גמביט המלכה
באופן ישראלי למדי, הסדרה "The Queen's Gambit" זכתה בישראל לשם "גמביט המלכה". ממש כמו במקרה של "דוסון קריק" הניינטיזית, בה שם המשפחה של אותו דוסון היה בכלל לירי, גם ב-"גמביט המלכה" אין באמת דמות בשם גמביט, כמו שמדובר במונח מעולם השחמט.
תרגום לא לגמרי מוצלח בצד, רגע לפני סוף השנה עלתה בנטפליקס דרמה מתוחכמת שבשישה פרקים בלבד הצליחה לספר סיפור מרתק, תוך נגיעה בנושאים כמו יתמות, פמיניזם, התבגרות והרס עצמי. גם שחמט היה שם, אבל הוא רק התירוץ ולא באמת מהווה יותר מתפאורה לסיפור מורכב.
צופי הסדרה נכבשו על ידי בת' הרמון (בגילומה המשובח של אניה טיילור ג'וי הצעירה), גאונת שחמט מתבגרת חובבת אלכוהול וסמי הרגעה, שאפילו לא ידעה שהיא כזו עילוי. לצלילי פסקול סיקסטיז תקופתי כיפי התוודענו לדרמה משובחת, שמקורה ברומן מ-1983, ואשר נעשו ניסיונות בעבר להביא אותה אל עולם הקולנוע. אחד מהם היה מתוכנן אף להיות פרויקט הביכורים של הית' לדג'ר על כיסא הבמאי, בטרם הלך השחקן לעולמו. אבל עבור מוצר כזה בהחלט היה שווה לחכות כל כך הרבה שנים.
• הופתענו: הקשר היהודי של גמביט המלכה
הכתר
לפעמים קשה לתפוס כמה מונרכיה - מוסד כה מיושן, ארכאי, לא רלוונטי ונעדר משמעות שאינה סמלית, היא עדיין עניין ב-2020. אולי עצם העובדה שהיא ייצוג נוכח אך כל כך ביזארי של עולם שאיננו עוד, היא שהופכת את ההתעסקות בו לחגיגה עבור כתבי רכילות ומהדורות חדשות גם בפתח העשור השלישי לשנות האלפיים. ואולי אלה אנשי בית המלוכה עצמם, שהרכילות אודותיהם לאורך שנים מעידה שמדובר בבני אדם ארציים למדי, אולי אפילו מסואבים מחמת הכוח, שמשאירים את ארמון ווינדזור מוקד עניין ברחבי העולם.
אחרי שלוש עונות משובחות, שבה "הכתר" לאחרונה לעונתה הרביעית, עם קאסט חדש כדרכה, ובדיוק בזמן בו העולם אובססיבי במיוחד למעלליהן של אנשי השושלת המלכותית אך המעט רקובה בקצוות. הסיבה? עזיבתם של הארי ומייגן את בית המלוכה בימיה הראשונים של השנה, ועקירתם אל קנדה, תוך פרסום פרטי החוזה השמן שחתמו עם אותה נטפליקס, המקרינה את הסדרה אודות משפחתם המורחבת. והחל מהעונה הנוכחית - גם הפחות מורחבת, כשלתמונה נכנסת אמו של הארי, הנסיכה דיאנה.
פרשנים ומתעדים ותיקים של הארמון ביקרו את החלטתם של השניים לשתף פעולה עם מסמך טלוויזיוני עלילתי שמדגיש את הצדדים הפחות פוטוגניים בקורות משפחתם. יתרה מכך - הם ראו באקט לא פחות מבגידה ושיתוף פעולה עם אויב, למטרות פרסום אישי ורווח כלכלי. לחובבי הסדרה זה דווקא פחות הפריע, בעודם בולסים בהנאה בינג'ים שלמים של משולש האהבה בין דיאנה המנוחה, צ'רלס והמאהבת קמילה.
בוג'אק הורסמן
טכנית, "בוג'אק הורסמן" אינה תוצר של 2020 וגם עונת הסיום שלה הייתה מתוכננת לעלות בכלל בשנה שעברה. זה לא קרה משלל סיבות (שאינן תלויות קורונה דווקא), אבל חציה השני של עונת הפינאלה שלה עלה לרשת בסוף ינואר, רגע לפני שהעולם השתנה לנגד עינינו. דמות שלא השתנתה יותר מדי במהלך שש העונות שתיעדו אותה היא בוג'אק בעצמו, מעין תאונת דרכים מהלכת שעשתה - במונחי נרקיסיזם ונסיעה בכביש מהיר היישר אל האבדון, בית ספר לדמויות טראגיות פחות מאוירות ממנה.
קשה לחשוב על סדרת אנימציה אחרת שהצליחה לעסוק בצורה כל כך ישירה וכואבת בנושאים כמו טראומה, דיכאון, פרסום, אובדנות והרס עצמי כמו "בוג'אק הורסמן", מופת תסריטאי שלא נראה בנוף הטלוויזה האמריקנית מאז "מד מן". נכון, היא לעתים נשאבה מדי אל מחוזות השטות וכללה הרבה יותר מדי חידודי לשון מעיקים, ובכל זאת, סוס מצויר מזדקן וחברתו המילניאלית הדכאונית דבררו דורות שלמים, שמוצאים עצמם אבודים וכנועים מול עולם שלא חס על איש. גם לא על סוס.
