בעוד יומיים, ב-3 בנובמבר, לאחר שכ-90 מיליון אמריקנים כבר הצביעו בהצבעה המוקדמת, ייפול הפור סופית. בצל הגל החדש של מגפת הקורונה, שהגיע אתמול (שבת) לשיא חדש של כמאה אלף נדבקים, ועל רקע שסע פנימי, חברתי, אידיאולוגי ותרבותי עמוק, שהעלה השנה את מפלס המתח בכרכיה של אמריקה, אין זה מפתיע ששיעורי ההצבעה הפעם עתידים לשבור את שיא ההצבעה בעידן המודרני, שנקבע בבחירות 1960, כאשר כ-63% מבעלי זכות הבחירה הגיעו לקלפי.
ואכן, לפנינו קרב איתנים בין שתי תפיסות עולם, השמרנית והליברלית, שמהן נגזרים דפוסי פעולה וקווי מדיניות שונים בתכלית לגבי רווחתו, מרחב הפעילות העסקית שלו, ומסכת זכויותיו של "העם הבוחר" אל מול המדינה. לנוכח קיטוב זה, שמשבר הקורונה תרם להעצמתו, מן הראוי לבחון את מצבו הנוכחי של הבית הלבן מבחינת רוב קהלי היעד, שהעניקו לו את הניצחון המפתיע לפני ארבע שנים. זאת, במיוחד על רקע הסתירה האינהרנטית, הגלומה בין רצונו לממש את מחויבותו למחנה תומכיו ללא תנאי, לבין מסכת האילוצים והשיקולים, שלכאורה חייבו התנתקות, ולו גם חלקית, ממחויבות ראשונית זו.
הביטוי המזוקק והגבישי ביותר לדילמה זו, שבפניה ניצב טראמפ גם היום, צץ ועלה למרכז הבמה עוד לפני ימי הקורונה. המדובר בהחלטתו האסטרטגית להישאר נאמן לתפיסותיו השמרניות המוקדמות מבלי לנסות ולעמעם אותן אפילו בשוליים, כדי לנסות ולזכות בתמיכתם של קהלי יעד נוספים, בעיקר בפרברים, ויהיה המחיר הפוליטי שייאלץ לשלם על כך אשר יהיה. כך פעל הנשיא ה-45 ללא לאות למינויים של שופטים שמרנים מובהקים לבית המשפט העליון במקום המושבים שהתפנו. מינויה, בימים האחרונים, של איימי קוני בארט האולטרה-שמרנית (השלישי במספר) מהווה את העדות האחרונה, והדרמטית במיוחד, למגמה זו שנועדה להעמיק עוד יותר את אחיזתו של טראמפ בקרב צאן מרעיתו האוונגליסטי, ולהפיח בו התלהבות לקראת הבחירות שבשער.
ואולם, דא עקא שתמורה אידיאולוגית כה גורפת באופיו של בית המשפט העליון (העתידה להתבטא בגישתו לסוגיות ערכיות, חברתיות וכלכליות רגישות וטעונות, כולל זכותה של האישה על גופה וסוגיית הביטוח הרפואי), הצמיחה כבר תגובת נגד חריפה בקרב קבוצות מצביעים, שתמיכתם בנשיא היא חיונית היום לניצחונו, שבמרכזן אוכלוסיית הנשים הלבנות והמשכילות בפרברים. רבות מהן כבר פנו עורף למפלגה הרפובליקנית בבחירות הביניים לקונגרס לפני שנתיים על רקע אידיאולוגי וערכי זה, מה גם שהערותיו המיזוגיניות של טראמפ החריפו בהן עוד יותר גישה לעומתית זו.
רוב-רובם של שאר הפרמטרים העתידים לקבוע מחרתיים את עתידו הפוליטי של הנשיא, קשורים בטבורם למשבר הקורונה ולדרך ניהולו. כך, למשל, משקפת השחיקה הניכרת במעמדו של הבית הלבן, המסתמנת בקרב אזרחיה הוותיקים של אמריקה (במיוחד במדינת המפתח פלורידה, שלא פחות מ-20% מאזרחיה הם בני 65 ומעלה), את מורת רוחם לנוכח פתיחתו המואצת של המשק לפעילות מלאה, שהעלתה בקרבם את מפלס החרדה בהיותם קבוצת סיכון בימים אלה של התפשטות המחלה, שאינה יודעת רחם.
אותם דברים אמורים גם לגבי קבוצות ומגזרים חברתיים אחרים, שנפגעו קשות מהמשבר הנוכחי, כולל מצביעי מעמד הצווארון הכחול ב"רצועת החלודה" (שבזכות תמיכתם זכה בניצחון ב-2016), שכן, השיפור במצבם התעסוקתי, שהסתמן במהלך שלוש שנותיו הראשונות של טראמפ בבית הלבן, נקטע באבחה אחת בעקבות התפרצות הקורונה, וכולל גם פלח בלתי מבוטל של מצביעים אפרו-אמריקנים, שמצבם הכלכלי השתפר ללא הכר תחת שרביטו של טראמפ, בטרם הפכו לקורבנותיה של האפוקליפסה הנוכחית.
ואם בכך לא די, עלול הגידול הצפוי בשיעור המצביעים הצעירים שמתחת לגיל 29, שחלק הארי שבהם הוא בעל אוריינטציה לעומתית כלפי טראמפ, הן בשל טיפולו בקורונה והן בגין מדיניות היד הקשה שנקט כלפי המפגינים בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד, להקשות עליו עוד יותר לזכות באשראי ציבורי מחודש.
ולמרות משוכות גבוהות אלה הניצבות לפני הבית הלבן, מוקדם אפילו היום לסתום את הגולל על סיכוייו. זאת, בין היתר, משום שאין לדעת מהו היקפו של "הקול השקט" עבור הנשיא, שלפני ארבע שנים נמנע מלהצהיר מראש על העדפותיו האלקטורליות. לא ברור גם אם חלק מאוהדיו המקוריים של הנשיא יחליטו, ממש לפני שריקת הסיום, לחזור הביתה חרף אכזבתם מתפקודו של טראמפ במשבר הקורונה. לפיכך, במקום להתנבא - עדיף להתאזר בסבלנות עד להכרעה במגרש עצמו ולא בשדה הסטטיסטי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו