ספק אם מי שיאושפז מיום ראשון במחלקת הקורונה בבית החולים רמב"ם בחיפה יבחין בכך, אבל יש סיכוי לא מבוטל שמי שיטפלו בו יהיו צוותי רפואה צבאיים. זה אמנם לא ייראה לעין כי הם ילבשו מדים רגילים ויענדו תגים של בית החולים, אבל הרופאים, האחיות, הפיזיותרפיסטים - כולם יהיו קצינים וחיילים.
זה יקרה כחלק מההתגייסות של צה"ל למאמץ הלאומי של הגדלת הספיקה במחלקות הקורונה בבתי החולים, על רקע הזינוק של השבועות האחרונים בהיקף התחלואה ובמספר החולים הקשים. לצד הקמת מפקדת אלון וקבלת האחריות לכל מערך הבדיקות, החקירות האפידמיולוגיות והבידודים, יקבל צה"ל אחריות על מחלקות קורונה חדשות שמוקמות כעת.
"עד כמה שזה יישמע מוזר, זאת הפעם הראשונה שצוותים רפואיים של צה"ל מטפלים באזרחים ישראלים", אומר קצין רפואה ראשי בצה"ל, תא"ל פרופ' אֵלון גלזברג. "הצלנו חיים כבר בעשרות משלחות רפואיות ברחבי העולם, וכאן כמובן טיפלנו בחיילים, אבל לראשונה נטפל עכשיו גם באזרחים. במלחמה כמו במלחמה".
כחלק מהמאמץ המלחמתי (בקורונה), אִפשר צה"ל ל"ישראל היום" הצצה בלעדית במחלקות הקורונה החדשות, רגע לפני שהן נפתחות. גלזברג וצוותו עבדו שם בשבוע האחרון מסביב לשעון, כדי להבטיח שהכל יתקתק. קשה היה שלא לחוש בהתרגשות אצלם, ולא רק מהפרויקט החדש שנפל עליהם: בהתמודדות עם הקורונה יש משהו מפחיד באופן טבעי, אבל גם מסעיר - מהאתגר הרפואי ועד הלוגיסטיקה המשוגעת שמלווה את המחלה, ולדברי המומחים צפויה ללוות אותנו עוד זמן ממושך.
"החיסון אוטוטו כאן? לא ממש"
גלזברג (48), פרופ' לרפואה שמלמד עדיין ומקפיד לעשות משמרות בבתי חולים, נשוי לד"ר יעל מוזר, מנהלת מחלקת השתלות ילדים בבית החולים שניידר. הוא התגייס לעתודה, למד רפואה, היה במשך חמש שנים הרופא של יחידת אגוז, ובהמשך הרופא של אוגדה 98 ומפקד הרפואה בפיקוד הצפון. בין לבין הוא התמחה בכירורגיה ובטראומה, היה ראש ענף טראומה והאחראי לרפואה בשגרה בצה"ל, ועשה כל השנים משמרות ביחידת החילוץ 669 של חיל האוויר.
לתפקיד הנוכחי הוא מונה לפני שלושה שבועות. על הפרק היו אז למפקדת קצין רפואה ראשי שני מאמצים עיקריים: אחריות מלאה לקורונה בתוך צה"ל, והמשך מתן שירותי הרפואה שאינם קשורים לקורונה. בצה"ל, הוא אומר, יש כמה מיליוני מפגשים בשנה בין חיילים לרופא. 70 אחוזים מהם מתקיימים בצבא, ו־30 אחוזים בחוץ (רפואת מומחים והפניות לבתי חולים) - עומס אדיר, שעליו באה הקורונה.
גלזברג. "לא נרשה לעצמנו פגיעה בכשירות של צה"ל" // צילום: אורן כהן
בצה"ל, בשונה מהאזרחות, מערך הרפואה אחראי לכל שרשרת הקורונה. חייל שמגלה תסמינים לא הולך לרופא המשפחה או לבית החולים. הוא פונה לרופא היחידתי שלו או למרכז פניות טלפוני, ושם מתאמים לו בדיקה. צה"ל עצמו דוגם, ומבצע גם את בדיקות המעבדה והחקירות האפידמיולוגיות. גם הבידוד, במידה שנדרש, מתבצע באחד משני המתקנים הצבאיים שהוכשרו לכך באשקלון ובאולגה.
עד לפני כחודש הצליח צה"ל לשמור על רמת תחלואה נמוכה בקרב חייליו. זאת גם הסיבה שבהתייעצויות הפנימיות שהתקיימו לפני ראש השנה בשאלה אם להטיל עוצר יציאות ביחידות, המליץ גלזברג שלא. ביום כיפור הוא שינה את דעתו. "רמת התחלואה במדינה כבר היתה כזאת שהיה לי ברור שבלי צעד כזה נשלם מחיר יקר", הוא אומר, בראיון ראשון מאז נכנס לתפקיד. "אזרחים נשארים בסגר בבית עם המשפחה הגרעינית שלהם, וגם אם הם נדבקים זה נשאר בתוך המשפחה. אצלנו חיילים באים ויוצאים; אם לא היינו מפקחים על זה באופן הדוק, חיילים היו הולכים ובאים ומדביקים אחד את השני".
נכון לשלשום היו בצה"ל 1,292 חולים פעילים ו־10,765 מבודדים. שלושה סיפורים הגיעו בימים האחרונים לכותרות: התפרצות תחלואה בבסיס האימונים של חט' כפיר, שבו חלו כ־100 חיילים, והתפרצויות של תחלואה בקריית ההדרכה (עיר הבה"דים) ובמחנה 80. גלזברג סבור שלמעט המקרה של כפיר ומקרה קודם בבה"ד 1, הנתונים סבירים בהתחשב בהיקף התחלואה במדינה. בחקירות האפידמיולוגיות, הוא אומר, כמעט כל המקרים מתבררים כהדבקה מהבית. מעטים המקרים של הדבקה נרחבת בצבא. "המקרים החריגים הם אלה שנפרצו בהם הנהלים. בכפיר היו 11 חיילים שיצאו למסיבה. בודדנו אותם, אך המספר כבר גדל והם הדביקו אחרים".
המקרה הזה יתוחקר, ואפשר שגם יוביל לענישת האחראים. כדי למנוע מקרים נוספים, החל צה"ל בשבוע האחרון במבצע ביקורות ביותר מ־100 בסיסים ויחידות. סגן הרמטכ"ל, אייל זמיר, שמופקד על הקורונה בצה"ל, הגיע שלשום בעצמו לביקורות פתע בבסיס הטירונים של גולני ובשייטת 13, כדי לוודא שהנהלים הקשיחים שנקבעו לא נפרצים.
גלזברג משוכנע שהמפקדים בצה"ל מבינים היום את חשיבות המאבק בקורונה, שזה המאמץ העיקרי כיום של הצבא. "אם אני אהיה חולה זה אולי יפריע קצת לכמה אנשים, אבל אם מחלקה בגולני תחלה זאת בעיה. לכן אנחנו שמים לעצמנו רף יותר גבוה מהאזרחות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו פגיעה בכשירות של צה"ל".
עד עכשיו, הוא מוסיף, לא זוהתה פגיעה כזאת. במקרה החריג שבו היתה הדבקה מסיבית בגדוד 932 של הנח"ל, בודד כל הגדוד בבסיס שבו הוא התאמן באל פורן ברמת הגולן. "אם הסורים היו פותחים במתקפת פתע, החיילים היו נלחמים. זה היה בעיקר צעד מניעתי".
מחניון לבי"ח. מחלקת הקורונה // צילום: אורן כהן
האתגר העיקרי הוא בפעולות קצה. צוללת למשל מבצעת בידוד קיצוני לצוותים המבצעיים לפני כל פעילות מבצעית, וביחידות מיוחדות מבצעים בדיקות תכופות כדי לוודא שהפעילות לא תיפגע. "אנחנו מבינים שזה אירוע אחר. אם נהיה נחושים ולא נעגל פינות, נתמודד איתו כמו שצריך".
גלזברג מעריך שהקורונה תישאר איתנו עוד שנה לפחות, ואולי יותר. "יש הבדל גדול בין להגיד 'פיתחתי חיסון', לבין להזריק אותו לאזרחים. המדען יגיד שהוא פיתח את המולקולה, אבל איש רפואה כמוני יגיד שצריך עוד לצבור ניסיון, ללמוד אותו, ובוודאי להצטייד בכמויות שנדרשות לחיסון כלל האוכלוסייה בארץ ובעולם. זה תהליך ארוך. מי שמספר שהחיסון אוטוטו כאן לא ממש מדייק".
מתמגנים ומתחבקים
בית החולים הוא המאמץ השלישי של חיל הרפואה. הרעיון עלה כבר באפריל, נבדק ונשלל, ועלה כעת שוב על רקע הצורך הדחוף להגדיל משמעותית את מספר מיטות האשפוז לחולי קורונה.
הכוונה הראשונית היתה להקים בית חולים שדה, שיהיה באחריות מלאה של צה"ל, בדיוק כמו אלה שמוקמים כחלק מהסיוע שמוענק באירועי משבר דוגמת רעידת האדמה בהאיטי או בנפאל. לצה"ל יש יכולת כזאת, הבעיה היא שרוב המומחים שהוא משגר למשלחות האלה הם רופאים פעילים בבתי חולים שמגויסים למילואים. הדוגמה הטובה ביותר לכך הוא המפקד הקבוע של המשלחות הרפואיות לחו"ל, פרופ' עופר מרין, שמנהל בשגרה את בית החולים שערי צדק בירושלים.
"הבנו שאם אנחנו רוצים לסייע, ולא להפריע, אנחנו לא צריכים להקים בית חולים משלנו, אלא לתגבר בית חולים קיים", אומר גלזברג. "בית חולים עצמאי דורש לא רק צוותים רפואיים, אלא גם לוגיסטיקה מטורפת - ממיטות אשפוז וחמצן ועד לשירותי כביסה. אין היגיון שנעשה את כל זה לבד".
המחשבה הראשונית היתה להגדיל באמצעות צה"ל את מספר מחלקות הקורונה בבית החולים איכילוב, אבל לבקשת משרד הבריאות - על רקע היקף התחלואה בצפון ומצוקת מיטות האשפוז - הוחלט על בית החולים רמב"ם. כחלק מכך, וכדי להיערך להגדלה המשמעותית במספר מחלקות וחולי הקורונה, העביר רמב"ם את כל האופרציה של הקורונה לחניון התת־קרקעי של בית החולים.
החניון הזה הוקם כלקח ממלחמת לבנון השנייה כבית חולים של מטה, למקרה שבו חיפה תותקף בטילים ורמב"ם של מעלה לא יוכל לתפקד. ספק אם מי שנהג לחנות בו הבחין בכך, אבל מאחורי כל שלט וקיר מסתתרות תשתיות של חשמל וחמצן וכל מה שדרוש לקיומו השוטף, וכל חניה תוכננה כך שתוצב בה מיטת חולה. "השקענו כ־5 מיליון שקלים בכל שנה רק לתחזוקה", מספר מנהל רמב"ם, ד"ר מיקי הלברטל. "משרד הבריאות לא עזר לנו. היו אפילו כאלה שחשבו שזה תרגיל שלנו לקבל עוד כסף".
בראשית השבוע הוריד רמב"ם את שתי מחלקות הקורונה הפעילות שלו לחניון, ולצידן את מחלקת הטיפול הנמרץ ואת המיון לחולי קורונה. הכניסה לחניון נסגרה לכלי רכב, והותרה רק לצוותים רפואיים. בני משפחה מורשים להיכנס בתיאום ובשעות מוגדרות, ובהתאם לכללים הנוקשים שכוללים מיגון מלא ואיסור מוחלט להכניס כל פריט חיצוני.
תהליך המיגון ממושך וקפדני, ומלווה בידי אחיות שמסייעות ומשגיחות. הוא כולל הורדה של הבגדים הרגילים ולבישת מדי רופא, ואז התמגנות בסדר קבוע: ערדליים על הנעליים, חליפת מיגון, כפפות מגן, החלפת המסיכה (ומעליה עוד מגן פלסטיק) - והדבקה של כל אלה בנייר דבק, כדי להבטיח שלא תהיה הדבקה גם במקרה של מגע פיזי עם החולים או עם משטחים. "רק כשאני ממוגן אני יכול סוף־סוף לחבק אנשים", צוחק גלזברג.
הירידה למרתף היא רגלית, כאשר החולים מוכנסים במעלית מיוחדת. בפנים עולם הפוך: החולים מתנהלים כרגיל, בבגדים אזרחיים וללא שום מיגון, והצוותים נראים כאנשי חלל. "הכל כאן שונה: בית חולים רגיל הוא סטרילי בפנים והזיהום נשאר בחוץ, פה הזיהום בפנים, והעולם שמחוץ למחלקות סטרילי בהרבה".
הדבר הראשון שקופץ לעין במחלקות הקורונה הוא גילם של המאושפזים. כבר לא רק בני 80 פלוס אלא גם צעירים בהרבה. רובם מחוברים לחמצן, אבל יש גם חולים שמסתובבים, אוכלים או צופים בטלוויזיה. גם זה עניין שסודר בימים האחרונים: על רקע ההבנה שבחניון יתנהלו חיים שלמים בעתיד הנראה לעין, הוא חובר לכל התשתיות הנדרשות, כולל וויי־פיי וגם שירותים ומקלחות לטובת החולים. הצוותים הרפואיים נדרשים להתאפק כל המשמרת: פתיחת הבגדים היא פריצת המיגון.
בשונה מהמחלקות "הרגילות", במחלקות הקורונה אין הפרדה בין נשים לגברים. השטח של החניון כל כך גדול, שאפשר למקם בו בקלות עוד אלפי חולים. המצלמות של החניון מנטרות את החולים, ומאפשרות הזנקה של איש צוות במקרה הצורך. צה"ל ייקח את זה עוד צעד קדימה, ויחבר את החולים גם לטלפון אישי, כדי שיוכלו להזעיק סיוע בעת מצוקה.
"צמצמנו רופאים בבסיסי ההדרכה"
לא מעט דובר על העומס שמוטל על הצוותים הרפואיים. זה נכון בכל היבט (ולכן גם מערך הרפואה הצבאי נקרא לסיוע), אבל רק במחלקות הקורונה מבינים עד כמה הוא גדול גם בתפקוד השוטף. לא רק המשמרות הארוכות, אלא גם המציאות שבה גם פעולות פשוטות כמו הכנסת עירוי הופכות למסובכות עם המיגון הכבד, שלא לדבר על פעולות מורכבות בהרבה כמו החייאה.
מי שיידרשו עכשיו להתרגל לכל זה הם אנשי הצבא. צה"ל מקים ברמב"ם עוד שתי מחלקות קורונה, ואם יידרש - נוספות. את הכל הוא עושה מעכשיו־לעכשיו: ביום חמישי שעבר קיבלו 49 אחיות ו־41 רופאים הודעה שהם עוזבים את תפקידם לתקופה לא ידועה, ועוברים למחלקות הקורונה ברמב"ם. "זה חייב אותנו לאלתורים, כי גם בצבא יש מחסור באנשי רפואה", אומר גלזברג. "נאלצנו למצוא פתרונות: לצמצם את מספר הרופאים בבסיסי הדרכה או להשאיר גדודים בלי רופא. כל הצבא התגייס למשימה".
כחלק מכך, גויסו למאמץ מפקד הרפואה של פיקוד הצפון אל"מ ד"ר ארז קרפ שיפקד על בית החולים, ועוד שלל רופאים משורות הצבא, ובהם הרופאים של אוגדת עזה ואוגדת יו"ש, וגם י', הרופא של יחידת אגוז, ו־א', הרופא של יחידת מודיעין מסווגת. השניים חברים קרובים, למדו יחד רפואה וגם חלקו את אותה דירה במשך שבע שנים. "זה לא אירוע שפותחים בו שמפניות, אבל זה חלק מהמאמץ של הצבא. משימה שצריכים לבצע. זאת המלחמה שיש כרגע", אומר י'. "זה גם מה שאמרתי למפקד של היחידה שלי, כשהתקשרתי אליו להגיד לו שאני צריך להתייצב ברמב"ם. אם תהיה מלחמה אמיתית, כנראה אחזור לאגוז".
הדאגה העיקרית שלהם היא לא למשפחה. אותה, אומר א', הם כבר התרגלו לא לראות ("חוץ מאשתי, שקצת דאגה אבל יהיה בסדר"). הם בעיקר מוטרדים מהמצב ביחידות האם שלהם, שנותרו עם מענה רפואי חלקי. "לא פשוט להשאיר יחידה בפער", הוא מוסיף, "בעיקר כשאין לנו מושג כמה זמן נהיה כאן. רק הגענו".
האתגר הראשון של אנשי הרפואה הצבאיים הוא לרענן את הזיכרון. לכן הם עברו השבוע יומיים הדרכה מרוכזת, ועוד יומיים של התרוצצות במחלקות כדי להסיר מעליהם את החלודה, וגם ללמוד את הנהלים של רמב"ם - מאיך מזמינים בדיקת דם ועד איזה קוד מזינים למחשב עבור כל בדיקה. מיום ראשון הם כבר יקבלו אחריות על מחלקת קורונה ראשונה "צבאית" שתיפתח, ובהמשך לכך יפתחו בקרוב מחלקה נוספת. זה יאפשר לרמב"ם להגדיל מ־80 ל־160 את מספר מיטות אשפוז הקורונה.
"תוספת כוח משמעותית מאוד עבורנו", אומר הלברטל.
תרומתו של צה"ל לא תהיה רק במחלקות עצמן, אלא בעוצמה שהוא מביא. שלשום ביקר ברמב"ם סגן הרמטכ"ל זמיר. הוא הנחה לתת עדיפות למאמץ הזה, בעיקר בצד הלוגיסטי. עבור בית חולים שנאלץ לקיים את עצמו בעצמו, כמעט ללא שום סיוע חיצוני, זה ייתן הרבה אוויר לנשימה להמשך, בעיקר בואכה החורף והשפעת העונתית שצפויים להעמיס על מחלקות האשפוז.
זאת גם הסיבה שהלברטל היה בין התומכים בהטלת סגר על המדינה, בניסיון להוריד דרמטית את היקפי התחלואה כבר עתה.
גלזברג אומר שהוא נערך לתפעל את מחלקות הקורונה שנה לפחות. אולי יותר. הוא יודע שזה לא תפקידו הטבעי של הצבא, אבל אומר שלא היתה לו לרגע התלבטות. "אנחנו לא יכולים לשבת על הגדר. יש מצוקה אמיתית, ואנחנו נדרשים לתת כתף. נכון שקורונה זאת לא המלחמה שהתכוננו אליה, אבל זאת המלחמה שיש עכשיו - ואנחנו כאן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו