היטלים בשצ"פ קצף

לאחרונה אנו עדים לתופעה הולכת וגוברת של רשויות מקומיות המטילות חיוב חדש – היטל שצ"פ (שטח ציבורי פתוח), בדרך כלל כתנאי להיתר בנייה. ברשימה זו ננסה לעמוד על קנקנה של דרישה זו.

על פי פקודת העיריות רשאית רשות מקומית להטיל חיובים למימון עבודות תשתית ופיתוח שהיא נדרשה בהתקנתה. כך אנו מכירים את היטל הסלילה, הביוב, התיעול והמים.

לאחרונה חוקקו רשויות רבות חוק עזר המאפשר להן לדרוש חיוב מסוג נוסף – היטל שצ"פ. היטל זה נועד, לגישת הרשויות, לממן את הוצאותיהן בפיתוח תשתיות ציבוריות כגון גנים ציבוריים, שבילי הליכה, רחבות משחק ומתקני כושר ציבוריים.

היטל שצ"פ יש ויוטל גם בשכונות קיימות וגם בחדשות, אולם התנאי הינו שהוקם שצ"פ חדש בשכונה קיימת או חדשה, כך שניתן לומר שההיטל משולם תוך קיומה של זיקה לשירות שהרשות מספקת לתושב. בדרך זו כל בעל נכס בעיר, ללא אבחנה בין שכונה קיימת לשכונה חדשה, אשר יש לו זיקת הנאה מפיתוח שצ"פ חדש, משלם ומשתתף באופן יחסי במימון כלל הוצאות השצ"פ.

קיימים שני סוגי שצ"פ: שצ"פ אקסטנסיבי מהווה חלק מהמערכת הירוקה, אך נשאר לרוב במצבו הטבעי או ברמת פיתוח נמוכה, ולפיכך אינו חלק מהמערכת הנורמטיבית של השצ"פים. המדרג הקיים בשטחים אלו מובנה על פי המיקום, התנאים הטופוגרפיים של הקרקע והקרבה בפועל לשטחי המגורים.

הסוג השני הוא שצ"פ אינטנסיבי. זהו שצ"פ נורמטיבי הכולל ריהוט גן, פרגולות, מתקני משחק, נטיעות, שבילים, רחבות וכדומה. השצ"פ מצוי במרחק הליכה סביר משכונות מגורים ובנגישות נוחה.

החיוב בהיטל שצ"פ נעשה בגין השטח הבנוי ושטח הקרקע במעמד הוצאת היתר בנייה, בין אם מדובר בבנייה חדשה ובין אם תוספת לבנייה קיימת. החיוב מחושב לפי שטח הבנייה והקרקע של אותו נכס. תעריף ממוצע של חיוב בהיטל שצ"פ עבור רכיב הבניין והקרקע מגיע לעשרות שקלים עבור כל מ"ר. כלומר, היטל שצ"פ עבור דירה בגודל של 100 מ"ר יגיע לאלפי שקלים. 

היטל השצ"פ, אם כן, הינו נטל נוסף ומשמעותי על עלויות הבנייה והמיסוי העירוני. עולה השאלה מה ההבדל בין היטל השצ"פ לבין היטל ההשבחה, שגם הוא מיועד לצורך מימון של הקמת מבנים ציבוריים ופיתוח מקרקעין לצרכי ציבור (המוגדרים בחוק, בין היתר, כדרכים, גנים, שטחי נופש או ספורט, שטחי חניה, מקלטים ומחסים ציבוריים).

קיים חשש שכסף זה, אשר יזרום לידיהן של הרשויות המקומיות, יעודד את ראשי הרשויות ליצירת פרויקטים מגלומניים על גבם של התושבים והיזמים, שיצטרכו לשאת בנטל המימון של פרויקטים אלה.

שאלה נוספת שמעורר ההיטל נוגע להיעדר הזיקה הנדרשת שבבסיס החיוב בהיטלים, בין השירות שניתן לבעל הנכס לבין עלות פיתוחם של שטחים ציבוריים פתוחים, המשמשים את הנכס נשוא החיוב.

כלומר, לא מתקיימת זיקת הנאה קלאסית של הנכס מהתשתית הציבורית, כמו למשל כביש המוביל לנכס או מערכת ביוב שמסלקת את שפכיו. מצב זה עשוי להטיל צל כבד על חוקיות ההיטל.  

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו