אמירותיו הנלוזות של מלח הארץ, תא"ל במילואים, חוקר השואה, אביר הדמוקרטיה בעידן נתניהו, כלפי שוטרת פשוטת העם שנבטה מתוך הקהילה האתיופית, חשפה את האמת העירומה על ההבדל בין גזענות מעונבת לגזענות רחוב בישראל.
השכל אינו גזען סטנדרטי. הוא לא המתגזען הישראלי הממוצע. לא תשמעו אותו זורק לשוטרת "אתיופית מסריחה" או "מי הביא אתכם לארץ". השכל הוא גזען מסוג אחר, גזען מעונב, רהוט. זו גזענות של אדוני הארץ, אלה שגאלו את האומללים מן המדבר הצחיח והביאום לחוף מבטחים.
יעלה על הדעת שהילדה היחפה, השחורה, המנוזלת מהמטוס - היא זו שתעצור אותו בארצו שלו? מי שצריכה להיות אסירת תודה נצחית, לא יכולה לגלם פתאום תפקיד של אוכפת חוק. בטח לא כלפיו. שוטרת אתיופית, כבעלת הסמכות - לעכב, לעצור, לפנות, לרשום דו"ח, או אפילו להעיר לו? זה נגד הסדר הטבעי של הדברים, זה מערער את יחסי הכוח, וזה כנראה מה שהוציא את השד מהבקבוק.
תפקידנו, האתיופים, הוא להיות אסירי תודה ולהנהן בצייתנות. כל חריגה מהתפקיד שהועידה לנו תרבות האדונים מערערת ומוציאה משווי משקל. בדיעבד... אולי זו הייתה טעות להביא אותנו? לו היינו יודעים שכך יהיה... לא לזה הייתה הכוונה... כן, זו הגזענות האמיתית שמגולמת בתפיסת האדנות של חלק ניכר בעם הזה.
להיות אתיופי זה מקצוע. אני לא יודע לכמה מכם יצא להיות אתיופים. אל תנסו את זה בבית. זו משימה בלתי אפשרית במציאות הישראלית, וכתבתי על כך בהרחבה בספרי "המסע לא תם". לכל מקום שאליו אלך (כולל הטור הזה!), אני בתפקיד נציג הקהילה. נהגי מוניות מספרים לי על החברה האתיופית שלהם. עוד לא פגשתי פוליטיקאי שלא סיפר לי איך לקח חלק במבצע החילוץ שלנו מסודאן. ואם לא השתתף במבצע משה, אז במבצע שלמה. ואם לא הוא עצמו, אז אבא שלו, דוד שלו, אחיו או סבא שלו.
כולם היו שם, נסעו רחוק כדי להביא אותי ואת שאר בני הקהילה, או היו שותפי סוד ופעלו מאחורי הקלעים. האמת, זה מרגש. חבל רק שזו לא המציאות, ומדובר ברוב המקרים באנשים שבטוחים שאני עוד אתיופי תמים שיקנה את הסיפורים שלהם ומצפים ממני להודות להם על מעשיהם הנועזים ועל דאגתם לקהילה.
כן, להיות אתיופי בישראל זה מקצוע. כשאני עולה לאוטובוס יש כאלה שתופסים לי בלחיים וצובטים אותן בחוזקה כדי להביע את אהבתם לקהילה שלמה, כאילו עומדים מאחוריי באותו רגע אלפי אתיופים. אני מביט לאחור כדי לראות כמה אחים שחורים עומדים שם ומגלה שאני בכלל לבד. איך, לכל הרוחות, הפכתי מ"אני" ל"אתם"?
ואולי, באופן אירוני, אנחנו האתיופים מתגלים כמי שמביאים מזור לשסעיו החשופים של העם הזה: שמאל, ימין, דתיים, חילונים, בני עדות המזרח ואשכנזים - כולם מתגזענים עלינו במידה שווה ונוהגים בנו בצורה מחפירה כמעשה יום-יום. וזה, בעיניי, היופי בעם שלנו. מאוחדים בגזענותנו. אם שליחותנו הלאומית, כבני הקהילה האתיופית, היא לשמר ולתחזק מכנה משותף אחד לכולם, נמלא אותה בשמחה.
גזעני כל ישראל, התאחדו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו