כשהוא עלה לשלטון, בבוסניה התנהלה מלחמה עקובה מדם, ברואנדה התרחש רצח עם, בבית הלבן התגורר ביל קלינטון וראש ממשלת ישראל היה יצחק רבין. מאז הוא הספיק לעקוף בשלטון את צ'אושסקו, מאו וסטאלין. קוראים לו אלכסנדר לוקשנקו, והיום מציין שליט בלארוס, מי שכונה הדיקטטור האחרון באירופה, 30 שנה בשלטון.
ספק אם לוקשנקו עצמו, אז ראש הוועדה למלחמה בשחיתות של הפרלמנט ובמקביל מנהל של משק שיתופי באזור העיר שקלוב, האמין כי יצליח לשרוד שנים רבות כל כך במינסק.
מי שעד אז מיצב את עצמו כאופוזיציונר שמדבר בשם העם, ניצח בסיבוב השני בבחירות הראשונות לנשיאות בלארוס, כשהוא מבטיח להילחם באינפלציה האסטרונומית, בשחיתות ובפשע ו"להציל את האומה". קצת יותר מ-80% מהבלארוסים סמכו עליו.
אלא שזמן קצר אחרי שקיבל את הסמכויות, הפוליטיקאי הפופוליסט התחיל לגלות סימנים מטרידים. אלכסנדר פדוטה, שהיה אחד ממקורביו ולימים חיבר את הביוגרפיה של לוקשנקו (והיום מרצה עונש מאסר בגלל "ניסיון הפיכה"), כתב כי התפקיד התברר כגדול עליו בכמה מידות. הוא רצה שהמדפים בחנויות יתמלאו והיה מסיר פיקוח על מחירים - אבל אז מתעצבן על כך שהם גבוהים מדי ולא נותנים לו לממש את ההבטחות לבוחרים. באופן כללי, לוקשנקו גילה סימנים גדלים של חוסר סבלנות לביקורת – והתוצאות לא איחרו לבוא.
לאחר פחות משנה בתפקיד, הורה לוקשנקו לכלי התקשורת לא לפרסם דוח על שחיתות בסביבתו – בדיוק בשעה שמנגנון הנשיא קיבל לידיו יותר ויותר שליטה על התעשייה הבלארוסית. בתגובה, מחבר הדוח התפטר וכמה מעיתוני המדינה יצאו עם שערים ריקים. 30 שנה אחרי, רק בסין ובמיאנמר יש יותר עיתונאים כלואים מאשר בבלארוס.
הצנזורה הייתה רק הסנונית הראשונה. למרות ההתנגדות בפרלמנט, ב-1995 ערך לוקשנקו משאל עם, שבו אושרו דגל וסמל מדינה ברוח סובייטית ובוטלו הסמלים הלאומיים של בלארוס – הדגל הלבן-אדום-לבן וסמל הפרש. המשאל גם ביצר את מעמדה של השפה הרוסית, שהאפילה לגמרי על שפת הלאום.
שנה אחרי ערך לוקשנקו עוד משאל, שהפעם האריך את כהונת הנשיא והרחיב את סמכויותיו על חשבון הפרלמנט – שאותו גם פיזר והחליף בבית מחוקקים של מריונטות. "ההזדמנות האמיתית האחרונה להדיח את לוקשנקו הייתה ב-1996", אמר ל"דויטשה וולה" אלס מיכלביץ', שהתמודד נגד לוקשנקו בבחירות 2010. הפרשן הפוליטי הבלארוסי אלכסנדר קלסקובסקי מכנה את השנה הזו "זינוק לדיקטטורה". "לוקשנקו חשב כבר כשעלה לשלטון שהחוקה מעניקה לו סמכויות של צאר, אבל גם בהן היה לו מעט", אמר ל-BBC ברוסית. "לכן הוא ערך משאל חוקתי עם עבירות רבות ופיזר את הפרלמנט המטריד. במערב ראו בכך הפיכה חוקתית".
גם בכך לא היה די, ובסוף שנות התשעים לוקשנקו התחיל לחסל – הפעם פיזית – כל אופוזיציה. במאי 1999 נחטף במרכז מינסק יורי זכרנקה, מי שהיה שר הפנים הראשון של לוקשנקו והתפטר. את גופתו לא מצאו עד היום. ארבעה חודשים אחר כך חוסלו ויקטר האנצ'אר, ראש ועדת הבחירות המרכזית לשעבר ואחד האופוזיציונרים הבולטים, וכן יועצו, איש העסקים אנטולי קרסובסקי. גם גופותיהן לא נמצאו עד היום. לאחר שנים יעיד סוכן לשעבר שברח למערב כי בהוראת לוקשנקו פעלה בבלארוס יחידה שחטפה וחיסלה מתנגדים פוליטיים.
לא מפתיע שמאז סוף שנות התשעים, בבלארוס שולט הטרור - לעתים הוא מורגש פחות, כמו בסוף שנות העשרה שבהן צמח במהירות תחום ההיי-טק, לרוב הוא חוזר ובגדול, כמו לאחר המחאה הדמוקרטית נגד זיוף הבחירות לנשיאות באוגוסט 2020. לוקשנקו, שבמשאל של 2004 קיבל אישור לבטל את ההגבלה על מספר הכהונות, התמודד בסך הכל שש פעמים לנשיאות - ו"זכה" בכל המקרים בכ-80% מהקולות.
כמעט בכל פעם לוו הזכיות שלו במחאה, אולם הגדולה מכולן התרחשה ב-2020. כאשר ועידת הבחירות המרכזית הודיעה באוגוסט כי לוקשנקו שוב "זכה" לעומת 10% של המועמדת סביאטלנה ציחואסקאיה – כאשר בפועל המצב היה אמור להיות פחות או יותר הפוך - מאות אלפים יצאו לרחובות. בהפגנה הגדולה ביותר במינסק השתתפו חצי מיליון אנשים.
במשך שבועות ארוכים התקשה המשטר לדכא את המחאה, שהייתה עבור בלארוסים טעימה מהחירות המיוחלת. אולם עקב בצד אגודל, תוך כליאה שיטתית מפגינים, מיעוט עריקות בצד מנגנוני הביטחון ואולי בעיקר בגלל שבדיעבד התוכנית למחאה בלתי חמושה לא התאימה מול דיקטטור עם אחיזה כזו במנגנוני הביטחון, הקיץ הדמוקרטי בבלארוס דוכא.
בין 200 אלף לחצי מיליון בלארוסי נמלטו מאז מהמדינה, כ-5,000 הורשעו בגלל השתתפות במחאות וריצו עונשי מאסר, ולפי המרכז לזכויות האזרח "ויאנסה", 1,378 עדיין מוחזקים בבתי כלא ומוכרים כאסירים פוליטיים – בהם יריביו של לוקשנקו בבחירות 2020 ויקטאר בבריקה וסרגי ציחנואוסקי, והחלילנית מריה קלסניקבה, שהייתה מסמלי האופוזיציה הדמוקרטית וכבר יותר מ-500 יום לא נודע למשפחתה דבר על מצבה בכלא. ציחנואוסקאיה, שניצחה בבחירות על אף שהשתתפה בהן רק בגלל מעצר בעלה, סרגיי, אולצה לברוח מבלארוס ועד היום מנהלת את פעילותה מליטא.
מדיניות התמרון
לצד הטרור, חיסול האופוזיציה ושליטה מוחלטת במנגנוני הביטחון, לוקשנקו זכה בעבר לפופולריות בגלל שיחסית לרוסיה ולאוקראינה "ניצח את העוני" - ובניגוד לשתיהן גם מנע היווצרות של שכבת אוליגרכים שבידיהם השליטה על משאבי הטבע ועל הייצור. מנגד, הכלכלות הבלטיות הפוסט-סובייטיות התקדמו הרבה מעבר לבלארוס בזכות כלכלת שוק ומינהל תקין, ובלי צורך לחזור לכלכלה חצי-ריכוזית. לבסוף, אגב, גם בבלארוס הופיעו אילי הון בקנה מידה מקומי – אם כי כולם היו למעשה תלויים בחסדי לוקשנקו.
במרוצת השנים, תמרן לוקשנקו בין רוסיה לבין המערב כדי לשמור על עצמאותו ולהשיג עוד הטבות משני הצדדים. אולם זה נגמר עם דיכוי המחאה ב-2020. במערב הטילו סנקציות נרחבות על בלארוס, שהודקו אף יותר לאחר חטיפת המטוס של ריינאייר שנה אחרי.
הדיקטטור איבד את מרחב התמרון ונעשה לתלוי ברוסיה. ב-2022 הפך לשותפו של פוטין בפלישה לאוקראינה: כוחות בלארוסיים אמנם לא השתתפו בלחימה, אבל משטח בלארוס נכנסו הטורים הרוסיים בדרך לקייב ושוגרו טילים לתוך אוקראינה. לא פלא שפוטין היה בין המנהיגים הלא רבים שבירכו את לוקשנקו במלאת 30 שנה בתפקיד. "שש פעמים ברצף הביעו בך הבוחרים הבלארוסים אמון והעניקו לך את התפקיד הרם ביותר, דבר שמלמד בלי ספק על סמכות עצומה שיש לך בקרב בני עמך", כתב השליט הרוסי לעמיתו.
אינטואיציה פוליטית חייתית
ויש עוד פן אחד שבלעדיו אי אפשר כנראה להבין את היכולת של לוקשנקו לאחוז בשלטון: המבנה הנפשי שלו. "אם אין דבר שעוצר בעד האדם, אם לא אכפת לו מדבר בדרך למעלה, אם אינו מאמין לאיש ומוכן לחשוד בכל אחד - הרי זה יתרון, לא חיסרון", סיפר לפני שלוש שנים הפסיכיאטר הבלארוסי, ד"ר דמיטרי שצ'יגלובסקי, שב-2001 חיבר ספר על לוקשנקו ונמלט מהמדינה. "סיפרו לי אנשים מסביבתו הקרובה ביותר, שיש לו חוש חייתי למתחרים. פעמים רבות, עוד לפני שלאדם עצמו יש מחשבות להיאבק על תפקיד כלשהו, לוקשנקו חש זאת. להחזקה בשררה זה טוב, כי הוא חותך את כל המתחרים עוד לפני שהם הופכים לכאלה".
משקיפים אחרים הצביעו על היכולת של לוקשנקו להטות את השיח לכיוון הרצוי לו - הרבה בזכות תדמית ה"עמך". לדברי פדוטה, היועץ לשעבר, התדמית אפשרה לו להפריח לחלל הציבורי אמירות שערורייתיות שהוא עצמו עוד לא יכול היה לנסח באופן חד - למשל, "נדרש נשיא חזק במיוחד". אמירות כאלה היו מעוררות דיון ציבורי, וזה בתורו היה גם מאפשר לו לנסח טיעונים - וגם לנסח מרכיבים מסוימים בתפיסת עולמו.
כך, למשל, קרה ב-1996 כשלוקשנקו דיבר בחום על היטלר. "תולדות גרמניה ממחישות במידה רבה את תולדות בלארוס בשלבים מסוימים", אמר אז לעיתונאי גרמני. "גרמניה הוקמה מההריסות בזכות שלטון נוקשה מאוד. ולא כל מה שהיה רע בגרמניה קשור בהיטלר. הוא מחק הרבה מהטוב שעשה בגרמניה, הביא לפתיחת מלחמת עולם על כל מה שנבע ממנה... אבל היזכרו בשלטונו בגרמניה. הסדר הגרמני התפתח במשך מאות. עם היטלר, ההתפתחות הגיעה לשיאה - וזה תואם את הבנתנו מה תפקיד הנשיא ברפובליקה". אחר כך הוא כמובן הדגיש שאינו תומך בהיטלר, אבל הלחם נשלח על פני המים.
בלי או עם קשר לגישתו החמימה כלפי היטלר, לוקשנקו סיפק גם שורה ארוכה של אמירות אנטישמיות. בין השאר, טען ב-2007 שהעיר בוברויסק "הייתה מזוהמת בגלל שהייתה עיר יהודית". ביום העצמאות של בלארוס ב-2021 אמר כי "פשעי הנאצים על אדמת בלארוס דומים לשואה הבלארוסית, לשואת העם הבלארוסי" והוסיף כי "היהודים הצליחו להוכיח את שואתם וכל העולם מעריץ אותם. אפילו חוששים לומר להם מילה לא במקום". אשתקד אמר לעיתונאים בסנט פטרבורג: "הארמנים הם אנשים חכמים. הרי אין להם במדינה אפילו יהודי אחד". וממש בחודש שעבר, בשעת דיון עם בכירי ממשלתו על שחיתות, נזכר לוקשנקו באחת הפרשות ואמר: "נכון להיום, שלושים איש שנעצרו בחשד (לשחיתות). סילחו לי, אני לא אנטישמי, אבל יום ממחצית הם יהודים. מה, יש להם מעמד פריבילגי אצלנו? הם לא חושבים על העתיד שלהם? כולם שווים בפני החוק: יהודי, אוקראיני, בלארוסי, רוסי, פולני. אשמים? תיאסרו".
ומה הלאה? ב-2025 מתוכננות בבלארוס "הבחירות" הבאות לנשיאות. לוקשנקו טרם אישר את השתתפותו בהן, אבל למעטים יש ספק שיוותר על ה"התמודדות". "כל חיי הם כמו סנאי בגלגל: נכנסת ואתה רץ, מסתובב", הסביר ב-2019. "איך אפשר לרוץ 25 שנה? הרגל. הגלגל מסתובב – מה תעשה? זה אורח חיים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו