נאנקים תחת ההגבלות - ומבקשים להתפרנס בכבוד: על רקע היציאה המדורגת מהסגר השני, רבים מבעלי העסקים הקטנים חשים שמפעל חייהם עומד על סף תהום. לקראת ההכרעה בממשלה אם לפתוח את חנויות הרחוב, שוחחו כתבי "ישראל היום" עם שבעה מהם, ושמעו בעיקר קריאה אחת: למצוא מתווה שיאפשר את פתיחת עסקיהם, תוך שמירה מרבית על הבריאות.
47 שנים עברו מאז עלה יעקב קשמכר לישראל - והפך לאחד מהאמנים הראשונים שהקימו גלריה ברובע האמנים בעיר העתיקה של צפת. "אבא ז"ל גדל בצרפת ובשנות השישים עבר לניו יורק והיה תאורן של הופעות, ביניהם גם של פרנק זאפה ובוודסטוק", מספר בנו מרדכי קשמכר שממשיך להחזיק את הגלריה שהקים אביו ז"ל. "הוא היה היפי לכל דבר אבל בשנת 1973 חזר בתשובה, עלה לארץ והקים כאן גלריה לציור וצילום".
שום דבר לא הכין אותו למשבר הכלכלי שפרץ לפני כשמונה חודשים עם כניסת נגיף הקורונה לישראל. "העסק שלי סגור מחודש מארס ועד עכשיו אנו לא רואים אור בקצה המנהרה", מסביר מרדכי קשמכר. "דבר כזה לא היה לי בחיים. אנחנו, בעלי הגלריות, גמורים לגמרי. כל הרחוב נראה כמו יום כיפור. המדינה נותנת קצת, אבל זה כמו אקמול לחולה סרטן. הבעיה שלנו היא שהגלריות מתבססות על תיירות נכנסת, אז גם אם יפתחו את המשק זה לא יעזור לנו מספיק. אנחנו צריכים שיפתחו גם את השמיים".
"הרחובות שוממים"
כמה שנים אחרי שהחל לעבוד בעסקי הפאבים, ביקש אלמוג בוקרה (27) לצאת לדרך חדשה. לפני שנה הקים שני ברים בשוק של עפולה, אבל דווקא כשהעסקים התחילו לתפוס תאוצה, הגיע לישראל נגיף הקורונה וטרף את הקלפים. "ראינו את הנולד ואת המפלה שצפויה לתחום הברים, אז בתוך חודש וחצי פתחנו עסק חדש בשוק - המבורגרייה. בזה יש לפחות אפשרות לעשות משלוחים וטייק אוויי, אבל גם זה לא מספיק. הרחוב שומם ואין בו נפש חיה", מסביר בוקרה.
"אני מבקש שיפתחו את המשק עכשיו ושלא יחכו ל־29 בנובמבר. גם לי כאדם חזק יש גבול. אם יהיה עוד סגר אני כבר לא רואה את עצמי ממשיך".
עמירם בן זקן הוא מעצב שיער בן 31, נשוי ואב לשני ילדים, המתגורר באשדוד. בתקופה האחרונה פעל לסייע לעסקים הקטנים בכלל ובעירו בפרט. לדבריו, מאבקי כוח בין משרדי הממשלה, על רקע לא ענייני, הובילו לסרבול בקבלת החלטות והתמהמהות בהגבלות שהביא בסופו של דבר לסגר.
"יש הרבה מאוד עסקים קטנים שקרסו והמצב הנוכחי גרם להם לסגור את מפעל חייהם", הוא מוסיף, "אני חייב לציין שהשרה מירי רגב היתה הקול שלנו בקבינט ואף נפגשה איתנו כדי לדאוג לנו. אם כולם היו מתייעצים איתנו כמו רגב למשל - היינו מגיעים להחלטות טובות יותר".
אורי אטיאס, בן 59 מחצור הגלילית, עובד אף הוא כספר כבר קרוב לארבעים שנה. אף על פי שהוא כבר ותיק בעסקים, הוא מתקשה לשרוד ומתחנן לחזור לעבוד לא רק בשביל הפרנסה, אלא גם למען שמירה על מצבו הנפשי.
"אני רואה מכולות ורשתות שיווק מזון שהן מפוצצים באנשים, ולנו - עם לקוח אחד בלבד בכל פעם - לא נתנו לעבוד", מלין אטיאס, "לא מבין למה לא נותנים לנו מתווה - כל מתווה. שייתנו לנו כל שעה או כל שעתיים לקבל לקוח אחד אפילו".
קמי רביבו, תושבת אשדוד בת 49 ואם חד־הורית לחמישה, ממתינה בקוצר רוח שיאפשרו לה לפתוח את חנות התכשיטים שבבעלותה בעיר. "אני לא עובדת כבר מאז הסגר השני. מנסה לשרוד, נעזרת בהורים, אבל יש סכומים שצריך להעביר לספקים ולשלם מס הכנסה ומסים. אני לא מבינה למה בניית ציפורנים, מספרות וכל מי ש'אחד על אחד' יכול לפתוח - ואני לא. הרי אני שומרת על התו הסגול".
רביבו מוסיפה כי "חשבתי שיאפשרו לנו לפתוח את חנות הרחוב, אבל בינתיים לא שמענו כלום. כעצמאית, אין לי דמי אבטלה. אין באמת היגיון בהחלטות שלהם, הידיים שלנו כבולות".
"כמו כוסות רוח למת"
אירנה רוזידוב, בעלת "קפה אלוויס" בבאר שבע, מיואשת מהמצב. "המצב מאוד קשה", היא אומרת, "אני משלמת 7,000 שקל דמי שכירות, ואני מוכרת בטייק אוויי קפה וקרואסונים, ומכניסה אולי מאה שקל ליום. המצב הזוי ובלתי סביר - אני לא רחוקה מלהגיע לפת לחם".
לדברי רוזידוב, "לא עוזרים לעסקים בארץ. נתנו לנו מקדמה וחשבו שבזה יפתרו לנו את הבעיות, והן רבות מאוד - אבל זה כוסות רוח למת. יש לי בת חיילת, והמזל שלי שהיא בצבא, כי הגעתי למצב שאין לי מה לתת לה לאכול. איך נותנים לאנשים ולעסקים להגיע למצב כזה?"
גם מישל אוסעדון, בעל עסק לטקסטיל במדרחוב בבאר שבע, מיואש. "אני יושב כל היום בחנות ובוכה", הוא משתף, "מחודש מארס אני הולך מדחי לדחי. אין לי הכנסות, אפס הכנסות מאז תחילת הקורונה. פתחתי את העסק, על אף שאני לא חיוני, בניסיון להרוויח משהו ולהביא אוכל לבית".
הוא מוסיף ומספר: "אני קם בבוקר בלי מטרה וחשק, ובורח לחנות רק כדי לא לריב עם אשתי. המצב לא הגיוני בכלל, וצריך לעשות מרד מסים. המדינה זרקה אותנו לכלבים. אני מוגבל בבנק ולא שילמתי לספקים שלי. בסך הכל אני רוצה לעבוד ולהתפרנס בכבוד. לא מגיע לי, לנו?"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו