מתי בפעם האחרונה
מתי בפעם האחרונה יצאת לבילוי?
"נשבע לך שאני לא זוכר. לא יצאתי לבלות מאז שהתחילה הקורונה, אז מחודש מארס לא הייתי בבר, רק בבית קפה עם האישה והילדה. בילוי עם החבר'ה לא היה לי כבר חצי שנה. ניסינו בזמנו, אבל בכל פעם מישהו אחר היה בבידוד. החברים שלי הם חברי ילדות שאני שומר איתם על קשר, לא מהתעשייה. האמת שבכלל לא חסרים לי בילויים, אני אפילו לא יודע את השמות של הברים הנחשבים בתל אביב. הרבה לפני הקורונה הפסקתי לצאת לברים, אנחנו נפגשים יותר בבתים, ובכלל הבילויים שלנו משפחתיים יותר. אנחנו מבלים הרבה כזוג עם ילדה, בחוות סוסים, בים ובטיולים. חלק מהמעבר לשרון זה שהבילויים הם יותר אתה והטבע, ופחות מקומות בילוי, ואני מעדיף ואוהב את זה".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך ריאליטי?
"כל הזמן. הציעו לי 'מחוברים' ועוד תוכניות בסגנון הזה, ואמרתי בנימוס לא. לא מענין אותי לבוא ולחשוף את חיי, הדבר היחיד שאשקול בחיוב זה 'המירוץ למיליון', עם פרטנר חיובי ומצחיק, נגיד קובי מימון. מה שכן, תהיה לי בעיה לאכול בעלי חיים בשידור, כי אני ממעט לאכול בשר. אני עדיין חוטא בזה לפעמים, אבל המטבח בבית שלנו הוא 90 אחוז ירקות, ואני לא מתכוון לעשות פרסומת או לקדם אכילת בשר. כבן אדם משפיע, לא אתן את ידי לזה ולא אעשה משימות שקשורות לזה. יש לי גבולות ברורים".
מתי בפעם האחרונה עשית משהו רומנטי?
"ביום האהבה האחרון הבאתי פרחים להגר, בת זוגי, אבל מבחינתי רומנטי זה גם להגיד 'בואי לים' או 'בואי לראות את השקיעה יחד'. לשבת מול השקיעה זו ג'סטה רומנטית אמיתית יותר בעיניי, ולא צריך סטורי שלנו מביטים בשקיעה, ממש לא. ברוב הפעמים זה לא מתועד. גם סלפי אני לא מעלה הרבה. הסלפי האחרון היה עם הבת שלי, ולא העליתי אותו. אני פעיל יותר מבעבר ברשתות החברתיות, אבל זה עדיין לא חלק מהותי מהחיים שלי. עוד לא עשיתי את המעבר משחקן ליצור דיגיטלי. אני מניח שאם זה היה מעניין אותי, הייתי מביע את דעתי כל היום וכותב מאמרים, אבל זה שכולם עושים את זה לא אומר שאני צריך לעשות את זה".
מתי בפעם האחרונה שינית תוכניות?
"מתי לא. גם ככה שחקן זה מקצוע גמיש, לפעמים אנחנו לא עובדים חצי שנה או שנה ואתה לא חושב לעזוב את המקצוע, אבל זה מעולם לא היה כמו עכשיו. כשהקורונה התחילה, הבנתי שיש שינוי גדול. התיאטרון הפסיק לפעול, והבנתי שבמשך חצי שנה־שנה לא יהיה מה לחפש בתיאטרון, ואם אין תיאטרון, אז לי באופן אישי אין סיבה להישאר בעיר. צילומים (לסדרות ולסרטים; ש"ז) גם ככה מתקיימים מחוץ לעיר, אז כל הבלאגן של הקורונה היה זרז לתוכניות שלנו להתרחק מהעיר. אני באופן אישי קיבלתי את המעגל של המקצוע. אני לא צריך הרבה דברים כדי להיות מאושר, ובדיוק בגלל זה יצאנו מהעיר לפני כחודשיים, להיות מחוץ למירוץ העכברים. אפשר ליהנות יותר מהחיים כשחיים אותם בזול, כשאתה מפנה את הנפש שלך ליהנות מהדברים החשובים שנועדת לראות - טבע, שמיים, עצים ובעלי חיים, לאו דווקא לפרק כמה אלפים בקניון רמת אביב כדי להרגיש טוב עם עצמך.
"אני מרוצה מהמקום שאני נמצא בו עכשיו, אבל אנחנו מדברים על לגור באירופה או בארה"ב בשביל הכיף, ולכי תדעי איפה אהיה בעוד עשר שנים. החיים דינמיים".
מתי בפעם האחרונה הופעת מול קהל?
"בסוף פברואר. היתה לנו הופעה של המחזמר 'לא רק בלונדינית' מול כ־1,000 איש באשדוד. ערב הקורונה הייתי אמור לעלות בהצגה 'קרוב יותר' בקאמרי. עמוס תמם בדיוק נכנס לבידוד, אז עשינו חזרות עם שחקן מחליף, שעבד קשה והיה מרגש מאוד לראות אותו. יצאנו להפסקה לפני שמכניסים קהל להצגה, ואז קיבלנו הודעה שאין הצגות ושולחים אותנו הביתה. זה היה יום מאוד הזוי להיות בו בתיאטרון. ראיתי קהל חצי שעה לפני ההצגה, אנשים כבר התחילו להגיע - ושלחו אותם הביתה. מהיום הראשון שאתה במקצוע אומרים לך שזה בחיים לא יקרה, ש'ההצגה תמיד חייבת להימשך', אבל הנה, היא נפסקה. אנשים שם היו בהלם".
מתי בפעם האחרונה כעסת על מישהו?
"עכשיו. אני כועס על הממשלה, על הסגר, על העולם. מדינת ישראל אף פעם לא הצטיינה בלפתור בעיות טוב יותר מהעולם, אז אולי אני כועס על העולם על שהוא מאפשר לקורונה לקרות, וגם על כך שהוא מוליך אותנו בצורה הזו. משהו בצייתנות הזו פוגע בי עמוק, בציפור הנפש שלי, שהיא חופש. כשיורד גשם, אין חוק שאומר 'אל תצא החוצה כי תירטב', זה באחריותך. עכשיו אני מרגיש שלקחו לנו משהו והחליטו בשבילנו, ועל זה אני כועס. אבל אני מזכיר לעצמי שאני יצור חופשי ומשתדל להגיד לעצמי שאני בוחר לכבד את החוק ולא מכריחים אותי".
מתי בפעם האחרונה קיבלת מחמאות מהוריך?
"החודש. אבא שלי, אבי, אמר לי שהוא גאה בי במובן האישי, על איך שאני דואג לחיים שלי. הוא אמר שהוא רואה שאני מנווט את החיים שלי באחריות, כשעברנו לגור בקדימה. אמא שלי, יוספה, עפה עלי כל הזמן. אם אני מעלה תמונה באינסטגרם, היא כותבת כמה אני יפה ומוכשר. הם תמיד היו גב, קיבלתי המון אהבה וחיזוקים מהוריי. לאמא שלי קשה בקורונה, היא משפחתית מאוד, אוהבת לארח את כולם ונוכחת מאוד בחיים של כולנו, וזה קשה לה שאי אפשר, אבל מתמודדים. נפגשנו הרבה כשהיה מותר.
"אני מאמין שבסוף בחיים הכל עובר, או שצריך ללמוד לחיות עם הכל. גם בין המדרכות צומח דשא, זאת אומרת שאי אפשר להפסיק את החיים. אני בטוח שהקורונה תהיה פסיק בהיסטוריה".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"לפני שנה, כשעשיתי קורס צניחה חופשית מגובה 12 אלף רגל. החלטתי שאני רוצה לעשות את זה ופשוט התחלתי ללכת לקורס בשבתות. קפצתי ממטוסים, וזה כיף לא נורמלי, חתיכת שיעור. מרגישים אדרנלין משוגע, ובעיקר אתה קולט שאתה יכול לעוף, ועד שבן אנוש לא עף, הוא לא מבין את החיים האלה. אתה דואה מעל כולם, בשקט, מנווט את עצמך לשטח, וזה בונה לך מאוד את הביטחון.
"אם אני יכול לקפוץ ממטוס ולהגיע לקרקע בבטחה, מה אני לא יכול לעשות? הקטע הוא להתמודד עם הלחץ ולהיות רגוע בתוכו. כשאתה נופל במהירות של 200 קמ"ש, אם אתה נלחץ, אתה סובל ומתחיל להסתחרר, וזה לא נעים ויכול להיות מסוכן. אבל אם אתה מרפה, אתה מגלה שאתה בחוויה הכי טובה שיש. אני בן אדם שמתמסר מהר אם אני מחליט ללכת על משהו, ואני אוהב ללכת על משהו שמפחיד אותי. להיות מול עדשת מצלמה בקלוז אפ, כשכל העיניים עליך, זה גם להתמודד מול לחץ אדיר וגם להיות רגוע בתוכו, אז זה דומה מאוד לצניחה חופשית".
מתי בפעם האחרונה עשית משהו למען זכויות נשים?
"לא יצא לי להיות מעורב במשהו פעיל לאחרונה, אבל אני משתדל לתת את התרומה שלי בהתנהלות האישית והמקצועית. זה אומר יחס וכבוד לאדם שעומד מולי ורגישות לפוזיציה שלי ולפוזיציה של נשים בכל העמדות. אני מרגיש שיש לי רגישות, כשאני בא לסט אני יודע את השמות של כולם ורואה את כל בני האדם. אני רואה את הלב שלהם ומשתדל לתת משם את התרומה שלי.
"באופן אישי נהייתי רגיש יותר בעקבות מהפכת MeToo. יש דברים שרואים בעיניים, אבל הטלת מרות לא רואים, ואתה נהיה רגיש יותר. כשצילמתי את 'ג'וני ואבירי הגליל' היו סצנות קשות, וכשצריך לצלם סצנת סקס על הבוקר זה לא כיף או קל כמו שזה נשמע, והיה צריך להיות רגיש. אם שחקנית היתה אומרת שמשהו לא נוח לה, הייתי מבהיר שזה הגבול גם מבחינתי".
מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?
"השבוע אמרתי להגר שאני אוהב אותה, שהיא הנשמה שלי. אתה אומר 'אני אוהב אותך' בכל מיני נסיבות, לפעמים זה קל יותר ולפעמים פחות. בסופו של דבר, צריך להגיד את זה.
"היום אני מרגיש אהוב כשאני הולך ברחוב. אני מרגיש הרבה אהבה, נהנה להרגיש אותה, מודה עליה ומקבל אותה באהבה. פעם זה היה לי קשה, לא במובן של התנשאות, אלא דווקא ממקום של צניעות, של 'אל תעשו ממני עניין'. עם הזמן אתה לומד שגם צניעות מרחיקה אותך מאנשים, כי מפרשים אותה אחרת. עברתי תהליך והבנתי שאם אנער אנשים מעלי, ברמה הקארמטית לא ארוויח מזה. היום אני עם גישה חיובית ולהגיד 'כן' לדברים שעושים לי טוב".
מתי בפעם האחרונה ניגשת לאודישן?
"קצת לפני הסגר. אודישן שבו אני יושב ליד אנשים נוספים שנבחנים, מחכה בתור, כל הסיפור. המקצוע הזה הוא כל הזמן שיעור בצניעות. אתה לא מספיק גדול כדי לא ללכת לאודישן או לא ללכת לעשות קניות ברמי לוי. המציאות הישראלית מחייבת אותך להיות כאחד האדם, לחיות בתוך עמך, ואני חושב שזה הופך אותך לשחקן טוב יותר.
"אני יודע כמה אני מוציא על קניות בסופר וכמה על דלק, כי התקציב הוא לא בלתי מוגבל. יצאתי מהעיר כדי להוזיל את המחיה, וזה הגיע מתוך הגישה המינימליסטית. יכולתי גם לרצות לעשות מיליונים ועסקים, וקיבלתי ים הזדמנויות, אבל זה לא אני. שחקן הוא לא בדרן, זה מקצוע הרבה פחות מניב. מי שעוסק בבידור חי בגבוה, והיום זה כבר לא מעניין אותי. עברתי הכל כדי להבין שאין עולם פנטזיונרי, הכל זה עניין של עבודה קשה, התמדה ולהתאבד על דברים.
"אתה עושה בחירות בחיים, ואני עשיתי בחירה שאני משתקע ונהנה מהחיים עצמם ופחות מההישגיות. אני רוצה לעשות תפקידים משמעותיים, וברוך השם, הדברים האלה קורים".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"לפני חודשיים, אחרי שרבתי עם הגר. הייתי מאוכזב מעצמי על איך שניהלתי את הריב. אחר כך כמובן השלמנו בצורה טובה וחיובית, אבל ברגעים הקשים עם עצמי בכיתי. יש לי שריר חזק מאוד של מגננה ששומר עלי, אבל ברגע שהמגננה הזו משתחררת אני בן אדם שבוכה. זה טבעי לבכות, זו אחת הדרכים להירגע ולפרוק אנרגיות, חרדות ולחצים. זה לא קורה לי הרבה, אבל כשזה קורה, אני נותן לבכי לפרק אותי".
מתי בפעם האחרונה דאגת למישהו קרוב?
"בתחילת השנה דאגתי לילדה שלי, כרמי. היא בת שנה ותשעה חודשים ונכנסה לגן חדש ועברה הסתגלות. זה היה אתגר להגר ולי. אנחנו מנסים להיות רגועים מאוד, אבל ההסתגלות דרשה ממנה להתמודד עם דברים שהיא לא עברה עדיין, ואני מוצא את עצמי דואג לה דאגה בריאה.
"מצד אחד אני רוצה שהיא תתמודד עם החיים, ומצד שני דואג לילדה הרכה שלי. בגיל הזה אתה ממש מבין למה זה נקרא הגיל הרך, אפשר להשפיע עליו. אנחנו מרוצים מאוד מהגן, אבל זה דורש לא מעט עבודה של שחרור. אני יותר לחוץ וחרדתי בקשר אליה, והגר יותר משוחררת ממני.
"כאבא באופן כללי אני שטותניק. אני אוהב מאוד לעשות איתה אטרקציות, להיות בחוף, לטייל, לרכוב על אופניים. כרמי חולה על מטוסים ועל כלי רכב, וזה כיף כי היא אוהבת משהו שאני אוהב, רכב ותעופה, ואנחנו הולכים למנחת ורואים דברים מגניבים".
מתי בפעם האחרונה רצית משהו ולא הצלחת להשיג אותו?
"השנה. הייתי מאוד בעניין של דוקו־ריאליטי מסוים, הרגשתי שאני יודע לעשות את זה, התוכן נורא נגע לי, ולא קיבלתי את זה. זה נדיר אצלי שאני רוצה משהו ומכריז שאני רוצה אותו. כשאתה עושה אודישנים זה 'שגר, שלח ושכח', ופה התקשרתי לסוכנת שלי ושאלתי מה קורה, וכשקיבלתי את הדחייה היה לי קצת קשה. מצד שני יש לי ניסיון רב, אז היה יום אחד של באסה, ויאללה, ממשיכים הלאה, וההלאה הזה הגיע מהר מאוד. זה היופי.
"הדברים הראשונים במעלה מבחינתי הם קולנוע וטלוויזיה, ולשמחתי הרבה ולמזלי הטוב, יוצא לי לעשות גם עכשיו בקורונה סדרות. סיימתי צילומים של 'בת השוטר' ועכשיו אני מתכונן לצילומי פיצ'ר באוקראינה בנובמבר. נכון, יש קורונה, אבל הרבה דברים יצירתיים עדיין קורים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. אין הופעות מול קהל, אבל זה זמני ואני אוהב גם תקופות של התבשלות".
מתי בפעם הראשונה
מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסם?
"ב־2010, אחרי 'עספור', הבנתי שהחיים שלי השתנו. אני זוכר שכמה ימים הלכתי ברחוב בכוונה כדי להרגיש את התגובות, להרגיש אם מזהים אותי, עד שקלטתי שזה אשכרה קורה. זו הרגשה שחיכיתי לה, רציתי אותה, ואחרי שאתה מקבל אותה, אתה מבין שאתה צריך להתחיל עכשיו לרקוד עם השטן. זה משהו שאתה אף פעם לא מוכן אליו באמת. אתה רוצה אותו כל החיים, אבל לוקח זמן להיות מוכן לדבר הזה, להתבשל בתוכו".
עוז זהבי, בן 37, שחקן, תושב קדימה. בזוגיות עם הגר דנון ואב לכרמי, בת שנה ותשעה חודשים. פרץ ב־2007 בסדרת הילדים "האי", שיחק בסדרות טלוויזיה, בסרטי קולנוע ובתיאטרון. משחק ב"בת השוטר" בערוץ טין ניק ב־yes ובקרוב יעלה בסדרה "הבוגד" ב־HOT.משתתף בפסטיגל, שיתקיים השנה במתכונת מיוחדת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו