הרחובות והכבישים כמעט שוממים. אווירה שמזכירה יותר את יום הכיפורים מאשר את ראש השנה. גם השרב מזכיר שהעולם הפוך. אבל זה אומר שבאופן כללי הסגר נשמר. עשרות בודדות של מפגינים המתריסים יותר בפני עם ישראל מאשר נגד הממשלה בחוף פרישמן, רק מדגישים כי מדובר בסיפור שולי.
חבריהם שערכו ארוחת חג בשאנטי טאון הפוגע באחד האזורים היפים בירושלים, בסמוך לרחוב בלפור, זכו לתגובות זעם. הם, יחד עם המפגינים בעיצומו של החג מול בית היועץ המשפטי לממשלה בפתח תקווה. זה הדבר האופייני ביותר ל"מחאה" נגד ראש הממשלה: הפגיעה בכל המוסכמות ובכל הקדוש לציבור הישראלי.
אבל לא צריכה להיות כל אשליה. זה במהות "מחאת בלפור". לא מדובר במסר של מחאה אלא במסר של פגיעה בסדר הקיים, כשהמטרה הפלת השלטון בכוח. זוהי הדמוקרטיה שמערכת המשפט והמשטרה עמלות לבנות עבורה את מתווה הפרות הסגר ברישיון.
אבל יכול להיות שבכל זאת המסר של הסגר מחלחל. "מדובר בווירוס מסוכן, תישארו בבתים". זה עד כדי כך פשוט, כך אמר בראיון רדיו מאיר רובין, מנכ"ל פורום קהלת ורכז קבינט הקורונה האזרחי. רובין אמר בפשטות את מה שהממשלה ושאר מנהלי המגיפה מתקשים להגיד בבהירות. אבל הנתונים, ובייחוד התחושה שזה מתחיל לפגוע קרוב אלינו, עושים את שלהם. הבן של ההיא נכנס פתאום לבידוד וכך גם הבת של ההוא. ועוד ילדים ונערים.
פתאום מתברר דפוס מזוהה: כאשר מתעקשים לפתוח את מערכת החינוך לכמה שבועות עם תום הסגר הראשון, מתחילה ההתפרצות. כאשר מתעקשים להחזיר במהירות את הלימודים ב-1 בספטמבר - בום. יש קפיצת מדרגה מפחידה בהדבקות. וכבר אי אפשר להגיד, אלו הערבים, אלו החרדים. המושבה הגרמנית וקטמון בירושלים הופכות פתאום לשכונות אדומות.
ותוסיפו לזה את הנתון שמבדיל את ישראל משאר החברות המערביות: בכל המדינות - גרמניה, איטליה, צרפת, סקנדינביה - יש פשוט הרבה פחות ילדים. שיעור ילודה אפסי, שלא לומר אפס. אצלנו שיעור הילודה גבוה והדפוסים החברתיים של התקהלויות מכל הסיבות שבעולם הופכים את ההדבקה הבין-דורית לשריפת צמרות. מה שחשוב הוא שגם אם כל ישראל חכמים וחכמות - ומשה רבנו חשב אחרת: "עם נבל ולא חכם" - הדבר היחיד שאפשר לדבוק בו אלו כללי האזרחות הטובה והסולידריות. אי אפשר כנראה "לנצח" מגיפה; אבל אפשר ללמוד לחיות איתה וליצור עלייה מדורגת בהדבקות, כך שלא נגיע עם הלשון בחוץ ליום שבו יופיע החיסון.
באחד המאמרים שפורסמו בארצות הברית ועוסקים בישראל, נפרסו ערכיה הבסיסיים של החברה הישראלית: סולידריות, שוויון, עזרה הדדית. האמנם? האם ערכים אלה גוברים הפעם על הערך העליון של "לא לצאת פראייר"?