ארה"ב תחת ממשל ביידן צפויה להיכנס למו"מ מחודש עם איראן. לקראת הבחירות, הפיצו יועצי ביידן "נייר לבן" שבוחן חזרה מהירה להסכם הפגום מ־2015 המכונה JCPOA. אחת האופציות שנבחנו היתה אפילו חזרה לעסקת הביניים מ־2013, ה־JPOA, שהניבה לאיראן מאות מיליוני דולרים כמחווה של רצון טוב. ישראל, באופן טבעי, מודאגת מהגישה, מכיוון שההסכם הקודם נתן לאיראן מסלול בטוח ומסוכן לגרעין.
צילום: רויטרס
מול האתגר הזה, ישראל חייבת להפגין אחדות פנימית של הגורמים הרשמיים העוסקים בנושא. זה מתחיל בעמדה ברורה וחדה במפגשים רשמיים ובשיחות עם העיתונות. רה"מ נתניהו יכול לאכוף התנהגות זו עם הנחיה (דירקטיבה) ברורה וחד־משמעית לעמדה רשמית, לציטוט או שלא לציטוט, בפגישות רשמיות או בראיונות.
הנחיה כזו צריכה להיתמך על ידי שר הביטחון גנץ ושר החוץ אשכנזי. בשלב השני יש להעביר את ההנחיה ולאכוף ביצוע בצוות שימונה לעסוק בתיק האיראני: המל"ל, צה"ל, המוסד, משהב"ט, הוא"א ואחרים. זו היתה הדרך שבה עבד צוות המומחים הישראלי בראשותי בסיבוב הקודם מול המעצמות. הצוות, שהיה תחת דירקטיבה ברורה, הסביר לצוותי המו"מ של המעצמות את העמדה הישראלית החד־משמעית, תוך ניסיון למתן את הטעויות שעשו ולשפר במעט את העסקה הפגומה שהצוותים היו נחושים לחתום.
ליצור מסר אחיד
צריך לנסות וליצור מסר אחיד דומה גם עם שותפי השלום החדשים של ישראל במזרח התיכון. לאיחוד האמירויות ולבחריין חששות דומים בנוגע לאיראן. על ישראל לתאם עמדות איתם ועם ממשלות אחרות, כדוגמת הסעודים, כדי לדבר בקול אחד. ארה"ב התעלמה מהחששות של שותפיה האזוריים בפעם הקודמת, חשוב להימנע מכך בפעם הבאה.
בהבעת הדאגה, על ישראל ושותפיה להיזהר משילוב כוחות חזק מדי עם הרפובליקנים, המתנגדים גם הם לוויתורים לאיראן. חשוב שהנושא לא יוצג כפרטיזני ולעומתי מול הממשל הדמוקרטי. יחד עם זאת, אין זה רעיון רע להבהיר כי הבחירות הבאות ב־2024 עלולות להניב מדיניות שונה, מה שיהפוך כל עסקה כלכלית עם איראן למסוכנת מאוד.
חשוב להבליט כי פעילותה העוינת של איראן לא הופסקה בשנים האחרונות. מ־2018, עם פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין, הגביר המשטר את הסחיטה הגרעינית, העשיר יותר אורניום מהמותר, פיתח, ייצר והתקין צנטריפוגות מתקדמות במתקנים תת־קרקעיים, ונקט צעדים מסוכנים נוספים בזירה הגרעינית.
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) פרסמה לאחרונה דו"ח חריף במיוחד על פעילותה הגרעינית של איראן, שעולה ממנו הפרה ברורה של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) ואמנות נוספות שאיראן חתומה עליהן, וכמובן הפרה של הסכם הגרעין. הדו"ח מגובה גם במסמכים מהארכיון האטומי שהמוסד השיג. חלק מהממצאים הגיעו מביקורים של פקחי סבא"א באתרים חשודים באיראן, אחרי לחצים שנמשכו זמן רב. הביקורים האחרונים של פקחי סבא"א הניבו ממצאים חדשים ומעניינים על ההפרות האיראניות.
לרוע המזל, הקהילה הבינלאומית לא נקטה עד כה פעולה החלטית. האיראנים שיחקו בקלפיהם בחוכמה, בהמתנה לבחירות בארה"ב. חייבים להבהיר לממשל הנכנס שאסור לתגמל התנהגות כזו.
ממשל ביידן רוצה הסכם חדש, זו לא הבעיה. גם ישראל ושותפיה יעדיפו הסכם טוב, השטן נמצא בפרטים. על ישראל ללחוץ לעסקה שלא תאפשר לאיראן להמשיך בפעילותה הגרעינית. ההסכם לא יכול להיות זהה לקודם עם שיפורים קלים. נדרש לקבוע תנאים ברורים לטיפול באבסורד של "תוכנית גרעין אזרחית" במתקנים תת־קרקעיים. הסכם חדש חייב לכלול טיפול בכל שלושת האלמנטים של תוכנית הגרעין האיראנית: חומר בקיע, מערכת הנשק ואמצעי השיגור.
לא לטילים בליסטיים
מההסכם הקודם למדנו שעל פיתוח מערכת הנשק קשה מאוד לפקח. הממצאים מהארכיון האטומי הבהירו זאת היטב. בעסקה הבאה איראן חייבת להצהיר על כל פעילויות העבר שלה. אסור לחתום על עסקה ללא פתרון ההפרות הקודמות והצהרה על המלאים שהיו.
הטיפול באמצעי השיגור דורש יותר מהחלטות או"ם שניתנות לפרשנות. העסקה חייבת לעצור באופן מלא את פיתוח הטילים הבליסטיים, המסוגלים לשאת נשק גרעיני.
חומרים בקיעים (אורניום ופלוטוניום), והטכנולוגיה לייצורם, חייבים להיות אסורים לחלוטין ומנוטרים על ידי סבא"א. בנושא זה אין מקום למו"מ.
ארה"ב ושותפיה חייבים להפסיק להתמקד רק "בזמן הפריצה" לחומר בקיע, כפי שעשו בסיבוב הקודם. זה הפך לרעיון מיושן. איראן לא תפרוץ לפצצה אלא תתגנב אליה באמצעות צנטריפוגות מהירות, מו"פ מתקדם ומתקנים תת־קרקעיים או חסויים. בהסכם אסור לאפשר מתקנים תת־קרקעיים, שאלות פתוחות על תוכנית הנשק הקודמת, וקיומן של קבוצות פיתוח נשק כגון SPND.
לבסוף, ההסכם הקודם כלל סעיפי סיום (SUNSET) מסוכנים. אם סעיפים כאלו יישארו בהסכם עתידי, תוקפם חייב לפוג בעוד עשורים רבים. אסור לאיראן להאמין שיש לה נתיב פתוח בעתיד לנשק גרעיני.
יש טענה שתנאים אלו לא יתקבלו לעולם על ידי טהרן. זה הלך רוח מוטעה לתחילת מו"מ. ממשל ביידן חייב להבהיר לאיראנים שיש לו דרישות, ושהוא לא ממהר למו"מ. אחרי הכל, לארה"ב אתגרים רבים אחרים, כגון המתיחות הגלובלית מול סין ורוסיה והטיפול בצפון קוריאה. אם המשטר רוצה הקלה בסנקציות וסיום תוכנית "הלחץ המקסימלי", הוא חייב להתפשר בשולחן המו"מ. על הממשל החדש לדחות באופן חדמשמעי את דרישת איראן, שלפיה על ארה"ב לשלם על המדיניות האיראנית של טראמפ.
סנקציות ואיום צבאי
יועצי ביידן מאמינים כי הסרת הסנקציות תסייע להגיע להסכם ותמנע עימות - זו טעות. הסנקציות מייצרות את המנוף שיעזור לארה"ב להגיע להסכם הנכון ולמנוע עימותים. בלי סנקציות ואיום צבאי אמין, איראן לא תבוא לשולחן המו"מ עם מוכנות לקבל שינויים בעסקה.
הסנקציות יכולות גם לדחוף את המשטר לשינויים בהתנהגותו במישורים אחרים. חייבים לבדל בין הטיפול בתוכנית הגרעין לדאגות החשובות האחרות. זו תהיה טעות לקשור בין התמיכה האיראנית בטרור ובין פעילותה העוינת בסוריה ובלבנון למו"מ הגרעיני. לאחר פתרון הבעיה הגרעינית כל האחרים יטופלו, קישור ביניהם עלול להוביל לוויתורים מסוכנים בגרעין.
לממשל החדש ממתינות החלטות חשובות, הוא חייב לנוע בחוכמה וללמוד מטעויות העבר. ישראל יכולה לעזור, במיוחד אם היא תדבר בקול אחד ותתאם עמדות בזהירות עם שותפים אחרים, המבקשים למנוע את החזרה להסכם הפגום של 2015.
תא"ל (מיל') פרופסור יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על הדמוקרטיות (FDD) ופרופסור אורח בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון. כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי בפועל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו