מה ישנה את ההתנהגות של האזרח הישראלי?

במצב בו רמת המשמעת כה נמוכה, והסגר הוא דקלרטיבי לחלוטין, ממשיך כל אזרח לעשות את החשבון הפרטי שלו, והמסקנה ככל הנראה היא שעדיף לקחת את הסיכון לחלות בקורונה מאשר להישאר בבית. כל עוד זה המצב, ובהינתן שאין שינוי מהותי בגורמים המשפיעים על רמת הציות – לא נראה שינוי.

"אל תתן לעובדות לבלבל אותך" הוא משפט שנשמע רבות בשנים האחרונות, כאשר אנו עדים לכפירה באמירות, ממצאים ומסקנות של הממסד המדעי. הסלנג הישראלי הזה בצירוף ה"דווקאיות" שלנו מוביל לזלזול מתמשך בהתמודדות האישית עם נגיף הקורונה. בעוד הממשלה לא מצליחה לחזק את ההרתעה, אפקטיביות ההסברה והדוגמה הנדרשת – לא ניתן שלא לשאול לאן פנינו מועדות.

הבוקר הזה אנו מתבשרים על שני היבטים דרמטיים – חלק מבתי החולים לא יכולים יותר לקלוט חולי קורונה, וצה"ל נדרש להקים בית חולים שדה. להחלטות אלו יש משמעות ברורה – אנו מצויים בשלב משמעותי ברמת הקושי, ומתקרבים באמת לרגעים בהם נראה אזרחים מדפקים על דלתות בתי החולים שיסגרו בפניהם. טרגדיות אנושיות של ממש.

אל תצפו לגדולות ונצורות מבית החולים הצהל"יים – זוהי לא עתודה שתהווה שינוי דרמטי ביכולת הספיקה, אלא משהו מקומי שיכול קצת לעזור. קחו גם בחשבון שלרוב כוח האדם המאייש את בתי החולים הללו הם רופאים המגוייסים למילואים – מאיפה אלו מגיעים? עשו את החשבון בעצמכם.

מבט אל הנתונים מצביע על עובדה מעניינת – 10% מהנבדקים נמצאים חיוביים לנגיף, ומתוכם 1% מגיעים למצב של מוות. כלומר, הסיכוי למות מנגיף קורונה באוכלוסייה הכללית הוא 1 ל-1000. בניתוח רפואי בהחלט שמדובר בנתון קשה, אך בקנה מידה אישי, כל אזרח עושה את החשבון שלו, בטח בהינתן שהאכיפה הממוסדת, קרי המשטרה, לא מצליחה לשנות התנהגות. החשיבה של האזרח היא רציונלית לחלוטין – למה שאוותר על הפרנסה שלי ועל איכות החיים שלי, כאשר הסיכוי שיקרא לי משהו רע מאוד הוא אלפית האחוז? זה לא באמת מפחיד.

ראוי לומר שעל-פי ההתנהלות גם ממשלת ישראל לא נכנסת לפאניקה – אנחנו רואים זאת כאשר לא ממהרים לסגור את כולנו בבתים. הבינו שם שמחיר הבריאות הוא יציבות הכלכלה, והאיזונים הנדרשים מביאים בהכרח לכך שלוקחים סיכונים סביב עניין הבריאות לטובת המשק. 

אז מה ישנה את ההתנהגות של האזרח הישראלי? בהנחה שהמשטרה תמשיך להציג אפקטיביות נמוכה, המציאות היא זו שתוביל לשינוי. קרי, אותה הבנה שמערכת הבריאות כבר לא יכולה לתת את מעטפת ההגנה שעד כה הובילה לתמותה נמוכה, חשבון הנפש יתחיל להשתנות. חוקי הג'ונגל יתחילו להשפיע עלינו – בראשם הישרדות. 

עניינית, מרגע שממשלת ישראל הפעילה את העתודה הרפואית שלה (צה"ל), אין יותר אלטרנטיבות לייצר שינוי משמעותי ברמת הטיפול. האחריות כולה עוברת לאזרחים. המסר חייב להשתנות – "אנחנו לא נוכל לטפל בכם, דאגו לעצמכם". זוהי במידה רבה הודעה בכישלון מערכתי, אך היא תוביל לחשיבה אחרת של האזרחים. "אם אין אני לי מי לי", זוכרים?

למען האמת, הסתכלות במתרחש בכל העולם המערבי מציגה לנו תמונה ברורה – הקושי הזה מאתגר את כולם. לא רק ממשלת ישראל מתקשה פה – הנגיף הזה מצליח לערער את כל הנחות היסוד וייתכן שבשל כך הממסד באמצעות המנגנונים הקיימים, היבטים חוקתיים ופרוצדורות תקניות לא מצליח להתמודד אפקטיבית עם האתגר הה.

עקב האכילס בהקשר הזה הוא האוכלוסיות שפועלות על-פי רציונאל אחר. מי שהפרנסה פחות מעניינת אותו והא אינו חושש מלהגיע "לעולם הבא" – לא ישנה התנהגות, בטח לא באופן דרמטי. אוכלוסיות פחות רציונליות לא יגיבו לשום הסבר ולשום נתון – שם ימשיכו לחשוב אחרת, ואת המחיר תשלם החברה כולה, כמו תמיד. הבשורה החיובית בעניין זה היא שאולי במצב המתהווה, כחברה נבין שנדרש שינוי משמעותי, ויש לטפל לעומק באוכלוסיות המהוות "עקב אכילס". או כמו שאומרים במצבים קשים כתשובה לשאלה "מה יהיה?" התשובה היא "יהיה רע, ואחרי זה יהיה טוב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו