בני ברוכים: "גם כשהרווחתי טוב, פחדתי לעזוב את העבודה כאינסטלטור"

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"היום. אני מניח תפילין כל בוקר. אני בן אדם שכל היום, מהבוקר עד הלילה, אומר תודה לקדוש ברוך הוא. שום דבר בחיים האלה לא מובן לי מאליו, מהנשימה, דרך המשפחה ועד המתנה שקיבלתי להיות אמן ולהתפרנס מזה. אני בהודיה כל יום, כל היום. כל שנה ביום ההולדת שלי אני נוסע לכותל כדי להגיד תודה.

"תמיד הייתי ככה, מאז שהייתי ילד. הייתי הולך לישון ומבקש דברים מאלוהים, והאמת שהוא הגשים לי את הכל. בגיל 10 כבר שיחקתי לצד שייקה אופיר ב'המלך מתיא הראשון' ובגיל 15 נסעתי לשחק בסרט באמריקה. אני בן להורים גרושים, אבא נהג מונית ואמא מנקת בתים מדרום תל אביב, אז איך אפשר לא להגיד תודה כל היום?"

מתי בפעם האחרונה עשית משהו חדש ברשתות החברתיות?

"לא מזמן, כשגיליתי את טיקטוק. אחד הסרטונים הראשונים שלי שם הגיע כבר ל־2 מיליון צפיות, ובתוך זמן קצר צברתי 34 אלף עוקבים. 

"אני מחובר באינפוזיה לפייסבוק ולאינסטגרם, מעלה שם הרבה תוכן. הסרטון האחרון שלי לפני 'הישרדות' עשה חצי מיליון צפיות בפייסבוק, וסרטון שלי על 'הכלה מאיסטנבול' הפך לוויראלי, הגיע לאיראן ולטורקיה ועשו עלי כתבות בחו"ל בגללו.

"לצערי, אני מזהה קלות בלתי נסבלת אצל אנשים בכתיבת תגובות שליליות. אני שואל, האם היית ניגש לאותו אדם ברחוב ואומר לו דברים שליליים? אז למה ברשתות אתה גיבור מקלדת? הרבה אנשים חושבים שהכל אצלנו, המפורסמים, מוצלח ויפה, אבל יש לא מעט פייק. סטורי של 15 שניות זה לא באמת החיים שלנו. אני לא מעלה את כאבי הגב שלי לסטורי".

מתי בפעם האחרונה עשית משהו רומנטי?

"בשבוע שעבר. עשיתי משהו פשוט ורומנטי שהחזיר אותי לגיל 16. יצאתי לדייט עם חגית, הלכנו לחוף הים בהרצליה, עצרנו בקונדיטוריה וקנינו עוגה וקפה, ואחרי שאכלנו יצאנו להליכה של שעה ובחזור גילינו מסעדה סינית. לקחנו טייק אווי, ישבנו על ספסל עם מזלגות מפלסטיק, אכלנו ודיברנו, וזה היה הדבר הכי רומנטי שיכול להיות. הרגשתי בן 16, גיל שבו אין לך הרבה כסף ואתה מאלתר, ופתאום אמרתי לחגית, 'זה הדייט הכי טוב שהיה לי איתך בעשור האחרון'. היינו בארה"ב, באילת ובים המלח, אבל זה היה דייט שאזכור שנים רבות, וגם חגית ככה. לא תמיד צריך לעשות דברים בומבסטיים, הקורונה החזירה אותנו לפשטות ויש בזה הרבה כיף.

לכל המדורים של "מתי בפעם האחרונה?"

"אנחנו יחד 16 שנים, קרו לנו הרבה דברים בזוגיות, והשותפות והתמיכה ההדדית במימוש העצמי של האחר עשו לנו טוב. כשחגית החליטה לפני שש שנים שהיא עוזבת את עבודתה באמדוקס ופונה לתחום של עיצוב פנים, תמכתי בה מכל הלב כי הרגשתי שזה לא פייר שרק אני אגשים את עצמי. היא חזרה מרצונה לאמדוקס אחרי שנה ותמכה בדרך שבחרתי כל הזמן. אני בא מבית שלא היה בו כסף ואני מלא בחרדות כלכליות. חגית אומרת לי, 'גם כשיהיה לך מיליון דולר, עדיין תהיה הילד מקריית שלום שמפחד', וזה נכון. 

"במשך עשור עבדתי בבוקר כאינסטלטור ובערב הופעתי. יכולתי להפסיק עם האינסטלציה, כי כבר הרווחתי טוב, אבל פחדתי. גם ביום שבו החלטתי שאני עוסק רק באמנות, קמתי בבוקר ובאתי לצאת לעבודה באינסטלציה. חגית עצרה אותי ואמרה, 'אתה לא הולך, די!'. היא שמה לזה סוף".

מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?

"לפני שנתיים, כשדיברו איתי על 'הישרדות'. הייתי בנסיעה והתקשרו להזמין אותי לפגישה. למחרת באתי ויום אחרי זה כבר התקבלתי. לא הבנתי לאן אני הולך, אף פעם לא ראיתי 'הישרדות', האמריקנית או הישראלית, זה לא היה החלום שלי בכלל. הייתי שמח ללכת ל'גולסטאר' או ל'מירוץ למיליון'. 'הישרדות' היתה קשה, ולא חשבתי שהקושי יהיה כמו שהוא היה. זה היה קושי פיזי ונפשי, והיו געגועים, זה היה כואב. ב'הישרדות', דווקא הפיזיות היא לא כל מה שצריך. צריך הרבה מעבר, ואני לרגע לא הייתי אסטרטג. נכון שהדברים הסתדרו לי שם והייתי אהוב מאוד, שזה אגב גם חיסרון - כי אז מפחדים להגיע איתך לגמר - אבל זו זכות להיות ב'הישרדות', לא פחות מזה. הייתי עושה את זה שוב". 

מתי בפעם האחרונה עשית אודישן? 

"החודש, בבית. הצטלמתי ושלחתי אודישן לסדרה. אודישן מהבית זה מעולה, כי לא צריך לנסוע ולחפש חניה. עשיתי המון אודישנים בחיים, ועכשיו יש אודישן אחד שאני מאוד מייחל לו, ל'טהרן', כי אני דובר פרסית. אני קורא לבמאי דני סירקין לקרוא לי. אני רוצה לשחק בדרמה ומרגיש שהדבר הבא בקריירה שלי זה דרמה, בסדרת ילדים או נוער. משהו שיוכיח את יכולות המשחק שלי, כי יש הרבה כאלה. מי שהוכיח שלסטנדאפיסטים יש כישרון עצום, וכמו שהם יודעים להצחיק הם יכולים גם לגרום לך לבכות, זה שלום אסייג ב'מאנייכ'. הוא עושה שם תפקיד מעולה". 

מתי בפעם האחרונה עשית סלפי? 

"אתמול. ילדה בת 10 יצאה מהאוטו של ההורים שלה ורצה אלי להצטלם. 'הישרדות' עשתה לי משהו אדיר, מלא ילדים אוהבים אותי וזה מרגש מאוד. את יודעת, ילדים ושיכורים לא משקרים. עכשיו אני אהוב בקרב ילדים ושולח כל יום סרטונים לימי הולדת ובר מצוות. עוצרות אותי ברחוב גם סבתות בנות 90, כי 'הישרדות' הביאה אותי לכולם וזה היה בום אחרי כל השנים. 

"יש לפרסום גם צד שצריך לזכור, תמיד יכולים לצלם אותך. עמדתי בתור בסופר, המסיכה קצת נפלה לי מתחת לאף, גברת אחת אמרה לי להרים אותה, וישר אמרתי לה 'את צודקת'. אני נזהר מאוד ומדבר יפה לאנשים. אתה לא יכול לצעוק בטלפון או לדבר לא יפה, כי הרבה אנשים מצלמים אותך בלי שתדע, אבל זה בסך הכל בסדר להיות מפורסם". 

מתי בפעם האחרונה אמרו עליך משהו לא נכון?

"ממש לאחרונה. ואת יודעת מה אמרו (מתייחס לשמועות שנפוצו סביב מכירת הצבעתו בגמר 'הישרדות'; ש"ז). חגית התעקשה שאגיב, ואני אמרתי לה, 

'אדוני יילחם לכם ואתם תחרישון', שזה מתוך ספר שמות, פרק י"ד, פסוק י"ד. מאז שאבא שלי מת, השתניתי. אני לוקח דברים אחרת, לא מתרגש מכל דבר ובטח לא מדברים שאומרים עלי. אז אמרו. לא כולם חייבים לאהוב אותי, זה בסדר, אני מבין שלא כולם יאהבו אותי".

מתי בפעם האחרונה התחרטת על משהו שעשית?

"אני שלם עם דרך החיים שלי ועם הבחירות שעשיתי, אבל אני מתחרט שהפסקתי את לימודי המשחק בשנה א' אצל יורם לוינשטיין. הפסקתי בגלל כסף, בגלל חרדות כלכליות. שילמתי שכר לימוד ולא ראיתי איך אני ממשיך ככה שלוש שנים בלי לעבוד, בעיקר כי שנה ג' היא אינטנסיבית מאוד. אני מצר מאוד על שלא למדתי משחק עד הסוף, זה פספוס. היום אני אעשה הכל כדי שהילדים שלי יקבלו את כל התנאים ללימודים. לכל אחד מהם יש חדר משלו, כשלי לא היה בבית של אמא אפילו מדף. לא היתה לי פרטיות ולא היה שום דבר שהוא רק שלך, הכל היה משותף". 

מתי בפעם האחרונה ביקשו ממך עצה?

"היום. אני נותן הרבה עצות בנושא טיפולי פוריות, מהניסיון שלי. גם בסטנדאפ וגם ב'הישרדות' דיברתי על זה מתוך שליחות. אמרתי שאם זה קרה לנו, זה יקרה גם לכם, וזה הרבה בזכות תפילות. חגית נכנסה להיריון שש פעמים, ובכל פעם העובר נפל. היינו אצל פרופסור, שבסופו של דבר אמר לי להתפלל. עד הבן שלנו נועם עברנו שלוש שנים של טיפולים, ועד לבן השני איתמר עברנו עוד שנתיים וחצי של טיפולים. איתמר היה חלק משלישייה, אחד נפל ואז עוד אחד, ואז אתה מתפלל שיישאר האחרון, והוא שרד ונשאר. 

"אני תמיד שמח לעזור ולדבר על טיפולי הפוריות. זה נותן השראה להרבה זוגות, כי אני מאמין שאם אנשים לא ייכנעו ויתמידו, בסוף זה יקרה. תמיד האמנתי שבסוף נהיה הורים. 

"חגית בכתה הרבה, ואני אמרתי לה, 'יש תאריך, את תהיי אמא'. לרגע לא הפסקתי להאמין. סבתא שלי ז"ל היתה צדקת, ויש לי אמונה גדולה שסבא וסבתא היו מליצי יושר שלי. 

"היום הכי חשוב לי בעולם שהילדים שלי יהיו מאושרים ושמחים, ולא אכפת לי מה הם יעשו בחיים. אני רוצה אותם בריאים ומאושרים, ומה שהם יבחרו לעשות זה בסדר. אני פה בשבילם". 

מתי בפעם האחרונה פגשת את אמא שלך?

"כל יום שישי בצהריים אנחנו נוסעים לאמא שלי, שושנה, בקריית שלום. אוכלים אצלה והיא נותנת לי קופסאות של אורז וחורשט, אוכל פרסי. אמא שלי נישאה כשהיתה בת 13 ואבא שלי היה בן 18. הם עלו לישראל ב־1966, גרו ביבנה ואז עברו לת"א, לקריית שלום. כשהייתי ילד הם התגרשו, וטוב שהם התגרשו, כי הם לא הסתדרו אף פעם. אבא היה אדם טוב, אבל זה לא עבד. אני הבן השלישי מתוך ארבעה, שני בנים ושתי בנות, ואנחנו חבורה מגובשת, כולם בקשר. 

"אמא שלי היום בת 71, והיא תמיד האמינה בדרך שלי והיום היא שמחה וגאה בי, אבל עד היום כשאני מדבר איתה בטלפון היא שואלת, 'מה עשית היום?' היא לא מבינה שלא עשיתי כלום בבוקר, כי אני עובד בערבים".

מתי בפעם האחרונה ביקרת אצל רופא?

"השנה הייתי אצל הרבה רופאים. במשך עשר שנים חייתי בהכחשה בנוגע לבעיית השמיעה שלי, וכל פעם חלה הידרדרות. את הראיון הזה לא יכולתי לנהל בלי מכשירי שמיעה, ובסוף מה ששכנע אותי לשים מכשירים היה 'הישרדות'. ביום הראשון לצילומים גיא זו־ארץ עמד רחוק ודיבר, לא שמעתי אותו, ולא ידעתי שאני צריך לצאת למשימה בלי שהוא סימן לי באצבע. שנים אמרתי לחגית שאני לא צריך כלום ושזו היא שלא שומעת טוב, אבל האמת היא שאני לא שמעתי. לא שמעתי נהג מונית כשישבתי מאחוריו, לא שמעתי מה אמרו בפאנלים שישבתי בהם, והטיפול בשמיעה שינה את חיי. זו איכות חיים לי ולסובבים אותי. עכשיו, כשפונים אלי בנושא, אני אומר לאנשים ללכת מייד לשים מכשיר שמיעה, כי זה משנה את איכות החיים. לשמוע מוזיקה, לדבר עם אנשים". 

 

מתי בפעם האחרונה התגעגעת למשהו או למישהו?

"אני מתגעגע לאבא שלי, ציון. הוא נפטר לפני שש שנים. ביני לבין אבא שלי היו הרבה חילוקי דעות והאשמות, אבל אני עדיין מאוד מתגעגע אליו. הוא היה אבא־חבר, אדם שאפשר לדבר איתו. לא התביישתי בו בחיים, אני מאוד גאה בו ובמוצא הפרסי שלי, אולי כי גדלתי בשכונה שכולם היו בה אותו הדבר. גרנו בשכונה שלא נסעו בה לחו"ל ולא היו בה מכוניות מפוארות. חיינו בבית קטן וצפוף, קיבלנו בגדים מהאנשים שאמא שלי היתה מנקה אצלם, אבל אוכל תמיד היה על השולחן".

מתי בפעם האחרונה פחדת?

"עכשיו. לצערי, בזמן הקורונה אני חרד לאמא שלי. היא אדם יקר לי, עמוד התווך של החיים שלי. בזכות אמא שלי אני מי שאני, ומפחיד אותי לאבד אותה". 

 

מתי בפעם האחרונה הכנסת חבר חדש לחיים?

"האמת שעכשיו, את קוז'י (עידו קוז'יקרו; ש"ז) מ'הישרדות'. הוא הפך לחבר טוב שלי, ואתמול כשנפגשנו אמרתי לו, 'לא מגיע לי חבר כמוך'. הוא ספורטאי מבטן ומלידה, ואני שמח שנפל בחלקי להיות חבר שלו. אפילו עשינו קמפיין יחד. זכיתי בחברים טובים מהתוכנית, דוד דביר, למשל. אנחנו נפגשים ומתקשרים, וגם עם ליטל סמדג'ה וניקול רזניקוב אני בקשר".

מתי בפעם האחרונה קינאת? 

"אני לא מקנא, נשבע שלא. לא קינאתי בהצלחה או בכסף, אלא שאפתי ורציתי גם. הסתכלתי על אנשים שמתראיינים אצלך ושאלתי למה אני לא שם. זה נבע מהרצון להגיע - והנה אנחנו פה". 

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה שיחקת בקולנוע?

"בגיל 15 שיחקתי בסרט האמריקני 'The Beast' עם סטיבן בולדווין, סטיבן באואר וג'ייסון פטריק. זה היה סיפור סינדרלה. הייתי בחוג לדרמה בקריית שלום אצל המורים ויקי ז"ל ודפנה מחרז, פנתה אלי המזכירה של המתנ"ס ואמרה שיש לה חברה שיש לה חברה מלהקת והיא מחפשת לסרט ילד דובר פרסית. האנגלית שלי היתה טובה מאוד, עשיתי אודישן והתקבלתי לתפקיד לא קטן בסרט, שצולם בישראל. מהתפקיד הזה הגעתי ל'רמבו 3', שגם הוא צולם בארץ, ואחריו ל'Riding the Edge', שלצילומים שלו כבר נסעתי ללוס אנג'לס עם אמא שלי. זו היתה הפעם הראשונה שטסתי לחו"ל, 

וזו היתה הזיה. אספו אותי בלימוזינה, הייתי בבתי מלון ועוד הרווחתי על זה כסף! 

"גם אחרי 30 שנה זה עדיין בלתי נתפס בעיניי, סיפור הכי לא הגיוני, אז איך לא אחשוב שיש שם אצבע אלוהים? אגב, אח שלי איציק, שגר אז בניו יורק, ראה את הסרט כשהוא יצא לקולנוע וצעק באולם, 'זה אח שלי!'. בטח אף אחד לא האמין לו שם, אבל זה רק כי הוא היה כל כך גאה בי".

בני ברוכים // בן 48, שחקן וסטנדאפיסט. תושב כפר סבא, נשוי לחגית ואב לנועם ולאיתמר. שיחק בסדרות טלוויזיה ("אלישע", "חשודה", "ניו יורק", "הפיג'מות", "אהבה זה כואב") והשתתף ב"הישרדות VIP". כיום מופיע בסטנדאפ בזום ובבתים פרטיים

shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו