בקור רוח, בלי אופוריה, קורים דברים גדולים. זוכרים שנפל מסך הברזל בשנים 1990-1989? אז מה שקורה בחודשים האחרונים הוא לא פחות מאשר נפילת "מסך החול" שחצץ בין מדינת ישראל לבין ארצות ועמי ערב. צריך לתת קרדיט לדיוויד וינברג, שהשתמש לראשונה בדימוי הזה, ששימש בעבר כותרת ספרו של יגאל אלון. זה לא קרה בהסכם השלום עם מצרים.
זה לא קרה באוסלו. היום מתפוררת האיבה בין ישראל לעולם הערבי, ברובו, על רקע התפתחויות מהירות שקיבלו תאוצה בעשור האחרון.
ברור שכל זה הוא בניגוד לדעתם של כמה אנשים, ובכל זאת זה סיפור גדול. במקרה הזה, המידור של גנץ ואשכנזי לא משמעותי. אם מישהו מדגיש את הנושא, אמר ראש הממשלה עצמו, זה נועד לצורך פרובוקציה. אשכנזי וגנץ יודעים שמתקיימים קשרים בדרגים כאלה ואחרים עם סעודיה והפגישה עם בן סלמאן, למרות היותה פריצת דרך, היא לא בגדר שינוי כיוון.
ראש הממשלה נתניהו יחד עם מוחמד בן סלמאן מנסים לאבטח את אגפי המזרח התיכון מפני פגיעתו הבלתי צפויה של ממשל ביידן. מי יודע, אולי על הקשרים המתהדקים בין ישראל לערב הסעודית עוד יהיו כמה שגרירים לשעבר ואולי חגי אלעד או מישהו בדמותו שיגישו תלונה בהאג. האמריקנים לא אוהבים את הסעודים. פעם הדיפלומטים ואנשי הביטחון מאוד אהבו אותם, ולא רק בגלל הנפט אלא בגלל הקריירה השנייה שהם אפשרו לחליפות החנוטות מהביצה של וושינגטון.
היום הם גילו שהם פוגעים בזכויות האדם. אבל זה המצב במזרח התיכון, והאויב האהוב, הפלשתינים, הם המאיימים באמצעות טילים על העורף האזרחי שלנו. להזכיר, לפני כחודש בראיון היסטורי, ערך הנסיך בנדר בן סולטאן חשבון היסטורי עם הפלשתינים והאשים אותם שהם תמיד מהמרים על הסוס הלא נכון - כולל אדולף היטלר והנאצים, ולא רק סדאם חוסיין.
בחריין, האמירויות וישראל חותמות על הסכמי שלום // צילום: לע''מ
אבל זה כמובן אבסורד למצוא הצדקות ליחסי ישראל־סעודיה. זה הרי דבר מדהים. המדינה הזאת, שהילכה אימים על המערב בשנות ה־70 וה־80, עם "נשק הנפט" שלה, מחפשת עכשיו את קרבתה של ישראל.
בסופו של דבר, העצמאות האנרגטית שארה"ב הגיעה אליה בשנים האחרונות, כמו גם איומי הגרעין האיראני, דחפו את ערב הסעודית ואת ישראל להתקרבות ואף לברית במובנים מסוימים. מארק דובוביץ' אמר לאחרונה שתהיה האצת תהליכים ביחס לאיראן בתקופה הקרובה, תקופת הדמדומים של ממשל טראמפ. בארה"ב חוששים שמדובר בתקיפה של מתקני הגרעין.
לפי הפרשנות של חלק מהפרשנים שם, טראמפ רוצה לסנדל את ביידן. אך ההתקרבות ההיסטורית הזאת בין ראש הממשלה לבין מוחמד בן סלמאן נועדה כנראה לשתי מטרות: תיאום מול ממשל ביידן ותיאום מול איראן. ניסיון לשכנע את ביידן ואנשיו שימשיכו בקו ניצי כלפי איראן ומנגד להרתיע את איראן עצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו