אסף ויצמן, שקד
"לתת למומחים לעבוד"
אחת מהמשפחות הרבות ברחבי המדינה שאיבדו את יקיריהן בשל מגיפת הקורונה היא משפחת ויצמן משקד, שאיבדה את אב המשפחה - אבי ז"ל.
"ציפינו שלאבא שלי יהיו עוד כמה שנים טובות לחיות איתנו, אחרי שהבאנו אותו למקום שבו יכול היה לחיות עוד שנים רבות", מספר בנו אסף, שמוסיף כי "כל אחד יכול להביע דעה על הקורונה. אבל יש הבדל בין לחוות דעה לבין לחלוק על מומחים שהאחריות על כתפיהם. זה מעשה שלא ייעשה".
הוא מציין כי "יש מומחים אפידמיולוגים, אנשים שיש להם ההכשרה הרלוונטית והמדויקת לנושא הקורונה; לא זוכי פרס נובל ולא כל רופא, אלא אנשים שזו המומחיות שלהם, והם גם אלה שייתנו את הדין אם טעו. יש גבול דק בין להביע דעה ולהשמיע ביקורת לגיטימית לבין לשחרר הוראות לציבור. לדעתי זה חוסר אחריות לעבור מהבעת דעה ושאילת שאלות למצב של להורות לרבים, לתת הנחיות לציבור נגד המומחים שכרגע נושאים בעול".
אסף מוסיף כי "בין המומחים שנושאים בעול יש איזון. יש כאלה שמייצגים את צורכי הכלכלה ויש מי שמייצג את צורכי הבריאות, ויש מי שמוטל עליו האיזון הדק והלא פשוט בין שניהם. סגנון השיח הוא קיצוני, לא מאוזן, דיכוטומי, נתפס לערך אחד בלבד - וזו לא דרך. לא מגיעים כך כמדינה למקום טוב. לצערי, יש קשר בין סגנון השיח לבין הקורבנות והקורבן שאני ומשפחתי שילמנו, ולצערי אני צופה שישלמו עוד".
שירה ורדי, ראשון לציון
"עדיף הסגר על בידוד"
בגיל 17.5 לשירה ורדי, תלמידת י"ב מראשון לציון, יש הרבה לספר על מגיפת הקורונה, שאותה חוותה מקרוב לאחר שנדבקה בנגיף.
חום גופה הגיע ל־39.5 מעלות, היא סבלה מחולשה קשה, מכאבי גרון ומהזעות, אבל הקושי הגדול מבחינתה היה 13 ימים בבידוד בחדרה ללא קשר עם העולם שאינו טלפוני.
"התחרפנתי לגמרי בתקופה הזו. זה היה ממש לא נעים הבדידות בחדר. הקושי בכך שהמשפחה שלי בבידוד ונאלצת לדאוג לי מחוץ לחדר ולהשאיר לי אוכל מעבר לדלת. הרגשתי ממה כמו אסירה ופחדתי להדביק את כל הבית", היא מספרת בכנות.
"הכנסתי הרבה אנשים לבידוד. פחדתי מאוד לספר להם כי ידעתי שייאלצו להיכנס בגללי לבידוד, אבל הודעתי לכולם באופן מסודר למרות הקושי, והיה לי קושי גדול להודיע לכל כך הרבה חברים. למזלי, אף אחד מהם לא חלה", היא מוסיפה.
למרות גילה הצעיר של ורדי והרצון לטרוף את החיים וגם לשוב לעבודתה כספרית, היום, לאחר האירוע הקשה שחוותה, היא מצדיקה את הסגר במאת האחוזים. "עדיף להיות בסגר בבית עם כל המשפחה ולצאת לנשום אוויר מדי פעם, מאשר לשבת כל היום בחדר או להיות לבד במלון של חולי קורונה. עדיף להיות בסגר ולמנוע את האפשרות שהמגיפה תגיע לכל אחד מאיתנו. יש לנו אחריות אישית לחברה כולה", היא מסכמת.
משפחת דיאב, טמרה
"זה הבדל של חיים ומוות"
במשפחת דיאב מטמרה יודעים דבר או שניים על סיכוני הקורונה: האב, האם וארבע בנותיהם חלו בקורונה, אך החלימו. לסבתא המבוגרת שיחק המזל פחות, והיא מתה מסיבוכי המחלה. "צריך לשמור מרחק ולהקפיד על מסיכות והיגיינה ואם מרגישים סימפטומים, מייד לקבל טיפול רפואי", אומרים בני המשפחה, "זה הבדל בין חיים ומוות". במשפחה מדגישים כי פנייה מהירה לקבלת טיפול רפואי והקפדה על הנהלים תרמו להחלמתם, ואף להצלת חייו של אבי המשפחה.
"מהרגע שהחלו הסימפטומים, פנינו למרפאה ביישוב שלנו וקיבלנו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר. הקפדנו על הוראות הבידוד וההנחיות והחלמנו", סיפרו בני המשפחה, שביקשו להודות לד"ר עובייד ראיד ולאחות ניהל ח'טיב, שטיפלו בהם והמשיכו להתעניין בשלומם גם בעת שהאב והאם שהו באשפוז. "הטיפול הרפואי המהיר שקיבל אבא שלנו כנראה הציל את חייו. לצערנו, לסבתא שלנו זה לא עזר".
לי עובדיה, אשדוד
"החלמתי, ועדיין על אנטיביוטיקה"
"המחלה הזו היא לא צחוק, זו לא שפעת", כך אומרת לי עובדיה (42) מאשדוד, שבחודש יולי אושפזה בביה"ח אסותא בעיר במצב קשה, "אני חודש אחר השחרור. נאמר לי שהבראתי, אבל זה לא נכון. אני עדיין עם אנטיביוטיקה. הגוף חלש ולפעמים אפילו קשה לזוז. אנשים לא מבינים את המשמעות של המחלה הזו, שתוקפת את המערכת החיסונית".
עובדיה התאשפזה ביולי עם בתה אלינוי (12), שחלתה גם היא בקורונה ומצבה הידרדר. גם אלינוי שוחררה לאחר כמה שבועות. בעלה של עובדיה ובנה בן ה־9 נדבקו גם הם, אך תסמיני המחלה שלהם היו קלים והם נותרו בבית.
"הסגר הזה במקום", מוסיפה עובדיה, "אלינוי יצאה מזה מהר והבריאה. ילדים מבריאים מהר כנראה. אני עברתי שבעה מדורי גיהינום עם המחלה. וכמו שאמרתי, היא נשארת. עדיין יש דלקות בגוף. אנשים צריכים להבין שזו רולטה רוסית. אי אפשר לדעת איך זה ישפיע על כל אחד".
רפי פרלשטיין, בית שמש
"התקשיתי להחלים מהנגיף"
"מאז שהחלמתי מקורונה לפני כחודש, אני סוחב איתי עייפות כרונית וחולשה נוראה, שנמשכת לאורך כל שעות היום, מה שגרם לפגיעה בתפקוד היומיומי שלי", מספר רפי פרלשטיין בן ה־22, יועץ תקשורת מהמגזר החרדי.
"החלטתי לעשות ככל שביכולתי כדי לעודד צעירים לשמור על ההנחיות. אם אפילו אחד יתעורר בגללי, אני את שלי עשיתי".
לדבריו, "בחודש האחרון ראיתי, לצערי, שרוב הציבור מצפצף על ההנחיות ונוהג בחוסר אחריות. מדובר פה בחיים שלנו. לפני שנלין על הממשלה שלא עושה מספיק - והיא לא עושה מספיק - בראש ובראשונה זה הציבור שצריך להתאפס על עצמו".
נאווה האקר, שדה אילן
"זו ממש לא שפעת"
"בעלי חיים נפטר מקורונה מייד אחרי פסח כשהוא בן 77", מספרת נאווה האקר, 75, תושבת הצפון וניצולת קורונה בעצמה.
"הכרנו עוד כשהיינו צעירים, לפני כ־60 שנה, ואפילו בבית החולים היינו מאושפזים יחד. מצבי היה קשה ומצבו היה טוב יותר. שבוע וחצי אחרי שהתעוררתי, מצבו של חיים החמיר מאוד עד שהוא נפטר. עכשיו זה ראש השנה הראשון שאני חוגגת בלעדיו.
"מי שלא חווה את זה, לא יודע כמה זה קשה, וזה לא סיפורים על שפעת. אני מתחננת - שמרו על היגיינה רצינית ואל תפרו בשום אופן את הסגר. אנא, הישמעו להוראות".
יאיר רביבו, בני ברק
"גם צעירים בסכנת חיים"
יאיר רביבו, בן 38 מבני ברק, נדבק יחד עם כל משפחתו בקורונה ונאלץ להיעדר מהעבודה למשך חודש ימים.
למזלו, הוא וקרוביו עברו את המחלה באופן קל יחסית, אך אצל חלק מחבריו הסיפור עבר אחרת לגמרי. "אני מכיר צעירים, בני 37 או 38 ללא מחלות רקע, לא מעשנים ובכושר, שהיו מחוברים למכשירי הנשמה או אקמו והיו בסכנת חיים".
לרביבו יש מסר חשוב לציבור: "אם אתם לא מאמינים למקבלי ההחלטות - יש לכם סיבה טובה. אבל דווקא זה מחייב אותנו לשמור שבעתיים. תעשו הפרדה בין האמון כלפי מקבלי ההחלטות, למחלה שאכן קיימת".
מנחם קולדצקי, מודיעין עילית
"בקושי הצלחתי לנשום"
מנחם קולדצקי בן ה־37, חולה בקורונה ומתמודד עם הנגיף, שגרם לטרגדיה עם פטירת אביו, רבי יעקב קולדצקי, ביום העצמאות.
מנחם מבקש להזהיר את הציבור לא לזלזל בסגר. "הקורונה מפחידה מאוד ומתפשטת בצורה מבהילה. אני רואה זלזול חוצה מגזרים. אנשים לא מודעים לחומרת המצב. חטפתי את הקורונה ובקושי הצלחתי לנשום. גילו שאני חולה קורונה לפני שבוע, אבל ברגע שהחלו לי התסמינים נכנסתי לבידוד וכך הצלתי אחרים. אף אחד לא רוצה לחטוף את הקורונה. חשוב לצמצם סיכונים. המבוגרים יותר בסיכון, אבל כולם צריכים להיזהר".
השתתפו בהכנת הכתבה: אפרת פורשר, יורי ילון, דניאל רוט־אבנרי, דניאל סיריוטי, שלומי דיאז, עדי חשמונאי ויאיר אלטמן
