במשך 22 שנה ארסן ונגר עמד על הקווים של ארסנל. הוא הצעיד את מועדון הפאר הלונדוני ללא מעט רגעים גדולים אך גם ידע רגעים מתסכלים, במיוחד לקראת סיום תפקידו כאשר אוהדי הקבוצה מחו נגד הישארותו במועדון. כעת, ונגר השיק את ספרו והתפנה לראיון מיוחד עם ה'גארדיאן' כדי לספר על הרגעים שהוא לא יוכל לשכוח, על העימותים עם קולגות כגון פרגוסון ומוריניו ועל העובדה שהעדיף שחניכיו ישחקו כדורגל איכותי גם אם זה בא על חשבון ניצחונות.
על העימותים שהיו לו על הקווים ועל הסיבה שלא נתן להם משקל גדול בספר אמר: "לא רציתי שזה יהיה ספר של נקמות או חיסול חשבונות, אני יודע בדיוק מה קרה וצריך לדעת להתעלות על הדברים האלה. רציתי לספר את החוויות החיוביות של החיים שלי כמאמן ובכנאדם. אי אפשר לקבל את הזכות להיות מאמן במקום שהייתי ולהציג את הדברים בצורה שלילית".
עוד הוסיף על הקולגות שהתחרו נגדו: "כל מנג'ר עובר תקופות טובות ורעות. אנחנו בני אדם, קשה למדוד את איכות העבודה שלנו. לדוגמא, בעונה שעברה ליברפול זכתה באליפות ויורגן קלופ זכה לשבחים ובצדק. מצד שני, כריס ווילדר עשה עבודה מדהימה בשפילד יונייטד שסיימה תשיעית. מי עשה עבודה טובה יותר? לא באמת ניתן לומר. כל אחד הצליח בהתאם לציפיות שהיו ממנו".
מתעמת עם מוריניו. "לכל מנג'ר יש תקופות טובות ורעות" // צילום: Gettyimages
על הביקורת שספג לאור סגנון המשחק שהנחיל בארסנל: "לארסנל היה סגנון משחק שנמתחה עליו ביקורת אבל היה סגנון משחק. אני יכול להבין שאנשים רוצים רק לנצח אבל אתה צריך שיהיה לך את הרצון להפוך את העשייה שלך לאומנות. כשאוהד מתעורר בבוקר הוא צריך לחשוב: 'אולי תהיה לי חוויה מדהימה היום', הוא רוצה לנצח את המשחק אבל הוא גם מעדיף לראות כדורגל יפה".
במסגרת הראיון, ונגר נשאל מספר שאלות על ידי ידוענים בבריטניה. באחת השאלות הוא נשאל מה הניע אותו במשך תקופתו כמאמן: הפחד להפסיד, שמחת הניצחון או המשחק היפה. על כך הוא ענה: "הכל ביחד. לכולנו יש תערובת של שנאה להפסיד ורצון גדול לנצח. אני חושב שהפחד להפסיד מאוד דומיננטי. ההפסדים יוצרים צלקות גדולות מאוד בלב שלך. אם יום אחד מישהו ייפתח את ליבי, אני חושב שכל תבוסה שספגתי תהיה שם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
