכרה אמריקנית בריבונות הישראלית על השטחים האלה, ואז יהיה להן מסובך מדי להתחיל בנורמליזציה עם ישראל. לכן השגריר של האמירויות, יוסיף אל־עוטייבה, העלה את ההצעה לדחות את מהלך הריבונות, בתמורה להסכם שלום של ארצו עם ישראל. לא את כולם ההצעה הזו שכנעה, אבל היו רבים מאוד בישראל שחשבו שעדיף להמתין עם הריבונות". 



מה בדיוק קרה לנושא הריבונות? הרי בהתחלה הממשל - כולל הנשיא עצמו - אמר שהוא ייושם מייד אבל אז עיכבתם אותו. מה קרה באותו יום?

קושנר: "בסופו של דבר זה היה משהו שהיינו מוכנים לעשות ולא היינו נגדו. אנו גאים מאוד בתוכנית השלום שהציג הנשיא טראמפ. עם זאת, ההזדמנות לנרמל את היחסים של ישראל עם מדינות ערביות רבות, היתה גדולה מכדי להתעלם ממנה. לכן השעינו את מהלך הריבונות לטובת ארבע עסקאות שלום ואנחנו בקשר עם מדינות ערביות ומוסלמיות נוספות".

יהיה מי שיעלה טענה קונספירטיבית, שכל מהלך הריבונות נועד מראש להתבטל כדי להביא לפריצת הדרך מול האמירויות.

"זה לא נכון", משיב מייד ברקוביץ. "כוונותינו (בנוגע לריבונות) היו טהורות והן עדיין כאלה. הנשיא עשה מספיק כדי להוכיח איפה הלב שלו נמצא בנוגע לישראל".



ממשל ביידן מגבש בימים אלה את מדיניותו כלפי איראן. מה העצה העיקרית שתיתנו בנושא זה?

קושנר: "המזרח התיכון נמצא כיום במקום הרבה יותר בטוח מזה שקיבלנו בירושה. הסיבה לכך היא שהנשיא טראמפ עמד עם בעלי בריתנו באזור. חשוב להיות סבלנים כשמנהלים משא ומתן, ולא למהר לקראת עסקה גרועה. לאמריקה יש הרבה סדרי עדיפויות בעולם, איראן תתקשר אם וכאשר היא תהיה מוכנה לעשות עסקה אמיתית".



מילה על הפוליטיקה האמריקנית - האם יש סיכוי לשינוי התוצאות כפי שהן נראות כעת?

ברקוביץ: "הנושא נמצא בדיון משפטי, אני מעדיף לא להתייחס".



גם קושנר לא השיב לשאלה הנוגעת לתוצאות הבחירות. 



לסיום, אבי, אתה עדיין רווק, ושמעתי שהרבה בנות בישראל ובקהילה בארה"ב מחכות שתתפנה ב־21 בינואר.

"אם אני מסיים את תפקידי ב־21 בינואר, הדבר הראשון שאעשה הוא להכניס קצת נורמליות לחיים שלי, אחרי ארבע שנים. ולגבי שידוכים... אתה שדכן?"

לא מוצלח במיוחד.

"טוב, אז אני לפחות הכרתי לאחי את אשתו. שליש גן עדן יש לי". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו