בבוקר שאחרי ירח הדבש: מה מצפה לנו אם ביידן ייבחר לנשיאות?

השמיים לא ייפלו על ישראל ב־3 בנובמבר אם יתברר כי ג'ו ביידן הוא נשיא ארה"ב הנבחר. אבל לשורה התחתונה הזאת, שעליה חותמים שלושה מוותיקי המומחים ביחסי ארה"ב־ישראל שעימם שוחחנו השבוע, יש שורת המשך, נחמדה פחות: הולך להיות קשוח וקשה ובעיקר - שונה מאוד מאווירת ירח הדבש שאפיינה את יחסי ישראל וארה"ב בתקופת הנשיא דונלד טראמפ. בחירה של ביידן משמעותה שישראל תיאלץ להתרגל למציאות חדשה־ישנה.

ד"ר דורי גולד, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל באו"ם וכיום נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, סבור שאם ביידן ייבחר, הסוגיה הפלשתינית תקודם מחדש למקום גבוה יותר בסדר העדיפויות של מדיניות החוץ האמריקנית; ממשל ביידן, אם ייכון (גולד סבור כי "הכל עדיין פתוח במרוץ") ינסה לבדל עצמו ממדיניות קודמו. "לא סביר שכל ההבנות עם ממשל טראמפ יישארו. אולי רק מעט", הוא אומר. 

האם ביידן יאמץ את החלוקה של 70 אחוז לפלשתינים ו־30 אחוז לישראלים בשטחי יהודה ושומרון? גולד סבור כי "אם מסתמכים על עמדות ביידן ואנשיו בעבר, סביר יותר להניח שארה"ב תשוב לאחוז שטח חד־ספרתי, בנוגע לחלקי יהודה ושומרון, שבהם לתפיסתם ישראל תוכל להמשיך ולהחזיק בהסדר קבע".

מייקל אורן, שגריר ישראל לשעבר בארה"ב, מנסח את הדברים בחדות יתר. "בנושא הפלשתיני", מבהיר אורן, "ביידן ישוב למדיניות של גבולות 1967 עם תיקונים קלים, על בסיס שתי מדינות, כשירושלים היא בירת פלשתין. הבנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים תשוב להיות נושא שנוי במחלוקת, ומוקד קבוע של מתח ועימות; ישובו גם הגינויים להתנחלויות באו"ם, כמו בשלהי תקופת אובאמה, ולא מן הנמנע שארה"ב תגדיר אותן מחדש כ'מכשול לשלום'".

התנגשות על אישור הבנייה. רמת שלמה // צילום ארכיון: אורן נחשון

פרופ' איתן גלבוע, מומחה לארה"ב וחוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן, אומר כי עניין ההתנחלויות בממשלים הדמוקרטיים הפך לאובססיה. "אם ביידן ייבחר", מבהיר גלבוע, נחזור כנראה למדיניות של 'אפילו לא לבנה אחת', כפי שניסחה זאת הילארי קלינטון, מזכירת המדינה אצל אובאמה". גלבוע חושש שביידן, עוד יותר מאשר אובאמה, "יהיה נתון ללחץ של האגף הרדיקלי במפלגתו. השאלה כמה יהיה עצמאי היא שאלת מפתח. הרדיקלים כבר לוחצים לקבל תפקידי מפתח בממשל, ובסוגיית ההתנחלויות הם יפעילו לחץ כבד. קל לא יהיה לנו איתם".

ואף על פי כן, גולד, אורן וגלבוע אינם מציעים להרים ידיים. גולד מציע להיות מעשיים. "יש אנשים בממשל העתידי של ביידן, אם אכן ייכון, שנכון יהיה להגיע אליהם ולפתח מולם שיח. הם הוגנים ומוכנים לשמוע", אומר גולד. הוא מבהיר כי כוונתו לטוני בלינקין, ששמו הוזכר כמועמד למשרת היועץ לביטחון לאומי אצל ביידן. "נפגשתי עימו בעבר", מעיד גולד, ומבהיר כי גם ג'ייק סאליבן הוא "אדם חריף וחכם". גולד מציע שישראל לא תשקוט על שמריה, ומציע "לנקוט יוזמות דיפלומטיות שיוכלו אולי להעניק הגנה לחלק מההישגים בתקופת טראמפ, למשל בסוגיית בקעת הירדן. צריך לחזור ולחזק מחדש את הקשרים עם ירדן שהחליטה שהיא נסוגה מהתהליכים המדיניים עם ישראל כתגובה ליוזמת טראמפ. ועדיף לעבוד ישירות מול מדינות ערביות מסוימות, ואז לבוא לממשל האמריקני החדש עם הבנות מגובשות. כך יש סיכוי רב יותר שהוא יאמץ אותן".

רבים מחכים לתפקידים

סוגיית האגפים הרדיקליים של המפלגה הדמוקרטית, אם זו תנצח, עוד עתידה להדאיג מומחים ופוליטיקאים ישראלים כאחד. פרופ' איתן גלבוע מציין כי "הפרוגרסיבים שואפים שארה"ב תצמצם את היחסים שלה עם מדינות המפרץ, וביידן יהיה חייב לתת להם משהו. אחרי הכל - הם התייצבו מאחוריו בקמפיין. אם ביידן יהיה חכם, הוא יעניק להם דברים פחות מרכזיים. סנדרס, שעוין את ישראל מאוד, ואליזבת וורן, שתמכה בהפסקת הסיוע האמריקני לישראל אם לא תחדל הבנייה בהתנחלויות - רוצים להיות שרים. וורן רוצה את האוצר. העיתונאי תומאס פרידמן המליץ לביידן לתת תפקיד בעל משמעות לחברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, שסירבה להשתתף בטקס זיכרון ליצחק רבין מטעם "שלום עכשיו".

גולד. "ביידן ירפה מהסנקציות החריפות נגד איראן" // צילום: נעם ריבקין פנטון

"אנשי אובאמה לשעבר", מספר גלבוע, "יושבים בכל מיני מכוני מחקר ומחכים לתפקידים. סוזן רייס, שהיתה שגרירת ארה"ב באו"ם ויועצת לביטחון לאומי אצל אובאמה, ושמה עולה עתה כמועמדת לתפקיד מזכירת המדינה, גילתה יחס פושר ביחסה לישראל ולכאורה פחות נוחה עבורנו. מישל פלורנוי, שהיתה ממלאת מקום מזכיר ההגנה, שואפת להיות עתה מזכירת ההגנה (פלורנוי אמרה בעבר כי מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב היא כמו בין בני זוג נשואים - לפעמים יש מחלוקות, אבל המחויבות של ארה"ב לישראל בלתי ניתנת לערעור; נ"ש).

מנגד, גלבוע מבהיר כי יש מסורת בממשל הדמוקרטי שלתפקיד מזכיר ההגנה ממנים רפובליקני, ובהקשר הזה עולה בסביבת ביידן שמו של מיט רומני, ממתנגדי טראמפ. "לזהות של האנשים שיישבו סביב ביידן תהיה השפעה מכרעת על המדיניות שיגבש מולנו", אומר גלבוע, "כרגע, לפחות מבחינתנו התמונה הכוללת אינה ורודה".

מייקל אורן, כמו גולד וגלבוע, מעריך כי השגרירות האמריקנית לא תחזור לתל אביב אם ביידן יכהן כנשיא. "אולי רק השגריר לא יישב בירושלים", הוא אומר. ביידן, לדבריו, יפתח מחדש את השגרירות הפלשתינית בוושינגטון שטראמפ סגר, ויחדש את הסיוע למוסדות פלשתיניים וגם לאונר"א בהתאם לחוק האמריקני. למרות זאת, אורן סבור כי "יחסית למועמדים אחרים של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, ביידן וסגניתו האריס הם הדמויות הכי פרו־ישראליות שיש היום במפלגה הדמוקרטית. שניהם, בניגוד למועמדים אחרים, הבהירו שאינם מתכוונים להשתמש בסיוע לישראל כאמצעי לחץ עליה לשינוי מדיניות, לעומת וורן וסנדרס שדיברו הפוך".

גולד מחדד: "לא הכל אבוד. אסור לנו להשלים עם כך שהמפלגה הדמוקרטית תהיה עוינת לישראל. יש מקום לעבוד ולהשפיע ולשנות, וזה בהחלט בגדר האפשרי. יש עכשיו מקום להשקיע בשיפור היחסים עם אישים במפלגה הדמוקרטית ולבדוק אפשרות להבנות חדשות". גלבוע אף סבור שאם ביידן ייבחר, נתניהו צריך מיידית להזמין עצמו אליו, יחד עם גנץ ואשכנזי, ולנסות לפתוח דף חדש. הוא מציע לנתניהו להיעזר בשירותיו של טד קאופמן, אוהד ישראל, חבר קרוב של ביידן, שהופקד על ידי ביידן עצמו לפני כארבעה חודשים כממונה על "צוות העברת השלטון".

לתאם ציפיות על הסכם

בעיני רבים, הסוגיה הגורלית העומדת לפתחו של הנשיא החדש תהיה איראן, על אחת כמה וכמה אם ביידן ייכנס לחדר הסגלגל. גולד מספר כי דיבר אישית עם ביידן בשנת 2015 בסוגיית הסכם הגרעין. "שאלתי אותו הוא מאמין באפקטיביות של הפיקוח על ההסכם עם האיראנים", מספר גולד, "ציינתי בפניו שכל ההפרות של האיראנים הן במתקנים סודיים, ולא באלה המוכרים והמוכרזים". 

מייקל אורן. "ביידן והאריס הבהירו שאינם מתכוונים להשתמש בסיוע לישראל כאמצעי לחץ עליה לשינוי מדיניות" // צילום: דודי ועקנין

גולד מעריך שביידן, אם ייבחר, יפעל כדי להגיע להסכם מחודש עם איראן, ואף ימתן את הסנקציות החריפות נגד איראן שטרמאפ יזם, אך לדבריו "גם יחתור להסכם משופר, שיכלול פיקוח הדוק ואפקטיבי יותר, ויוגדר כהסכם לתקופת זמן ארוכה יותר". הוא עצמו מוטרד מגורלו של הציר הסוני המתון במקרה של ממשל דמוקרטי, "כי ויתורים לאיראן והסכם מחודש עימה, יותר מרומזים על כך שארה"ב רוצה לראות את איראן ובעלות בריתה חלק מהסדר אזורי".

מייקל אורן, השגריר לשעבר בארה"ב, מעריך אף הוא שביידן יחתור להסכם מחודש מול איראן, אך להסכם משופר, שיכלול מגבלות נוספות על התוכנית הגרעינית, על פיתוח טילים, על התמיכה האיראנית בטרור ברחבי העולם; הסכם שיאפשר לפיקוח הבינלאומי לבקר באתרים רגישים. "זו הערכתי מהיכרותי את הנפשות הפועלות בוושינגטון", הוא אומר. אורן, אגב, מעריך שהציר הסוני המתון ימשיך להתחזק גם בתקופת ביידן, משום שתחושת הסכנה המשותפת של החברות בציר זה תלכד את שורותיו. 

עם זאת, אורן מבהיר כי "סעודיה ומצרים יגלו שארה"ב תחת ביידן תשוב להתעניין בסוגיית זכויות האדם בתחומן, ותקפיד עליהן יותר". אורן ממליץ שישראל "לא תחזור על הטעות מ־2015 והפעם - תפרסם בגלוי מה ציפיותיה מהנשיא המכהן בנוגע להסכם מחודש עם האיראנים. גם אם טראמפ ינצח - צריך לנהוג כך, כי גם הוא בדרך להסכם משופר מול האיראנים. הוא מדבר על כך בגלוי".

גם גלבוע מבהיר: "אם האיראנים חושבים שהם חוזרים לתקופת אובאמה - טעות בידם. אם ייבחר, ביידן יבקש להאריך את התקופה של ההסכם, וידרוש להתייחס גם לסוגיות הטרור והטילים. אולי כמה סנקציות ירוככו, אבל לא יבטלו אותן לחלוטין. מה שישתנה מבחינת ישראל זו הנגישות לארה"ב בעניין הזה. היה לנו קו ישיר לטראמפ, פעלנו יחד באופן הדוק. ביידן יחזיר את ממדי התיאום למה שהיה בתקופת אובאמה. הוא יתחשב בעמדה הישראלית בנושא איראן הרבה פחות". 

גלבוע מבהיר כי הוא הפציר בעבר בנתניהו לקחת עימו להופעתו בקונגרס בנושא האיראני את יו"ר האופוזיציה דאז, יצחק הרצוג. "לצערי, הוא לא נעתר לעצתי. אם אכן ביידן נכנס לבית הלבן, צריך לאחד מולו כוחות. נתניהו, גנץ ואשכנזי חייבים להיות מתואמים בעניין. אין כאן מקום למשחקים ולתחרות פוליטית. כשמדובר בביידן, פעולה משותפת של כל הגורמים המרכזיים בישראל תהיה הרבה יותר אפקטיבית".

גולד ואורן מדברים כאמור לא מעט על הכוורת שביידן יקיף עצמו בה, אם יהפוך לנשיא. גלבוע מוסיף על כך גם את הרכב הקונגרס והסנאט בעתיד: "אם הדמוקרטים ישתלטו על הקונגרס, יש להם סיכוי טוב לקחת גם את הסנאט, ואז אין בקרה אמיתית על התנהלות הבית הלבן. לעומת זאת, אם לרפובליקנים יישאר מוקד כוח - יש לנו סיכוי גם לקרבות בלימה מסוימים". 

גלבוע מזכיר כי אובאמה חתם ב־2016 על הסכם סיוע לישראל לעשר שנים; 3.8 מיליארד דולר לשנה, "אבל בכל שנה הקונגרס צריך לאשררו מחדש. הרדיקלים במפלגה הדמוקרטית דורשים לנצל זאת מול ישראל כדי לשנות את עמדותיה, לכן גם להרכב הקונגרס תהיה השפעה על ההתנהלות האמריקנית מולנו".

כשבגין צעק על ביידן

ההתנגשות הקשה ביותר של ביידן עם ישראל נרשמה ב־2010, בעת שכיהן כסגנו של אובאמה, וביקר בארץ. באותה תקופה אישרה הוועדה המחוזית לתכנון של אזור ירושלים קידום בנייה של 1,600 יחידות דיור חדשות בשכונת רמת שלמה, שמעבר לקו הירוק. ביידן, בעודו בישראל, רתח. נתניהו התנצל בפניו. 

גלבוע. "ברני סנדרס ואליזבת וורן רוצים להיות שרים אצל ביידן" // צילום: קוקו

בעקבות התקרית נקבע "נוהל ביידן", שמחייב אישור מוקדם של לשכת רה"מ לכל בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים. בימים אלה, אגב, מתלבט נתניהו אם לקדם בנייה של 10,000 יחידות דיור בעטרות שבצפון ירושלים. לא ברור כיצד הבחירות הקרבות בארה"ב ישפיעו על החלטתו - האם ימהר לאשרן לפני שאולי יתחלף נשיא, או ישהה עוד את אישורן, כדי לפתוח ברגל ימין מול נשיא חדש, שאולי ייבחר.

ביידן עצמו הגדיר עצמו בעבר כציוני, והבהיר שציוני אינו חייב להיות יהודי. הוא הדגיש שבנו נשוי ליהודייה שומרת מצוות. בפגישותיו עם ישראלים הוא שב תמיד לסיפור מהתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. ביידן היה אז סנאטור צעיר כבן 30 ונסע מקהיר לתעלת סואץ, אז הגבול בין ישראל למצרים. בדרך, ביידן חזה בתמרונים ובאימונים צבאיים מצריים בקנה מידה גדול. "כל כך חששתי אז לגורלכם", סיפר ביידן כשפגש את רה"מ דאז גולדה מאיר. "הושפעתי מאוד מהפגישה עימה ומהחשש שהיא הביעה אז לביטחון מדינת ישראל. הדאגה לביטחון ישראל נצרבה בי כבר אז. זה לא השתנה. לכך אני מחויב עד היום". 

מנגד, ברזומה של ביידן יש גם פגישה פחות נעימה עם ראש ממשלה אחר, מנחם בגין. על פי הגרסה הרפובליקנית, כשבגין נפגש עם ביידן וקבוצת סנאטורים בראשית שנות ה־80, הדיון בסוגיית ההתנחלויות התלהט, ובגין צעק על ביידן שישראל לא תיכנע לדרישות האמריקנים בנושא, "גם אם תצטרך לוותר כליל על הסיוע האמריקני". ביידן, כסגנו של אובאמה, גם החרים את נאומו של נתניהו בקונגרס בנושא האיראני.

מייקל אורן כתב בספרו "בן ברית, חיי כגשר בין ישראל לארה"ב", שגם ב־2010 נרשמו חילופי דברים קשים מול ביידן בעניין ההתנחלויות, אך אז הבהיר לו ביידן ש"ישראל אמנם יכולה לפתוח נגדנו בקרב אגרופים, אך אנו עדיין נגן עליה". זה מתיישב עם האג'נדה הפטרונית מתקופת אובאמה, שגרסה כי הממשל האמריקני "יציל את ישראל מעצמה". 

מגבלות נוספות? פרויקט הגרעין האיראני // צילום ארכיון: אי.אף.פי

בהתאם לתפיסתו זאת, העביר ביידן מסר לנתניהו לפני חודשים אחדים, כאשר עמד על הפרק סיפוח של חלקים מיהודה ושומרון. המועמד הדמוקרטי לנשיאות הבהיר אז לרה"מ כי סיפוח יתפרש כהתגרות של ממש בממשל דמוקרטי עתידי, וכי אם יכהן כנשיא הוא יהפוך החלטת סיפוח שכזו על פיה.

ככלל, מעריכים המומחים, כי ביידן כנשיא יפנה פחות תשומת לב לנושאי חוץ ובכלל זה למזה"ת, שכן בפנייה ניצב משבר חברתי, בריאותי וכלכלי שדוגמתו לא הכירה. "הדבר הכמעט אחרון שיעמוד על סדר יומו של הממשל אחרי הבחירות הוא הסוגיה הפלשתינית והאיראנית", מבהיר אורן. "אני לא רואה את ביידן כנשיא רץ להציג תוכנית שלום חדשה, או ממהר לקהיר כמו אובאמה בזמנו".

מה שאורן נמנע מלומר, ומומחים אחרים מציינים במובלע בניירות עמדה, הוא שארה"ב איבדה באופן יחסי מכוחה ומהשפעתה העולמית, ולכן גם עמדות לעומתיות שלה מול ישראל, ואפילו איום בקיצוץ של הסיוע האמריקני - שישראל תלויה בו כיום במידה פחותה מאשר בעבר - צריכים פחות לרגש אותנו. אף על פי כן, ברור כי זהותו של היושב בבית הלבן, ויהא זה ביידן או טראמפ, היא בעלת השפעה מכרעת על מדינת ישראל והתנהלותה בעתיד, בסוגיות ליבה כמו איראן, ההתנחלויות והפלשתינים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו