אם לא יקרה משהו באמת בלתי צפוי, ב-20 בינואר 2021, יעזוב דונלד טראמפ את הבית הלבן. עבור מדינת ישראל יסתיים באותו יום פרק חסר תקדים בקשרים עם ארה"ב. טראמפ שבר כל שיא בתמיכה האמריקנית בישראל. אין ספק שמרביתנו יתגעגעו אליו ואל מהלכיו.
סיום תקופת טראמפ, לא היה בלתי צפוי. כמובן שרבים בארץ קיוו שישלים שתי כהונות, ואולם כל מי שמכיר את המערכת האמריקנית, ידע שבמוקדם או במאוחר הדמוקרטים יחזרו לשלטון. כך עובדת שם השיטה.
_0.jpg)
והנה הגיע היום. ראש הממשלה והנשיא שוחחו אתמול בטלפון עם הנשיא הנבחר, ג'ו ביידן. ריבלין הזמין אותו לירושלים. נתניהו קבע לפגוש אותו בקרוב, כנראה בוושינגטון. אחרי ארבע שנים של שכרון חושים אמריקני, ישראל חוזרת לקרקע המציאות, למצב יחסים רגיל בינה ובין ידידתה הטובה ביותר.
ואולם משהו יסודי בכל זאת ישתנה. שכן למרות שחילופי ממשל הם כאמור תהליך טבעי, המהפך הצפוי בקשרים בין ירושלים לוושינגטון מכניס אותנו לעידן חדש ביחסי שתי המדינות. לא בגלל שביידן יוביל קו אחר מטראמפ בנוגע לאיראן ולפלשתינים, אלא בגלל שפערי ענק בין ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים צפויים ללוות אותנו עוד שנים רבות.
למה הכוונה? עד לעידן טרמאפ, תמיד היו ויכוחים בין ארה"ב. לא חשוב אם הנשיא היה דמוקרט או רפובליקני, ולא משנה אם ראש הממשלה, היה מהימין או מהשמאל, פערים תמיד היו. פורד הרפובליקני איים על רבין ממפלגת העבודה ב"הערכה מחדש". קרטר הדמוקרט, התעמת עם בגין על ההתנחלויות, אבל גם רייגן העניש את בגין על מלחמת לבנון והשמדת הכור בעירק. ג'ורג' בוש האב קיצץ לשמיר את הערבויות וג'ורג' בוש הבן, שנחשב לאוהד ישראל גדול, דרש מאריאל שרון לעצור את מבצע חומת מגן, וכן הלאה והלאה.
או כפי שאומר שגריר ישראלי לשעבר, "אין פערים גדולים בין קונדוליסה רייס לבין סוזן רייס". שתיהן כיהנו כיועצות לביטחון לאומי. הראשונה, רפובליקנית שהובילה בנאיביות להשתלטות חמאס על עזה – טעות גיאו-אסטרטגית בלתי ניתנת לתיקון. השנייה, דמוקרטית אצל אובמה, שהותירה טראומות בלתי נשכחות אצל בכירים ישראליים רבים שעבדו מולה.
העידן שמסתיים אפוא הוא של שוויוניות בעימותים מול ממשלים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד. שכן הרף הגבוה מאוד שהציב טראמפ ביחסו לישראל, צפוי לכוון את דרכם גם של הנשיאים הרפובליקנים הבאים.
כל השמות הבולטים במפלגה, סגן הנשיא מייק פנס, שר החוץ פומפאו, מושל פלורידה רון דה סנטיס, השגרירה לשעבר באו"ם ניקי היילי, הסנאטורים טד קרוז, מרקו רוביו וטום קוטון, וכמובן טראמפ עצמו שעוד לא אמר את המילה האחרונה – כולם מבטאים עמדות פרו-ישראליות מוחלטות.
כלומר, אם וכאשר נשיא רפובליקני יחזור לשלטון בעוד 4 או 8 שנים, שוב נהנה כנראה מירח דבש בלתי נגמר. שוב נחווה ניגודיות עצומה בין ממשל דמוקרטי שהוויכוחים איתו רבים – וזה לגיטימי – לבין ממשל רפובליקני שבעצם המחלוקת עם ישראל רואה בעיה.
תנועת המטוטלת הזו, שכמותה לא הכרנו בעבר בחילופי ממשלים, צפויה, כך נראה, לאפיין את קשרי ירושלים-וושינגטון לעשור או שניים קדימה. שתי המפלגות תומכות ויוסיפו לתמוך בישראל, אך יעשו זאת באופן שונה. התמיכה הדו-מפלגתית תקבל פנים חדשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו