דרוש חיסון לבלוף הישראלי: ביקור במפקדת הקורונה של צה"ל

ישראל קיבלה השבוע את הציון "נכשל" בהתמודדות עם מגיפת הקורונה. הסגר הכללי שאליו נכנסה המדינה בסוף השבוע הוא הודאה שנגמרו כל הרעיונות ומוצו כל הדרכים להוריד את התחלואה, ואין דרך אחרת אלא לנעול את כולנו בבית לזמן לא מבוטל.

לכישלון הזה אבות רבים. מהממשלה שעשתה מעט מדי ומאוחר מדי ועם יותר מדי פוליטיקה בדרך, ועד לאזרחים שפשוט צפצפו על ההנחיות. אפשר להתווכח עד אינסוף על הפגנות ובתי כנסת, אבל העובדה הפשוטה היא שהישראלים איבדו אמון. בהנהגה, במחלה ואחד בשני. התוצאה היא זלזול מוחלט, שהוביל לעלייה חדה בהדבקות.

יעידו על כך הנתונים שנחשפו אתמול ב"ישראל היום", ולפיהם כ־41 אחוזים מהחייבים בבידוד הפרו השבוע ביום אחד את ההנחיות. זאת תוצאה של הסברה לקויה (שגרמה לרבים לא לחשוש מהמחלה), של אכיפה חלשה (המשטרה מגיעה רק לחצי אחוז מהמבודדים ביממה ממוצעת), של קנסות לא מרתיעים (5,000 שקלים, נמוך בהרבה מהעולם), של אובדן אמון בהנהגה (שמפירה בעצמה את ההנחיות, על נבחריה ויועציה), ושל תחושה כללית ש"יהיה בסדר" (שעל פי נתוני ההדבקה מהימים האחרונים נדמית משוללת כל יסוד).

הנתונים האלה מוכרים לממשלה. ולא רק הם. המצב גרוע בהרבה מכפי שהוא מוסבר לציבור. אלה לא רק המספרים היבשים של הנדבקים, המבודדים, החולים קשה והמתים. אלה גם לא רק הגרפים והמודלים שמלמדים מה יקרה בעוד כך וכך ימים ושבועות. הבעיה העיקרית היא שמשהו בסיסי מאוד נשבר אצל אזרחי המדינה. אמון, כאמור, היא מילת המפתח, ואיתה גם ערכים כמו סולידריות חברתית וערבות הדדית.

כל אלה - שהם בליבן של היהדות והישראליות, שעמדו בהצלחה במבחן המלחמות והפיגועים (וגם בגל הראשון של הקורונה) - קורסים כעת לנגד עינינו. הנתונים היבשים מלמדים שאיש הישר בעיניו יעשה: חתונה, הלוויה, מסיבה או כל דבר אחר. חלקים גדולים בציבור הישראלי לא נותנים דעתם על השלכות מעשיהם, או שפשוט לא אכפת להם.

העדות המדהימה ביותר לכך היא במידע שמוסרים הישראלים בחקירות האפידמיולוגיות. מדובר ברכיב הקריטי ביותר במאמץ לקטוע את שרשראות ההדבקה. כל נדבק מתושאל זמן קצר לאחר שנמצא כחיובי לקורונה, ואמור למסור מידע מלא על כל מי שהיו איתו במגע. כך ניתן יהיה להכניס גם אותם לבידוד מיידי ולבדוק אותם, ובמידה שגם הם נמצאים חיוביים - לבודד ולבדוק את כל מי שהיו איתם במגע, וכן הלאה.

זן מיוחד של נדבקים

ככל שמערך החקירות יפעל באופן נרחב יותר ומהיר יותר, הוא יצליח לבודד יותר אנשים ולצמצם את מעגל החשיפה לקורונה. לכן גם מושקע כעת מאמץ כביר בהגדלתו, מ־30 אחיות שעבדו בראשית הדרך תחת משרד הבריאות וסיכמו את החקירות בכתב יד, עד ל־2,400 חוקרים שיעבדו בסוף החודש הבא תחת מערכת מחשוב מתקדמת.

אבל כל המערך הזה לא יהיה שווה כלום אם המתושאלים - החולים בקורונה - לא יגלו את כל האמת ושום דבר פרט לאמת, כנהוג לומר בבתי המשפט האמריקניים. זה המצב בעולם: נתונים שנאספו מלמדים שנדבק ממוצע היה במגע עם יותר מ־10 אנשים, וחקירה יעילה יכולה להוביל אפילו ל־18-40 מגעים.

תא"ל ניסן דוידי // צילום: אורן כהן

אלא שבישראל, מסתבר, יש זן מיוחד. לפי הנתונים מיום שני האחרון, מתוך אלפי חקירות אפידמיולוגיות שבוצעו באותו היום, רבים מסרו מידע חלקי או שקרי. 13.4 אחוזים סיפרו כי היו במגע עם יותר מ־10 אנשים בימים שקדמו לאבחונם כחולי קורונה; 22.4 אחוזים אמרו כי היו במגע עם 5-9 אנשים; 43.2 אחוזים אמרו שהיו במגע עם 1-4 אנשים; ו־21 אחוזים טענו שלא היו במגע עם אף אדם. איך הם נדבקו אם כך? לאלוהים הפתרונים.

הישראבלוף הזה מתפוצץ עכשיו לכולנו בפנים. מי שלא דיווחו אמת בחקירות האפידמיולוגיות רצו בוודאי להגן על בני משפחה, חברים או קולגות לעבודה, אבל הם רק גרמו להם נזק: בריאותי, בכך שסיכנו גם אותם ואת בני משפחתם בשרשור האינסופי של המחלה; וכלכלי, בכך שבמקום להכניס אותם לבידוד נקודתי הם גזרו עליהם (ועל כולנו) סגר מלא.

אם נגיף השקר הזה לא יעבור, הנגיף הבריאותי לא ינוצח גם בסגר הנוכחי. זה צריך להיות ליבת עיסוקה של הממשלה כעת: לתכנן את היום שאחרי בהיבט הבריאותי בואכה השפעת של החורף, בהיבט הכלכלי, אבל גם בהיבט ההסברתי. החודשים האחרונים לימדו שהישראלים לא הפנימו שאנחנו במלחמה. לו הפנימו, לא היינו מידרדרים מצמרת הטבלה העולמית של מדינות שמתמודדות בהצלחה עם הקורונה, לתחתיתה.

"עובדים בלי ניירות"

באיחור רב, חלק מאותו כשל ניהולי של הממשלה, הוקמה המפקדה הלאומית לקטיעת שרשראות ההדבקה, או בשמה הצבאי "מפקדת אלון". העובדה שלא הוקמה מראשית הדרך תהיה עניין לוועדות חקירה או להתנגחויות פוליטיות, או גם וגם. האחריות לכך מוטלת על הממשלה, אבל גם צה"ל יכול (וצריך) היה לצעוק חזק יותר ולדרוש לקבל אחריות.

המפקדה, כשמה כן היא, נועדה לקטוע את שרשראות ההדבקה. על הקמתה הוחלט בראשית אוגוסט, והשבוע היא הוכרזה מבצעית. ב־1 בנובמבר היא תהיה בכשירות מלאה, עם כלל היכולות, אבל כבר עכשיו היא נותנת תפוקה לא רעה ובעיקר עושה את מה שהיה חסר כל כך עד עכשיו: סדר בבלאגן.

לראש המפקדה מונה תא"ל ניסן דוידי (49). בתפקידו הקודם היה דוידי ראש חטיבת הלוגיסטיקה בצה"ל, וקודם לכן קצין הלוגיסטיקה של פיקוד הצפון ופיקוד העורף ושל אוגדת הגליל. הוא נשוי ואב לשלושה, ומתגורר במושב שבי ציון. הוא כבר היה בחופשת שחרור, כשקיבל את ההצעה לקחת עליו את התפקיד.

"התייעצתי עם המשפחה. אמרתי להם מראש שתהיה החלטה פה אחד. אם אפילו אחד מהם יתנגד - אשתחרר", הוא מספר. להפתעתו, כולם דחקו בו לקחת עליו את המשימה. בנו הצעיר אמר לו שאף אחד לא יעמוד בה טוב ממנו. "כשהוא סיים לדבר, הלכתי לחדר ופרצתי בבכי".

השלב הראשון היה בניית צוות. תחתיו מונו שישה אלופי־משנה. ראש מטה, קצין אג"מ וארבעה מפקדי מרכזים: מרכז הבדיקות, מרכז הדגימות והשינוע, מרכז חקירת המגעים (החקירות האפידמיולוגיות) ומרכז הבידוד.

רוב המפקדים, גם בדרגים הנמוכים יותר, הם כאלה שפרשו בשנים האחרונות מצה"ל. לרבים מהם ניסיון בעולמות הלוגיסטיקה והניהול, שנמצאים בליבת עבודתה של המפקדה החדשה. יש ביניהם גם ותיקים יותר באזרחות, כולל שלושה טייסים באל על שמצאו את עצמם בחל"ת והתנדבו למשימה.

למרות שרוב עיסוקה באזרחות, המפקדה היא צבאית לכל דבר. דוידי רואה בכך יתרון: בסדר, בלוגיקה, בבהירות ההנחיות והביצוע. "במשרד הבריאות אין ניירות", הוא מספר. "אתה בא לפגישה או לדיון, ואם אתה לא זוכר מה נאמר בסופם - זה כאילו לא קרה. אף אחד לא מוציא סיכום או זיכרון דברים".

אין בכך, הוא ממהר להבהיר, שום ביקורת על משרד הבריאות. רק זה חסר לו, לריב איתם עכשיו. "אני לא שופט אותם. זאת הדרך שבה הם עבדו, אבל אנחנו עובדים אחרת. המקצוע שלנו בצבא הוא לנהל מערכות גדולות בחירום. זה העולם שבו אנחנו מתמחים".

לא כולם עובדים בפקודות

מאז שמפקדת אלון הוקמה, נכתבו בה כבר יותר מ־150 ניירות עבודה, כשעל כל אחד מהם מתבצעים בקרה ומעקב. זה כולל מסמכים שאפשר רק למרוט שערות ולתהות איך זה שהם לא נכתבו למרות שעברה כבר חצי שנה מאז שהקורונה נכנסה לחיינו. למשל, הנחיות ברורות איך מחלקים את הבדיקות והדגימות בין הגורמים השונים, או איך עובדים מול המעבדות, או - מתבקש מכל - איך נערכים לחורף שמעבר לפינה.

בכל בוקר בתשע מתייצב דוידי - פיזית או דרך הזום - להערכת המצב היומית שמוביל פרויקטור הקורונה רוני גמזו. גמזו הוא אחד משני המנחים המקצועיים שלו, לצד מנכ"ל משרד הבריאות חזי לוי. השניים מתווים לו את המדיניות, בעיקר באמצעותה של ראש היחידה לבריאות הציבור, שרון אלרעי.

אלא שלא בכל הנושאים יש מי שאומר לו מה לעשות. זה חלק מהבלאגן. במשרד הבריאות פועלים ארבעה דסקים ייעודיים: לחרדים, לערבים, לציבור הכללי ולמערכת החינוך. את התיעדוף ביניהם נדרש דוידי לבצע בעצמו. בעולם שבו כל סקטור דואג לעצמו, זה מייצר לא מעט חיכוכים.

הדרך לפתור אותם, הוא אומר, היא בהידברות, במפקדה פנימה אין לו בעיה; זה צבא, ובצבא ממלאים פקודות. אבל עיקר עבודתו היא עם המגזר האזרחי, ובו לפקודות אין ערך. מה שלא יבוא בטוב, פשוט לא יבוא.

לכן דוידי זימן אליו, כבר בראשית הדרך, את כל השותפים שלו. את מנכ"לי קופות החולים, את משרדי הממשלה, את משטרת ישראל והשב"כ, וכל מי שרק יכול לסייע (או עלול לשים רגליים). רובם יושבים אצלו עכשיו בחמ"ל, ולוקחים חלק במאמץ. כל יום עבודה מסתיים עם פקודה כתובה מה עושים מחר: כמה בדיקות ואיפה, אילו דגימות יועברו לאילו מעבדות, את מי לדגום ואת מי לחקור.

התוצאות, בינתיים, לא טובות. האחריות עוד לא נמסרה לידיו במלואה, אבל הדאגות כן. הוא מוטרד מההסברה, ומוטרד מהאכיפה. הלוואי שהישראלים היו דוברי אמת, אבל מסתבר שהם לא, הוא אומר בהתייחסו לדיווחי הנחקרים. "אמרתי לראש הממשלה שעד שהגעתי לכאן לא ידעתי שאנחנו עם של מתבודדים. יש אנשים שחלו מבלי שראו אף אדם. זה נס".

את האופי הישראלי הוא לא ישנה. את החקירות הוא מאמין שכן. המערך שהוקם אמור לעשות את ההבדל. כיום עובדים בו 1,400 חוקרים. המספר יגדל בשבועות הקרובים, כולל מאות חיילים בסדיר שיפעלו תחת יחידת "אלה". מי שיעמוד בראשה הוא קצין חינוך ראשי, תא"ל אופיר לויוס. 

לויוס איבד את רגלו בפעילות ברצועת עזה, אבל המשיך לשרת. כאשר קיבל עליו את התפקיד - לסייע בקטיעת שרשראות ההדבקה - אמר שצה"ל התאים חימוש למטרה כי בקטיעות הוא מבין היטב.

ניצחון ולא סגר שלישי

היכולת הלאומית כיום היא לבצע מדי יום כ־50 אלף דגימות, כ־60 אלף בדיקות במעבדות ולשנע כ־50 אלף דגימות למעבדות. דוידי רוצה שהמספר הזה יוכפל עד ל־1 בנובמבר: להגיע ל־100 אלף דגימות ו־100 אלף בדיקות מעבדה.

לשם כך ביצע משרד הביטחון מכרז זריז לביצוע הבדיקות. שתי החברות האזרחיות שזכו (אלקטרה ו־Ilex medical) יבצעו כ־10,000 בדיקות כל אחת ביממה. יחד עם חברת My Heritage, שמבצעת כ־20 אלף בדיקות ביממה, ועם המעבדות בקופות החולים ובבתי החולים, יושג היעד של 100 אלף.

המכרז הבא היה לביצוע הדגימות. מד"א, שלא ניגשה אליו, צפויה לערער על תוצאותיו ועל עצם הכוונה לבצעו. במפקדת אלון מקווים שזה לא יעכב את הפרויקט: עם החורף בפתח, והשפעת שתגיע עימו, מדובר בדיני נפשות.

החשש הוא שאזרחים רבים שיחלו בשפעת יחשבו שהם חולים בקורונה, ויישלחו לדגימה. זה יעמיס על המערכת, יבזבז בדיקות יקרות ויקשה לגלות את הנשאים האמיתיים של הקורונה. הפתרון שנמצא הוא לאפשר לקופות החולים לבצע כ־40 אלף בדיקות קורונה ביממה, למי שמגלים תסמינים של מחלה. 8,000 בדיקות נוספות יתבצעו מדי יום לקשישים בבתי אבות, ועוד 4,000 בדיקות מדגמיות בישיבות ובמערכת החינוך.

יתר הבדיקות, כ־50 אלף, ישמשו זרוע של מערך החקירות האפידמיולוגיות, לצורך קטיעת שרשראות ההדבקה. זה אמור לעבוד כך: כל מי שנמצא חיובי לקורונה יקבל בתוך שעתיים טלפון מחוקר. החקירה תיקח כשעה, ועוד שלוש שעות לחקירת האנשים שבאו במגע עימו. בתוך 12 שעות נוספות יידגמו כל המגעים הנוספים, ועוד 12 שעות יעברו עד שיתקבלו התוצאות של הבדיקות שלהם. סך הכל 30 שעות, במקום חמש יממות בממוצע שאורך התהליך כיום.

החקירה תתבצע על טופס אחיד, שלא היה קיים עד כה. היא תמוחשב, ותהיה נגישה לכלל הגורמים. כל חוקר יבצע שתי חקירות בממוצע ביום. הוא יכניס את המגעים לבידוד מיידי וידווח על כך למשטרה אונליין, והוא גם יתאם עבורם בו במקום מועד לבדיקה. מערכת המחשוב שאמורה לאפשר את כל זה מוקמת כעת בידי אגף התקשוב ויחידה 8200. על הדרך היא תעביר את עולם הבריאות הציבורי בישראל מימי המנדט הבריטי לעידן ההיי־טק.

דוידי משוכנע שהצלחת המערך הזה "תביא לשינוי, ותאפשר לנו ניצחון". אבל באותה נשימה הוא מזהיר כי בהיקפי התחלואה הנוכחיים, אין למערכת שהוא מוביל סיכוי להצליח. לשם כך נועד הסגר, שאמור להוריד את היקפי התחלואה למספרים סבירים. רק שם - סביב 1,000 נדבקים חדשים ביממה - תתחיל מפקדת אלון להיות אפקטיבית, ושם גם יהיה מבחנה: לשמור על היקפי תחלואה נמוכים לקראת החורף והשפעת, כדי למנוע מישראל להיכנס לסגר שלישי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו