אני בוודאי לא מחדש לכם הרבה כשאני מצהיר ש־2020 היתה שנה שוברת לב עבור הקולנוע ואוהביו. בתי הקולנוע ברחבי העולם עומדים ריקים כבר חודשים ארוכים (בישראל הם נעולים מאז חודש מארס), רשתות בתי הקולנוע נאבקות על חייהן ומצויות על סף פשיטת רגל, פסטיבלי קולנוע מתקיימים בגרסאות מקוונות (במקרה הטוב), והכותרות בשבועות האחרונים מלמדות שגם ביום שאחרי הקורונה המצב לא ישוב לקדמותו.
גם דיסני וגם אולפני האחים וורנר הודיעו כי החל מהשנה הבאה תינתן עדיפות להפצה בסטרימינג, כך שגם לאחר שהמגיפה תחלוף ובתי הקולנוע יוכלו לחזור ולפעול, סרטי ענק (כמו "חולית", "מטריקס 4" ו"האלמנה השחורה") ייערכו את הבכורה שלהם על המסך הקטן.
אמנם אפשר לשאוב מעט תקווה ועידוד מתגובותיהם של במאים בכירים כמו כריסטופר נולאן ובמאי "חולית", דני וילנב, שהביעו זעזוע מהמהלך הקיצוני והחד־צדדי של וורנר (שכלל לא שיתפו את היוצרים בהחלטתם), אך אם לוקחים בחשבון את הפופולריות העצומה של נטפליקס – שרק הלכה והתחזקה השנה - ואת הצמיחה המטאורית של יריבותיה (שכוללות גם את אמזון ואת אפל טי.וי), לא ניתן להתכחש לכך שסימן שאלה ענק מרחף מעל לעתידו של המסך הגדול, וכלל לא בטוח שיהיה אפשר להשיב את הגלגל לאחור.
בתוך כך, הקורונה גם זרעה הרס בצד ההפקתי וגרמה לאינספור פרויקטים להידחות או להתבטל כליל. ברי המזל שכן יצאו לצילומים נאלצו לעשות זאת בהתאם להוראות בטיחות קפדניות שיישומן ואכיפתן עולה הון. אלא שבמקרים רבים, גם זה לא מנע ממישהו מאנשי הצוות להידבק בקורונה ולהביא לעצירת ההפקה. כמו במקרה של רוברט פטינסון, כוכב הסרט "באטמן", למשל. צריך רק להקשיב למונולוג הצרחות הזועם של טום קרוז שהודלף השבוע לרשת, ושבו הוא נשמע גוער בשני חברי צוות על הסט של "משימה בלתי אפשרית 7" לאחר שלא הקפידו על כללי הבטיחות, כדי להבין עד כמה הפקת סרט במצב הנוכחי קשה ומתסכלת.
ובכל זאת, בין האולמות הנטושים, ההפקות התקועות ונחיל החדשות המבאסות, הסרטים המשיכו לצאת לעולם, ואנחנו המשכנו לחפש (ולמצוא) דרכים לצפות בהם. אז ללא עיכובים נוספים, הנה 15 הסרטים הטובים ביותר שיצא לי לראות השנה. רק שימו לב שהפעם בחרתי לסדר אותם על־פי הסדר הכרונולוגי שבו הם נצפו ולא על־פי הסדר האיכותי. ומי ייתן שנשוב במהרה לאולמות כדי לראות סרטים כמו שצריך: על מסך גדול, בפול ווליום, וביחד.
"נשים קטנות"
קלאסיקה מיידית שמפיחה חיים חדשים ומרגשים בספרה המפורסם של לואיזה מיי אלקוט, ומבססת את מעמדה של גרטה גרוויג כבמאית אדירה. סירשה רונן הנפלאה הופכת את ג'ו מארץ' לדמות הנשית הכי מקסימה והכי מעצימה שנראתה על המסך מזה זמן רב. במשך חצי מהסרט עמדו לי דמעות בעיניים.
