יום כיפור מתקרב ואני דואג.
התפילה ביום כיפור היא קונצנזוס ובמיוחד בתקופה קשה כזו - כולנו זקוקים לה, אבל לתפילה המונית עלולה להיות משמעות הרסנית.
שמי אור, אני רופא במערך ההרדמה והטיפול הנמרץ באיכילוב ואחד האחראים על ההיערכות והטיפול של המערך בקורונה.
בתקופה האחרונה אנחנו מוצפים. באמת מוצפים. חולים קשים מאוד, גם צעירים.
מי שלא החזיק (ממוגן לחלוטין כמובן) את ידה של אישה בת 74 בריאה לחלוטין בשעה 20:00 בערב, הבין ממנה שהיא איננה רוצה להיות מונשמת וכתב לה מכתב פטירה 6 שעות אחר כך, לא מבין מה זו אימה. מי שלא עמד מול גבר בן 45 עם מעט משקל יתר שלא מצליח לנשום, הנשים אותו ואז קבע את מותו שבוע אחר כך, לא מבין מה זו מגיפה.
מי שלא עושה שיחות טלפון עם משפחות יום יום כדי לעדכן אותם על ההידרדרות הבלתי נמנעת של קרובי המשפחה שלהם, לא מבין מהו צער. מי שלא עבד ממוגן באופן מלא, במיגון חם ומחניק עם אדים על המשקף שעות ארוכות עד לתשישות כדי לנסות להציל עוד מישהו, אינו מבין מסירות נפש מה היא.
לאורך השנים ליוויתי אל מותם הרבה אנשים. עברתי יחד עם חברי וחברותי את שפעת החזירים תקופות קשות אחרות. דבר כזה עוד לא ראינו.
אנשים צעירים שלעולם לא יגמלו מהנשמה כי המחלה הורסת את הריאות. אנשים מבוגרים ופעילים שיכלו לחיות עוד שנים רבות, מתים במהירות מסחררת.
תפילה באוויר הפתוח ברמת גן // צילום: קוקו
אני קורא לכולכם ללא קנטור או רצון לניגוח - אנא, התפללו רק על פי ההנחיות. אם יש יותר מדי אנשים - אל תכנסו לבית הכנסת. שימרו מרחק. אם מישהו ללא מסכה - אל תתביישו להעיר לו.
ולמי שחושב שהתפילה מגינה עליו - מעבר לכך שחמירא סכנתא מאיסורא - אם לא היו חלים עלי כללים של סודיות רפואית - הייתי מספר לכם על חסידים ואנשי מעשה שנפלו שדודים בפני המחלה הזו.
מי ייתן והתקופה הקשה הזו תחלוף ונוכל לחזור לחיים נורמליים. כעת, אנחנו נבחנים כלפי שמיים בשמירה על גופנו ועל חייהם של היקרים לנו.
הכותב הוא רופא מרדים במערך טיפול נמרץ בבית החולים איכילוב בתל אביב