אשר על המשמרת: הישראלים שיעשו את החג מחוץ לבית - למען כולם

בזמן שרובנו נתכנס סביב שולחן החג ונהיה בחיק המשפחה, גם אם רק המשפחה הגרעינית השנה, יש אלפי ישראלים שאת ראש השנה הזה יעשו בעבודתם - כן, גם בגלל הקורונה. אם יש משהו שמחבר ביניהם זוהי תחושת השליחות, שמאפשרת להם להתגבר על הקושי לעבוד גם בחג.

נטליה צ'רנייו, אחות

נטליה צ'רנייו (41) מחולון היא אחות במחלקת קורונה בבית החולים וולפסון, ואת ערב החג תציין עם המטופלים שלה במחלקת הקורונה, בזמן שבן זוגה ובנה הקטן יציינו את ערב החג לבדם.

"אני עובדת שלוש שנים כאחות בוולפסון במחלקת נוירולוגיה", מספרת נטליה, "התנדבתי לעבוד במחלקת הקורונה גם בגל הראשון וגם עכשיו, כי רציתי לעזור וכי אני מבינה שכל המדינה במצב קשה. גם לעבודה בערב החג התנדבתי ואמרתי שאני רוצה לעשות את זה. הסברתי למשפחה שזה מצב שבו צריך לעזור ולהתנדב. הילד שלי בן 7 והוא מבין הכל, ואני גם אומרת לו שכשהוא יהיה גדול - אני בטוחה שגם הוא יעזור לאנשים".

ורד אלמוג, רוקחת

"בערב ראש השנה תמיד נשאלת השאלה מי יהיה תורן ומי יישאר עם המשפחה", מספרת ורד אלמוג (54), מנהלת שירותי הרוקחות בבילינסון, שהפעם הגיע תורה, "אנחנו כאן מגבים כל הליך רפואי, כל ניתוח וכל טיפול. אני בבילינסון כבר 25 שנה, אבל השנה תהיה שנה מיוחדת. מצד אחד יש סגר ואף אחד לא ייסע למשפחה שלו. מצד שני, כל אחד רוצה להישאר עם המשפחה שלו דווקא בגלל אווירת העצבות ואפילו תחושת הבדידות".

"השנה יש לנו מטופלי קורונה שדורשים היערכות מיוחדת של בית המרקחת, והטיפול בהם דינמי. אם הם צריכים תרופה מסוימת, צריך להזמין אותה ממשרד הבריאות ולטפל בכל שרשרת הטיפול. מעל לכל, אני מקווה שכמו בכל שנה, הלוואי שגם השנה יהיו כאן השתלות ונציל חיים. במקרה כזה, כשאני בבית החולים, אני לא מרגישה שאני משאירה את הבן והבת שלי מאחור, כי אני יודעת שקמתי משולחן החג עבור עשייה משמעותית מאוד ובעלת ערך".

חני אינגרם, חובשת

חני אינגרם (37) החלה להתנדב במד"א רק לפני כשנה, אבל מאז שפרצה הקורונה, היא נעדרה מביתה בכל חגי ומועדי ישראל: בפורים, בפסח, ביום העצמאות, בשבועות ואפילו בל"ג בעומר. "בחיי הפרטיים אני משמשת בין השאר עוזרת הוראה במכללת כנרת. בחצי השנה האחרונה הסטודנטים שלי כבר התרגלו לעבור שיעורי זום כשחליפת מיגון מכסה אותי", מספרת חני, המשמשת חובשת חירום ודוגמת קורונה.

מחר תמשיך חני במסורת, ושוב תהיה במשמרת בערב ראש השנה. כמו בחגים הקודמים, תחושת השליחות, היא אומרת, גוברת על הקושי הרב בכך שהיא שוב לא תחגוג עם בעלה ושתי בנותיה הקטנות (בנות 6 ו־7 וחצי). "בתחילת הקורונה הבנות שלי היו אצל הוריי במרכז, מפורים עד אחרי פסח. הבנות הרגישו מאוד גאות במה שאני עושה, ואמא שלי, שבעצמה התנדבה בעבר במד"א, נתנה עוד רוח גבית. המשפחה שלי מדהימה ואני חיה גם במסד, שהוא יישוב קטן עם קהילה תומכת. יובל בעלי יחגוג עם הבנות ועם הקפסולה שלנו ביישוב. אני עדיין לא יודעת איפה ישבצו אותי. אם במשמרת בתחנה או בלקיחת דגימות קורונה".

הילה שבתאי, לוחמת

"את ראש השנה אבלה עם המשפחה השנייה שלי: פלוגת המסלול", משתפת הילה שבתאי, מ"פ בפלוגת המסלול של ברדלס, מארס 2020, "בתקופה מורכבת כמו זו, אני גאה לעמוד על המשמר גם בחג, רחוקה מהבית. המשמעות הגדולה ביותר בלשרת בצבא, היא לעשות זאת בכל זמן, ללא תנאי וללא סייג. ולכן אני רוצה להגיד לכל סוגרי החג באשר הם: המשימה החשובה ביותר שאליה התחייבנו היא ביטחון המדינה, ובמילוי משימתנו אנו מאפשרים לכולם לחגוג את ראש השנה בבית ולהרגיש בטוחים ורגועים".

אופק גולדרינג, שוטר

גם אלפי שוטרים לא ינוחו בחג הזה. אחד מהם הוא רש"ט אופק גולדרינג (19) מראשון לציון, שמשרת ביחידת שחר 101 מרכז. היחידה פועלת זה כחודשיים במפקדה משימתית של משטרת ישראל בשכונת ג'ואריש ברמלה. בחג הקרוב, נוסף על הפעילות האינטנסיבית השוטפת, הוא ושוטרי היחידה שלו יפעלו לאכיפת הסגר.

"התגייסתי למג"ב כי תמיד רציתי לשלב בשירות שלי בין לחימה לשיטור", מספר אופק, "ההתעסקות שלנו בתחום הפשיעה מעניינת, ומובן שהשירות במקומות הכי רגישים במדינה מספק מאוד. אני מרגיש שאני מאוד משפיע על הביטחון בגזרה שבה אני משרת. אני סוגר חג בבסיס, וזה לא פשוט בתקופה הזו: ההורים שלי עושים חג לבד עם אחותי הקטנה, וזה קצת מעציב שאני לא אוכל להיות איתם בשולחן החג. ועדיין, אני מבין את התפקיד שלי, ושאני יחד עם החברים שלי ביחידה אמורים לאכוף את הסגר וההנחיות.

"אם אני יכול לבקש משהו לצד הבקשה לפעול בהתאם להנחיות, זה הישמעו לשוטרים שיהיו בחוץ. אני ושוטרים נוספים נהיה שם בשבילכם".

בהכנת הידיעה השתתפו מיטל יסעור בית־אור, היאלי יעקבי־הנדלסמן, עדי חשמונאי, חנן גרינווד ואיציק סבן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו