הכנה ליום פקודה

שני תאריכי זיכרון ציין בשבוע האחרון הג'יהאד האסלאמי בעזה. הראשון, יום השנה ה־25 למות פתחי שקאקי, מנהיג הארגון שחוסל במלטה, והשני יום השנה השלישי להשמדת מנהרת הטרור שנחפרה לשטח ישראל, שבה נהרגו 10 מאנשי הארגון.

שני ימי הציון האלה עברו ללא אירועים חריגים מצד הארגון. אבל אירוע נוסף, שיצוין בשבוע הבא, עשוי לשנות את המגמה: יום השנה הראשון לחיסולו של מנהיג הג'יהאד האסלאמי ברצועה, בהאא אבו אלעטא. למרות ההבטחות, בג'יהאד לא נקמו עד כה את מותו. יותר מכך: ראשי הארגון בדמשק דוחקים בפעילים ברצועה ליישר קו עם חמאס, ולתעדף רגיעה על פני הסלמה.

הקו המתון הזה לא מקובל על כל פעילי הארגון, ובראשם על נאמניו של בהאא. בצה"ל נערכים לכך שהם עשויים לפעול בשבוע הבא. בצמרת הארגון אמנם מנסים למנוע זאת - הפעיל ששיגר את הרקטה האחרונה לפני שבועיים, בניגוד להנחיות, נתפס וחטף מכות רצח - אבל שליטתם חלקית, ואינה מגיעה לכל פעיל ולכל רקטה.

בישראל מעדיפים כמובן שהשקט יישמר, אך יש מי שסבור שמדובר בוודאי בשעת כושר: אם הגורמים הסוררים יפעלו, ניתן יהיה לפעול מולם (גם במחיר של כמה ימי אי־שקט בעוטף). סביר שגם בחמאס היו רוצים שישראל תנטרל עבורם את מי שמאיימים על היציבות ועל השלטון המרכזי ברצועה; בהימנעו מתגובה על חיסולו של בהאא בשנה שעברה, הוכיח חמאס שהוא לא מתאבל במיוחד על הסרתם מהדרך של יריביו, ובוודאי שהוא אינו מוכן לסכן עבורם את האינטרסים החשובים לו.

ייצור על פני סיוע

עזה (וזה נכתב לא פעם, ונכון בכל פעם מחדש) נמצאת במצב הגרוע בתולדותיה. מתברר שתחתית החבית של העוני והייאוש עמוקה במיוחד, אבל כעת היא העמיקה עוד עם השילוב הקטלני של הקורונה הרפואית והקורונה הכלכלית. אם את הגל הראשון של הקורונה שרדה עזה באופן מרשים - בעיקר כתוצאה מצעדים קיצוניים של סגירת גבולות ובידוד - הגל הנוכחי מכה בה קשות. מספר הבדיקות היומי ברצועה נמוך אמנם, אך נתונים אחרונים מצביעים על יותר מ־10% חיוביים ומספר גדל והולך של חולים קשה ומאושפזים, עד כדי סכנה ליכולתם של בתי החולים לתפקד.

לזה מצטרף המצב הכלכלי ברצועה, שמחריף כעת עוד יותר. אלפי הפועלים שעבדו בישראל נשארים כבר חודשים בבית, וגם על הסוחרים נאסר להיכנס ולצאת. המשמעות היא עלייה נוספת באבטלה, וירידה משמעותית בכוח הקנייה של העזתים, שרבים מהם מתקשים לרכוש גם מוצרי יסוד בסיסיים.

בישראל מוטרדים מאוד מהמצב הזה. החשש הוא שבייאושו, יזנח חמאס את מסלול ההרגעה ויחזור למסלול ההסלמה. לכן ישראל פועלת לקדם שורה של פרויקטים כלכליים מול הרצועה. הרעיון הוא לקדם תעסוקה וייצור על פני סיוע. מי שמונה לרכז את הנושא הוא מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (מיל') אמיר אשל, אולם בינתיים העניינים מתקדמים בעצלתיים - שילוב של מגבלות הקורונה, והתעקשות ישראל לפתור את סוגיית השבויים והנעדרים כתנאי לכל התקדמות אחרת.

סוגיה אחת שכן נפתרה, נקודתית, היא הסיוע הקטארי לרצועה. התשלום החודשי הועבר לעזה, והפעם לחודשיים מראש (27 מיליון דולר לכל חודש, מהם 17 מיליון כסיוע ועוד 10 מיליון לרכישת דלק), אבל בישראל פועלים מול השלטונות בדוחא כדי להבטיח סיוע רב־חודשי, בתקווה שהוא יאפשר להשיג רגיעה ארוכת טווח שבמהלכה יוכלו הצדדים לדון בתנאי ההסדרה.

בהאא אבו אלעטא

בישראל סקפטיים בנוגע לאפשרות שהאמירויות יסייעו בסוגיה העזתית, לפחות לא כעת. חמאס משתייך לאחים המוסלמים ונהנה מחסות קטארית - יריבתן המוצהרת של האמירויות ואיראן. עד שהמאבק ביניהן לא יוכרע (בחסות אמריקנית), ספק אם האמירויות יסייעו לעזה, בוודאי כשהדבר גם יבוא על חשבון הרשות הפלשתינית, שאמנם לא נהנית מאהדה באבו דאבי אך עדיין עדיפה בעיני השליטים בה על האלטרנטיבה העזתית. 

עם זאת, בישראל משתעשעים ברעיון לרתום את האמירויות כתחליף לאונר"א - ארגון האו"ם לסיוע לפליטים שמסייע למאות אלפים מתושבי הרצועה - שארה"ב ומדינות נוספות הקפיאו את המימון שלו לאחר שהתגלו שחיתויות בהנהלתו. האמריקנים גם דורשים כי תיערך רפורמה בהגדרת מעמד הפליטים, ואפשר שיסייעו בהקמת מנגנון חליפי שיגדע את התלות בסיוע הבינלאומי, וייצר דרכים שיאפשרו לעזתים להתפרנס בכבוד.

הפלרטוט יוביל להתמסרות?

מהלכים אלה ימתינו עד להתבהרות תוצאות הבחירות בארה"ב. לא רק בעזה עוקבים אחר הדרמה האמריקנית: המזרח התיכון כולו עוצר נשימה, ובראשו איראן.

ההערכה הרווחת היא שכל ממשל שייבחר יחתור להסכם גרעין מחודש עם איראן. השאלה היא איזה הסכם זה יהיה; בישראל מבקשים לוודא שהפעם תטופל לא רק סוגיית הגרעין, אלא גם ההתעצמות הצבאית של איראן והסיוע שהיא מעניקה לשורת גורמי טרור, ובראשם חיזבאללה בלבנון והארגונים בעזה.

תחת הסנקציות הכלכליות על איראן קטן הסיוע שאיראן מעבירה לחיזבאללה ולג'יהאד האסלאמי בעשרות אחוזים. אם הן יוסרו, הסכום יגדל משמעותית, מיידית, והתוצאות יורגשו בשטח. גם חמאס - שבינתיים רק מפלרטט עם איראן - עשוי להתמסר לה, כדי לזכות במקור הכנסה קבוע ויציב. בינתיים חמאס נמנע מהתקרבות מסוכנת מדי מבחינתו לציר הרדיקלי, וכאמור מתעדף רגיעה. אסור לגזור מכך שהוא הפך לארגון של שלום: המנהרה האחרונה שנחשפה לפני שבועיים בעזה מלמדת שהוא ממשיך להיערך למלחמה, ובוחן דרכים לאתגר את המכשולים שמציבה בפניו ישראל.

המנהרה הזאת היתה יוצאת דופן בכמה מובנים. היא נחפרה לעומק חריג, אולי בניסיון לחדור לשטח ישראל מתחת למכשול שנבנה לאורך גבול הרצועה, ואולי כדי לאתגר את המכשול ולבדוק את יכולותיו. המכשול - והטכנולוגיות שהוטמעו בו, בשילוב התפיסה המודיעינית־מבצעית שמופעלת בגזרה - עמדו בהצלחה מרשימה באתגר הזה, אבל ספק אם חמאס ילמד את הלקח; סביר יותר שהוא ינסה שוב, בגזרות או בדרכים אחרות.

בינתיים, ינסה חמאס למנוע הסלמה. הדירקטיבה שלו בנושא ברורה, אך השטח מלא נפצים. יום השנה לבהאא הוא אחד מהם; גם שביתת הרעב של מאהר אל־אח'רס - פעיל הג'יהאד האסלאמי מהגדה שעצור מינהלית בישראל ושובת רעב 100 ימים - מעסיקה את אנשי הארגון בעזה, וגם הקורונה שהתפרצה בכלא גלבוע וגרמה להידבקות של עשרות אסירי חמאס. לכאורה, אף אחד מאלה הוא לא סיבה מספקת להסלמה, אך בצירוף הקורונה, המצב הכלכלי והעצבים הרופפים של פעילי הטרור ברצועה - אנחנו עשויים להידרדר בקרוב לכמה ימי לחימה בדרום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו