"כשאמרו לי שהסיפור של מייקל הוא על בני ברק חשבתי שהיצירה שלי, כמו הסיפורים, תהיה אפורה - על קשיים של קורונה. אבל רגע אחרי שהוא התחיל לדבר גיליתי כל כך הרבה שמחה ונתינה. יצאתי כל כך אופטימית", מספרת אפרת דה בוטון, מאיירת, מעצבת ואמנית נייר, שיוצרת פורטרטים בשכבות נייר. בעודה מאזינה למייקל היא עיצבה את דמותו על פי האירועים שחווה בגל הראשון של הקורונה.
מייקל כהן (20), חייל בודד מבוסטון, התגייס לפני פחות משנה לסיירת צנחנים. את השיחה עימו עשינו בעודו בשטח, במהלך קורס צלפים. בין תרגיל לתרגיל, בין ירי לירי, הוא סיפר לאפרת בזום על התחושות, על מה שציפה לפגוש בבני ברק, ועל מה שגילה בפועל.
"בהתחלה הייתי ממש מבואס. כל האינפורמציה שקיבלתי זה שמדובר במקום שיש בו הרבה חולים ושהוא מסוכן, אבל החלטתי לבוא בלי ציפיות ופשוט לחוות את המקום. נכנסתי וגיליתי את האנשים הכי שמחים שיש", הוא מספר. "בחיים לא חוויתי דבר כזה - אהבת הארץ והעם, תחושות כל כך חמות. אנשים סיפרו שהצלנו אותם, שעשיתי להם את היום. למרות שהתגייסתי להיות לוחם, המטרה בסוף היתה לעזור לאנשים. זה הדבר הכי משמעותי שעשיתי".
עוד בפרויקט:
בשבוע וחצי ששהה בבני ברק חגג כהן את יום הולדתו ה־20. "אתה קם בבוקר בצבא ולא חושב על יום הולדת, ואז פתאום מפקד הצוות אומר 'יש יום הולדת למייקל', וכולם קופצים עלי ומוציאים עוגה. זה היה מדהים. לא ציפיתי שאהיה ביום ההולדת שלי בבני ברק, אבל שמחתי להיות עם החברים שלי. זו מתנה גדולה להיות דווקא במקום כזה".
בזמן שמייקל סיפר את סיפור חייו - על ילדותו בבוסטון להורים ישראלים, על העלייה לארץ וההשתקעות בקיבוץ להב שבדרום ועל השירות הצבאי המאתגר, המשיכה אפרת ליצור את דמותו. לבסוף נוצר דמות חייל עליז, עם כומתה אדומה על ראשו, אפוד כתום של פיקוד העורף על כתפיו והוא פורש ידיו על האנשים ששינו את חייו בשבוע וחצי בבני ברק. "בסופו של דבר אני מנסה לתאר את מה שאני מרגישה מהסיפורים של מייקל. הדרך שבה הוא מדמיין את בני ברק, הדרך שבה הוא מתייחס לחיים. יצירה עם אופטימיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו