נראה שאין ילד שלא מכיר את המחזמר המיתולוגי "עוץ לי גוץ לי" שנכתב ב־1965 על ידי אברהם שלונסקי ושרץ בתיאטרון הקאמרי שנים רבות. ואם היה מישהו שפספס, אז הפרסומת שבה עומר אדם שיר גרסה שיווקית לשיר "בוקר טוב" שלקוח מהמחזמר - החזירה אותו לתודעה.
בתיאטרון הקאמרי החליטו להעלות שוב את המחזמר בגרסה מחודשת, בבימויו של ארז שפריר. מאחר שעולם התיאטרון בימים אלה סגור ומסוגר, הכוונה היא להעלות את ההצגה בפורמט מקוון, לצפייה דיגיטלית.
רמי ברוך ועירית קפלן שיחקו בגרסה האחרונה של "עוץ לי גוץ לי" בקאמרי, והם ישובו לשחק גם בגרסה החדשה. לצדם ישחקו ערן מור, נדב נייטס/גלעד שמואלי, אלון סנדלר/דיויד בילנקה, אלי גורנשטיין/שמחה ברבירו, ירדן ניקפהמה/נוי הלפרין, איה שבא/נעמה שטרית, כנרת לימוני, שהם שיינר/דודו ניב, טל וייס/עפרי ביטרמן.
המחזמר מגולל את סיפורו של טוחן עני שרוצה להשיא את בתו למלך. לשם כך הוא מספר שהבת שלו יכולה להפוך קש לזהב. המלך כולא את בת הטוחן בחדר כדי שתהפוך ערימות של קש לחוטי זהב, ומי שנחלץ לעזרתה הוא שדון קטן שדורש בתמורה לעזרתו את בנה בכורה של בת הטוחן לכשייוולד. כשנולד התינוק, בת הטוחן מתחננת שייותר לה, והשדון מסכים לוותר רק אם תצליח לנחש את שמו.
"הפעם הראשונה שבה נכנסתי ל'עוץ לי גוץ לי' היתה ב־1989", מספר ברוך. "קיבלתי את תפקיד השדון. ב־2001 קיבלתי את תפקיד המשרת, ואז גם עירית קפלן נכנסה להפקה. מאז אנחנו רצים איתה 19 שנים. בצוות החדש שהתגבש עכשיו יש שחקנים ותיקים וצעירים גם יחד".
קפלן: "חוץ משנינו יש עוד שניים שנשארו מהשחקנים הוותיקים: אלי גורנשטיין ואיה שבא. אנחנו רביעיית המופלאים. שמחתי מאוד כשחקנית צעירה בקאמרי להיכנס להפקה הזאת".
איך הצגה כל כך ותיקה מצליחה להמשיך ולהיות רלוונטית?
ברוך: "זו הצגה שכרוכה ברגשות ובדמעות. תמיד אחרי הצגה ניגשות אלי אמהות ומספרות שהן ראו את זה עם ההורים שלהן, ועכשיו הן באות עם הנכדים או עם הילדים. יש אנשים שאומרים לי שהם ראו את זה כמה פעמים. השיא שלי היה צופה שאמר לי שהוא צפה בזה 18 פעמים. זה כל כך מרגש".
קפלן: "זו קלאסיקה של ילדות".
ברוך: "זה ממש מירוץ שליחים שכל דור מעביר את הלפיד לדור שאחריו, גם בקרב השחקנים וגם בקרב הקהל. האנשים שהעלו את הגרסה הראשונה בשנות ה־60, לא האמינו בה. חשבו שהקהל הצעיר לא יבין את העברית של שלונסקי, אבל הם טעו. זה לא ייאמן איך הילדים מעורבים במחזה, יודעים בדיוק מה קורה ומשתתפים, למרות השפה הלא שגרתית".
קפלן: "נפש האדם לא משתנה, וילד זה ילד. ההפקה חיה וצבעונית ואין תחליף למפגש עם הבמה והשחקנים".
אבל אתם כנראה תעלו את ההצגה במתכונת מקוונת. לא תפגשו קהל.
ברוך: "אנחנו מנסים להיאחז באמונה ובתקווה שהימים הרעים יחלפו. החיסון הזה, שמנצנץ לנו מהקצה של המערה, אולי הוא הפנס שיביא את האור ויחזיר לנו את החיים ואת התיאטרון. כרגע אנחנו עובדים על ההצגה מתוך אמונה שהיא תגיע גם לקהל".
