פעם במאה שנה מופיעה בפני כוחות ההרס בחברה הישראלית הזדמנות כזאת. זאת המגפה. המגפה מעלה פחדים, מייצרת פוטנציאל להיסטריה המונית, פוגעת קשה בכלכלה. היא הופכת לפוטנציאל אדיר, שמי שרוצה להזיק למדינה לא יכול לוותר עליו.
צילום: מחאת הדגלים השחורים
למהומות רחוב עזה וכיכר פריז בירושלים יש הישגים גדולים בהקשר הזה. תארו לכם שיום שלם, אם לא יומיים, התעסקה הממשלה בתוך מצב החירום הבריאותי-כלכלי בשאלת ההפגנות. הממשלה התפצלה ונאבקה נגד עצמה, כולל סיסמאות קדושות על דמוקרטיה.
מנהיגי "המחאה", שדבקים במטרתם לחולל הפיכה, להפיל את השלטון בכוח, מצאו להם בעלי ברית בלתי סבירים: משרד המשפטים, הפרקליטות, בית המשפט העליון והיועץ המשפטי. הבורים האלה חושבים שמפגיני פריז-עזה הם להקת מעודדות. אך לא. זוהי להקת מהפכנים שמאומנים בניהול לוחמת רחוב נגד המשטרה, וחיי אדם אינם נחשבים מבחינתם. הרי ברור שמלבד נושא הפצת הנגיף בהתקהלויות, המטרה העיקרית היא לחולל בלבול, אנרכיה, לשבור את האמון האזרחי הבסיסי. בניסיון למיטוט הסדר הציבורי תתפרץ המגפה עוד יותר, וכמה שיותר קשה המצב הבריאותי - ככה יותר טוב. כאילו בכוחה של הממשלה להדביר את המגפה באמצעות איגוף משמאל וסיכולים ממוקדים.
לפני שנה, כזכור, היו אלה מהומות הכבישים בעקבות הירי בסלומון טקה. הכוונה מאחורי החסימות, וזאת בלי קשר לצורך לחקור את האירוע, היתה לייצר קרע בין הקהילה של עולי אתיופיה לחברה הישראלית. מדהים כמה זה נראה כפריביו למהומות ג'ורג' פלויד.
בכל המבצעים של העשור האחרון היו הפגנות ספורדיות של עשרות, ואולי מאות בודדות. הן היו מוזרות, זרות ודוחות, אבל הבנת מה הם רוצים - לחולל דמורליזציה לעת חירום. התגובות נגדן בציבור היו קשות.
צריך לומר, וגם בשמאל יש גורמים שאומרים את זה בגלוי, שהעוצמה של מהומות עזה-פריז בדרישה להפיל את בנימין נתניהו היא לא הגיונית ולא פרופורציונלית, והיא תוצאה של הסתה שיצרה פסיכוזה. כתב אישום נגד ראש הממשלה בזמן שפורצת מגפה. המסר המבולבל שחלק מהציבור קולט הוא שיותר חשוב לחבל בפעילות ראש הממשלה, ואם אפשר אז להיפטר ממנו, מאשר לנהל מאבק במגפת הקורונה. ומי מעודד את כל הקרחנה הזאת, המשתלטת על עוד רחובות ועוד גופי דיון ציבוריים? הממסד המשפטי ומפלגות האופוזיציה בממשלה.
אי אפשר לבטל את מהומת רחוב עזה, משום שהיא אולי הגורם המשפיע ביותר בעיצוב שדה הקרב המפלגתי-פוליטי בחצי השנה האחרונה. לפי הסקרים, היא מצליחה לפצל את הימין ולהעלות את נפתלי בנט, שרק לפני חודשיים התגאה בכך שמנע סגר.
מתברר שהציבור הישראלי, בייחוד התקשורת, לא כל כך רגיש לחיי אדם כמו שמוכרים לנו. בימים רגילים כל שריטה של חייל היא פיגוע אסטרטגי. אנחנו מנהלים מאבק חורמה להשבת גופות חיילינו. אבל מה זה בשבילנו 1,000 מתים, אם זה המחיר להפלת נתניהו? ועם קצת עזרה מתוך המערכת הפוליטית ומתוך המערכת המשפטית, אולי יגברו האנרכיה וחוסר האמון ונגיע לתוספת של עוד 2,000 מתים. אה, נכון. הישראלים לא רק רגישים לחיי אדם, יש להם גם נכונות להקרבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו