לולא היינו בימי קורונה, שון וייסמן היה זוכה השבוע לקבלת פנים מרהיבה מול 25 אלף אוהדים של ויאדוליד באצטדיון "חוסה סוריאה", כשערך את הופעת הבכורה שלו במדי הקבוצה, מול ריאל סוסיאדד. אבל האצטדיון היה ריק, והכוכב הישראלי, שנכנס למשחק בדקה ה־80, הסתפק במילים החמות שכתבו לו האוהדים ברשתות החברתיות.
"המאמן סרחיו גונסאלס כלל אותי בסגל, אבל אמר לי שישתמש בי רק אם יצטרך, בגלל שכמעט לא התאמנתי", הוא אומר בשיחת הזום שלנו. "שחקנים אחרים עושים הכנה של שלושה שבועות, לי היו רק שלושה אימונים. הוא הכניס אותי במצב של 1:1, אבל קשה להבקיע שער בעשר דקות שאתה משחק".
התאקלמת?
"כן, נתנו לי להרגיש בבית. כולם כאן דוברים רק ספרדית, והצמידו אלי את האנליסט של הקבוצה, שהוא היחיד שמדבר אנגלית. חוץ מלעלות לדשא ולבעוט בכדור, באמת שלא הייתי צריך לעשות כלום. לא עזבו אותי לרגע. האצטדיון אמנם היה ריק, אבל בכל זאת הרגשתי סוף־סוף בליגה גדולה. הדקות ששיחקתי נתנו לי כבר חשק לאימון הבא ולמשחק הבא. עכשיו יש לי שבוע להיכנס לכושר ולהראות שמקומי בהרכב".
איך נראה משחק בספרד בתקופת הקורונה?
"יום לפני המשחק כל השחקנים הגיעו במכוניות שלהם לאצטדיון. אוטובוס לקח אותנו למלון. למחרת, עשינו את העיסויים לפני המשחק במלון. האוטובוס לקח אותנו לאצטדיון לפני המשחק כשאנחנו כבר לבושים, כי אסור להיכנס לחדר ההלבשה. בסוף המשחק כל אחד החליף חולצה והלך לאוטו שלו, בלי להתקלח".
הכוכב הישראלי הגיע לספרד רק ביום שלישי שעבר, אחרי שהשתתף במשחקי נבחרת ישראל מול סקוטלנד וסלובקיה בליגת האומות. הוא טס מתל אביב לפריז, המתין שעות לטיסת ההמשך, ואחרי עוד שעתיים טיסה נחת במדריד. משם נלקח ברכב לוויאדוליד, כ־150 ק"מ מצפון לעיר הבירה. רק בערב הוא נכנס לבית המלון שבו הוא משתכן כרגע, עד שיעבור לדירה שלו.
"שמע, זה מעייף", הוא נאנח, ושם רגליים על המיטה בסוויטה המפוארת שארגנו לו. "זה היה שבוע מטורף. טסתי מווינה לוויאדוליד, חתמתי על החוזה, טסתי לגלזגו להיות במשחק של הנבחרת, חזרתי עם הנבחרת לישראל, ועכשיו טסתי לספרד בדרך חתחתים. לא זכור לי שבוע כזה. אבל בתקופה הזאת - כל זמן שאנחנו בריאים, זה הכי חשוב".
אם היית עכשיו בישראל, היית נכנס לסגר.
"ממה שהספקתי לראות כאן, אנשים יושבים בחוץ, בתי קפה עובדים כרגיל. חובה להסתובב עם מסיכות, אבל נראה שהם מסתדרים עם זה. לאט־לאט גם אני אסתדר ואכנס לעניינים.
"השבוע קיבלנו את הדרכון של התינוקת שלנו, עלמה לאה, שנולדה לפני שלושה שבועות, אבל אני עדיין לא יודע אם היא ועדן, אשתי, יספיקו להגיע לכאן כדי להיות איתי בערב החג. אני מאוד מקווה שכן. בכל מקרה אסע למדריד כדי לקנות בשר כשר".
***
אחרי שנה בוולפסברגר, שבמהלכה כבש 37 שערים בכל המסגרות (מהם 30 בליגה) והוכתר למלך השערים של אוסטריה לעונת 2020-2019, היה ברור לווייסמן בן ה־24 שהצעד הבא שלו הוא חוזה גדול בליגה בכירה באירופה. גם קבוצתו האוסטרית ידעה שזו הזדמנות בלתי חוזרת לגזור קופון על השחקן, שהגיע כשחקן חופשי רק בקיץ שעבר.
כבר לפני חודשיים החלו להתרוצץ שמועות על הצעות שקיבל מכמה קבוצות באירופה, ובהן גלאטסראיי הטורקית, סלטיק הסקוטית ובורדו הצרפתית. "היו שמועות על מלא מועדונים, מלא כסף", הוא אומר. "האנליסטים שעובדים עם הסוכן שלי, רוי רייבר, בגרמניה, בדקו באילו שיטות משחקות הקבוצות שרוצות אותי, מי המאמנים, מי החלוצים, מי השחקנים שימסרו לי. עשו הרבה שיעורי בית כדי שאגיע למקום הנכון. ידעתי שאני מכוון לליגה הספרדית, ואני בטוח שעשיתי את הבחירה הנכונה".
וייסמן נרכש על ידי ויאדוליד בסכום עתק של 5 מיליון יורו, והפך לשחקן היקר בתולדות המועדון (הצנוע, יש לומר) מחבל קסטיליה. הוא ישתכר 2 מיליון יורו לעונה.
בעונה שעברה סיימה ויאדוליד במקום ה־13 בספרד, מתוך 20 קבוצות. אולי יכולת לשחק במועדון עם שם גדול יותר.
"יש בזה משהו. אבל כמו שאמרו לי בוויאדוליד, אי אפשר להשוות בין הליגות. הליגה הספרדית היא בטופ 3 באירופה, וזה הבדל מאוד משמעותי לעומת הליגה הטורקית או הסקוטית. בתור ילד, היו לי חלומות, שאחר כך הפכו למטרות. אז לא היתה לי התלבטות בקטע הזה. זאת היתה הגשמה של חלום.
"אני מאמין שנשים את ויאדוליד על המפה, ושלא יגידו יותר שזאת קבוצה קטנה. אני רוצה להיות חלק מהדבר הזה, ויש לי אמונה שאני יכול לעשות את זה. לקחתי על עצמי את המשימה להצליח עם ויאדוליד, ונשאר לי רק להביא את זה למגרש. השיא של חלוץ הוא בין גיל 26 ל־28, אז השיא שלי עוד לפניי".
אתה מסתפק בקבוצות צנועות.
"אני בשלב בחיים שבו חוץ מאשתי, המשפחה וכדורגל, אני לא רוצה כלום. לשחקן כדורגל אין קריירה ארוכה, יש לו כמה שנים של שיא, ובהן צריך לתת הכל. זה לא שאני קם לעבודה ואומר 'היום לא בא לי'. זה הדבר הכי חשוב לי.
"לכן וולפסברגר באה לי טוב. היתה לי גם הצעה ממכבי חיפה, אבל בחרתי לצאת לאירופה, למקום שחשבתי שאוכל להתקדם בו. זו עיר קטנה, ואני גם ככה לא מרבה לצאת מהבית. אני מעדיף להישאר בבית עם אשתי לראות סרט. קם בבוקר, מתאמן, חוזר הביתה, וזהו. זאת היתה המטרה שלי מאז שהייתי ילד. עכשיו, כשאני מגשים אותה, לא חשבתי להתפנק או לחפש מקום עם טיולים ושופינג".
ההתחלה שלו באוסטריה היתה קשה. "שלושה שבועות הייתי במלון, שבוע בלי אוטו, בלי סים וטלפון. אוכל פסטה וסלט, לא מחובר לשום מקום. אבל אני אוהב שקשה לי. הבטחתי לעצמי שאעשה הכל כדי לגמור את השנה הזאת באוסטריה, ולא להיות תקוע במלון שבו בקושי התייחסו אלי ובקושי הבינו אותי.
"היום זה אחרת. מחכים לך בשדה התעופה, מחכים לך במלון, דואגים לך לכל דבר. מהבוקר הם בטלפונים איתי. אני ממש שמח שזה ככה, זו הרגשה מדהימה. נותן חשק לעלות למגרש ולהודות להם".
כשהטלפון של שון וייסמן צלצל, בחודש שעבר, הוא לא האמין למשמע אוזניו. על הקו היה רונאלדו הגדול, השחקן הברזילאי האגדי, שרכש את ריאל ויאדוליד לפני שנתיים.
"אני מאוד אוהב את המשחק שלך", הוא אמר. "אני רוצה אותך אצלי". עבור שחקן שעד לפני שנתיים שיחק בליגה הלאומית בישראל, זה נשמע דמיוני.
"טלפון מרונאלדו זאת המחמאה הכי גדולה ששחקן יכול לקבל", אומר וייסמן בהתרגשות. "זה השחקן היחיד שהערצתי כילד, אולי יחד עם תיירי הנרי הצרפתי. רונאלדו הוא החלוץ הכי טוב בהיסטוריה, וכששחקן כזה אומר לך 'אני רוצה אותך, כי אנחנו הולכים לבנות בקבוצה דברים גדולים' - מה עוד צריך.
"זה החמיא לי מאוד, נתן לי הרגשה של כבוד גדול ודרייב להמשיך להצליח. רונאלדו כאילו נתן לי חותמת שמה שעשיתי עד עכשיו היה נכון, ושהכל אפשרי. אם מישהו היה אומר לי אפילו לפני חצי שנה שהוא יתקשר אלי ויציע לי לבוא לשחק בקבוצה שלו, הייתי אומר לו לשים חלוק של משוגעים וללכת להיבדק.
"המשפט הראשון שחרוט לי בראש מהפגישה הראשונה עם הנהלת הקבוצה, כשהגעתי לחתימה, הוא 'אנחנו לא ריאל מדריד'. אלה דברים שקונים אותך. לא רציתי לקפוץ ישר למעלה, אלא ללכת למקום שיתאים לי ויעזור לי לעלות עוד מדרגה בקריירה".
הטלפון בסוויטה של וייסמן מצלצל. "רגע, זה הנהג שלי", הוא מתנצל. האיש מעברו השני של הקו שואל אותו אם הוא יוצא לאכול ארוחת ערב, וייסמן מסביר לו בנימוס שהוא מוותר.
"שמע סיפור", הוא אומר לי. "הבחור הזה, שהוא באמת אחלה, היה מעריץ גדול של רונאלדו. בשלב מסוים הם התיידדו, ורונאלדו הציע לו להיות הנהג שלו. הגשים לו חלום.
"ברגע שחתמתי במועדון, רונאלדו הורה לו להיצמד אלי. הוא עוזר לי בכל מה שאני צריך. הוא גם זה שבא לקחת אותי משדה התעופה במדריד. הם דואגים לי כאן לכל דבר, אני רק צריך לבקש. זה ממש לא מובן מאליו".
איך הספרדית שלך?
"אני לומד ספרדית כבר כמה חודשים. גרמנית למדתי באוסטריה ואני יודע היום לא רע, מבין כמעט הכל. והאנגלית שלי טובה, אז זה סגר לי את הפינה עם רוב הליגות הגדולות. עכשיו יש לי גם מורה פרטית לספרדית, שהקבוצה נתנה לי.
"למזלי, עדן מדברת ספרדית שוטפת. היא רואה את כל הסדרות ב'ויוה', וככה למדה את השפה. לפני שנתיים, כשהיינו בברצלונה בחופשה, אחרי שסיימתי עונה עם מכבי נתניה, לא הייתי צריך אנגלית, כי היא הבינה הכל. הגענו לאצטדיון של ברצלונה, קאמפ נואו, כדי לבקר ולראות את המוזיאון, ואז היא אמרה לי: 'שון, לא צריך, אתה עוד תשחק פה'. היא אפילו צילמה אותי ואמרה: 'תזכור את התמונה'".
***
כדי להבין כמה שון וייסמן מעריך את הטוב שיש לו היום, צריך לחזור הרבה שנים לאחור. הוא נולד וגדל בקריית חיים. הוריו נפרדו בילדותו, והוא נותר עם אמו, ורדה, היום בת 54, ואחיו הצעיר שובל (22), שלא מזמן השתחרר משירות קבע ("הוא כמו הנפש התאומה שלי").
"נהג לא היה לנו. גדלנו עם סבא ניסים וסבתא עליזה, שתמיד היו שם בשביל אמא שלי ושהיו הכל בשבילי ובשביל האחים שלי. לאמא שלי לא היה אוטו, אבל לסבא היה. הוא היה 'הנהג'.
"לגדול אצלם היה הדבר הכי טוב בעולם. הם דאגו לנו להכל. השוקו עם הבפלות בבוקר או הקורנפלקס בערב. המצב לא היה וואו, אבל אני זוכר את סבתא נותנת לי עשרה שקלים לקנות חפיסת קלפי סופרגול ואומרת לי, 'אל תגלה לאף אחד'. היום אני מופיע בסופרגול בעצמי, זה מדהים.
"מאז שאני זוכר את עצמי, עד גיל 15, אף פעם לא היה לנו בית עם כיריים או תנור. ארוחת צהריים היתה רק אצל סבתא. חוזרים מבית הספר לסבתא לאכול. גם ימי שישי. לא היינו עשירים, אבל נתנו לנו להרגיש כאלה".
אבא שלך לא היה מעורב בגידול שלך?
"לא ממש. הוא לא הסתדר עם אמא, והיינו סופגים ורואים את זה. מפאת כבודה של אמא שלי, אני מעדיף לא לדבר על זה יותר מדי.
"הייתי חייב להיות גבר, אם רציתי או לא. להגן על אמא, לתת לאמא, לשמור על אמא. וזה עשה לי רק טוב. ידעתי שאני צריך לעשות הכל כדי להצליח בכדורגל. היא יצאה לעבוד כל היום כדי שיהיה אוכל בבית. דברים בסיסיים, לא מעבר.
"אמא שלי לא החסירה מאיתנו כלום. עד היום היא עובדת במפעל לאלקטרוניקה, כבר 30 שנה. יש לה שתי ידיים שעושות הכל, אני מעריך אותה ברמות שאי אפשר לתאר. אם לא החינוך שלה, לא הייתי מה שאני היום. שם למדתי את ההתמודדות עם לחץ, משהו שייתן לי סיבה להצליח ויוציא ממני אקסטרה. גם היום, בגיל 24, אני לומד ממנה.
"החלום שלי היה לקנות לה בשמים כשהיא תהיה בת 50. הבושם הראשון שקניתי לה היה יקר, משהו של 'שאנל', והיא נורא כעסה שקניתי לה אותו. מאז היא תמיד אומרת לי, 'אני אוהבת בשמים, אבל בשמים זולים', כדי שלא אקנה את היקרים. בסוף, בגיל 50 לא קניתי לה בושם, קניתי לה אוטו. זה הדבר הכי מרגש שיש.
"בלי המשפחה שלי הייתי יכול להגיע למקומות לא טובים. אפילו אחות של אמא שלי עזרה. בעלה נתנאל היה הולך איתי לכל משחק מגיל 10. הוא היה בשבילי סוג של אבא. נתנאל הוא משפחה שלי. לא דם, אבל הוא תמיד היה שם ועזר".
מה החוויה הכי זכורה לך מהילדות?
"הייתי בן 14-13. נסעתי עם אמא שלי באוטובוס של הפועל חיפה, שבה שיחקתי אז, למשחק גמר גביע המדינה. בגילאים האלה הילדים כבר משלמים, אני לא יודע איך אמא שלי היתה עושה את זה ומשלמת.
"חזרנו הביתה באוטובוס. היו לי נעלי כדורגל לא מקצועיות, 150 שקל, והיה ילד שצחק עלי, 'אתה עני, אתה ילד רחוב, יש לך נעליים משומשות'. עניתי לו, 'לא אכפת לי מה אתה אומר'. אמא שלי לא שמעה. כשירדנו, לא הפסקתי לבכות. הבטחתי לעצמי שלא יוכלו יותר בחיים להגיד עלי דברים כאלה".
היום אתה יכול לעזור לאמא שלך לצאת לפנסיה.
"אני כל הזמן אומר לה את זה. היא אומרת לי, 'מה אני אעשה בבית?' היא אישה טובה, שלא מבקשת שום דבר. אני צריך להתחנן אליה כדי לתת לה משהו. ברוך השם, קניתי לה בית בקריית חיים מערבית, ליד הים, זה היה החלום שלה. בית גדול. בסופו של דבר, כל מה שעשיתי היה כדי להחזיר לה".
***
הוא החל לשחק כדורגל בגיל 7 במחלקת הנוער של הפועל חיפה. בגיל 15 עבר למחלקת הנוער של היריבה העירונית. "בהתחלה לא רציתי לעבור, כדי לא להשאיר את אמא שלי לבד בבית ולנסוע כל יום מקריית חיים לחיפה. הם הציעו לנו קצת כסף, וזה היה השיקול המרכזי".
מה זה "קצת כסף"?
"קיבלתי מענק חתימה של יותר מ־100 אלף שקל. אז זה נראה לי 10 מיליון".
מה עושה נער בן 15 ב־100 אלף שקל?
"הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות ספה לבית. זה היה מיוזמתי, נורא רציתי את זה".
למה דווקא ספה?
"כי אמא שלי היתה ישנה על הספה, ורציתי שיהיה לה נוח. מאז קיבלתי משכורת של 4,200 שקל בחודש, שזה המון לילד שחי בפנימייה בכפר גלים, שם נמצאים השחקנים שהמועדון מטפח. כל הכסף הלך לאמא שלי, לא היה לי מה לעשות איתו".
בצבא שירת וייסמן בבסיס הטכני של חיל האוויר בחיפה, על תקן של ספורטאי מצטיין. "הייתי אחראי לניקיון חדר הכושר. בא שעתיים לבסיס ויוצא לאימונים".
הוא השתייך לסגל של מכבי חיפה, אבל הושאל לקבוצות אחרות - הפועל עכו ועירוני קריית שמונה. "החלום שלי היה להיות חלוץ ראשון במכבי חיפה. בכל שנה הייתי הכי טוב במחנה האימונים, ובסוף היו משאילים אותי. בסוף עונת 2018, אחרי שחזרתי מהשאלה מקריית שמונה, התקשרתי למנכ"ל של מכבי חיפה ואמרתי לו: 'אני לא חוזר. תדאג שאעבור למכבי נתניה'.
"בסוף התקשרו אלי המאמן דאז פרד רוטן והמנהל המקצועי מו אלאך. אמרו לי שהם רוצים אותי. אמרתי לעצמי, אעשה עונה אחת טובה, ומה שיהיה יהיה. עכשיו אני מדבר איתך ממלון בוויאדוליד".
***
בשנה שעברה נישא וייסמן לעדן (24), אהבת נעוריו. הם יחד מאז גיל 15, למדו באותה כיתה. "אני רק רציתי להתחיל איתה, ולא ידעתי איך. הייתי מציק לה, מושך לה בצמות, עושה הכל כדי לקבל את תשומת ליבה. בסוף זה עבד. מי חלם אז שנהיה יחד איפה שאנחנו עכשיו". בחודש שעבר נולדה בתם עלמה לאה, בבית חולים בווינה.
"עדן עושה הכל", הוא אומר בהערצה גלויה. "היא הכל, בעצם. תשאל את הסוכן שלי, הוא יודע ששום דבר לא עובר בלעדיה. היא זאת שדיברה איתו בטלפון בכל יום עד שעברנו לוויאדוליד. זכיתי שיש לי אישה כמוה. זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל אצלי זה בא מהלב, הכי אמיתי. היא איתי לא כי אני שון וייסמן, שחקן ויאדוליד. היא עברה איתי הכל".
מה למשל?
"בגיל 15 הייתי ישן עם אחי שובל על מיטה אחת. ישבנו על המיטה, ועדן היתה לידי, ראינו יחד סרט. היא היחידה שהכירה את כל הסיפורים, מה קורה לי בבית. אפילו החברים הכי טובים שלי לא ידעו. היא היתה איתי תמיד, מהג'חנון בקריית חיים בשבת בבוקר ועד הקידוש באוסטריה.
"עכשיו נסעתי לספרד לבד, עד שהיא תגיע, כי היא נשארה בווינה עם הילדה. היה לי טיפה חמצמץ בגלל זה. יש לי את ההודעה השבועית שאני כותב לה בטלפון מאז גיל 15 - 'תודה שאת', והיא כותבת לי 'תודה שאתה'. זה היה הרגע הכי טוב שלי השבוע.
"אני מרגיש שהיו שלבים בקריירה שלי, שהיא רצתה בשבילי דברים יותר ממני. נגיד שאין לי כוח לעשות חדר כושר בערב - היא תגיד לי, 'קום ולך'. אישה אחרת היתה מוציאה אותי לבילוי יחד, אבל לא עדן. היא חושבת עלי, לא על עצמה. היא תוותר על בילוי זוגי כדי שאני אהיה מקצוען.
"באינסטגרם זה נראה זוהר ונחמד ששנינו באוסטריה, יש תמונות מהשופינג, וזה נראה נוצץ. אבל היו תקופות שנסעתי למשך שלושה ימים למשחק בעיר רחוקה, והיא בישלה לי אוכל וסידרה לי בקופסאות, שיהיה לי לכל התקופה. אין מצב שאני אפתח את התיק ויחסר משהו. אפילו לא קופסת טונה שאני אוכל בבוקר".
מה החוויה הכי חזקה שלכם יחד?
"עברנו חוויה מטורפת, וואו, אני לא יודע מאיפה להתחיל. אנשים יגידו שאנחנו קצת קוקו. היא נכנסה לשבוע 41 של ההיריון והתחילה להקיא. הגענו לבית החולים, ואמרו לה לבוא למחרת בבוקר להתחיל זירוז. היא היתה 40 שעות עם צירים, בלי פתיחה. היינו יחד בבית החולים, משבת בערב עד יום שני ב־9 בערב, ואז החליטו שצריך ניתוח קיסרי.
"בניתוח גילו שחבל הטבור היה כרוך סביב הצוואר של התינוקת שלוש פעמים. הרופא אמר לי, 'היה לכם מזל גדול'.
"בלידה רגילה הילדה לא היתה יכולה לצאת, אז היה לנו ממש נס גלוי. בארבעת הימים אחר כך נשארתי איתה בבית החולים. לא יצאתי, גם בגלל הקורונה, וגם כי רציתי להיות עם עדן.
"החוויה הזאת חיזקה אותנו עוד יותר. אם עד אז אהבנו 100 אחוז, עכשיו זה 200. אם תחזיר אותי אחורה ותגיד לי 'לידה רגילה, ארבע שעות' - אני אגיד, 'לא, תן לי את החוויה הזאת שוב'. טוב שעברנו אותה יחד".
היום, כאבא, מה הדאגה הכי גדולה שלך?
"שלא אחנך את הילדה שלי כמו שצריך. הכי חשוב זה לחנך".
האמונה היא חלק בלתי נפרד מחייו. "אני מניח תפילין בבוקר, משתדל להתפלל שלוש תפילות ביום ושומר שבת ככל האפשר", הוא אומר. אחרי כל שער שהוא כובש הוא עוצם את עיניו ואומר "שמע ישראל".
"הדת הכניסה לי לראש מה זה להיות בן אדם טוב, במיוחד במקצוע שלנו, שיכול להיות תובעני וכפוי טובה. אני אומר תודה. לכדורגלן יש הרבה פיתויים, מי שמחפש אותם ימצא. אני לא מחפש. עם הדת או בלי, יש לי כל מה שאני צריך בבית. יש לי אישה שאני מעריץ, מעריך וגאה בה. תודה לאל על הכל".
מספרים עליך שאתה עובד קשה. שונה מאוד מהסטיגמה של השחקן הישראלי.
"יש באמת סטיגמה שהשחקן הישראלי עובד פחות קשה, ולכן זה בולט אצלי. בלי כישרון כלום לא עוזר. בלי טכניקה, זריזות, ראיית משחק, בן אדם לא יכול לתת כל כך הרבה גולים.
"אני בחור של עבודה קשה, וזה ככה אצלי בכל דבר בחיים. כשתראה אותי משחק באולינג עם אשתי, תבין. אני מת עליה, אבל לא אפסיד לה בבאולינג".
זכורה לכולם התמונה שלך עטוף בדגל ישראל אחרי השער שכבשת מול מנשנגלדבך הגרמנית לפני שנה, במסגרת הליגה האירופית. אתה יכול לשחזר את הרגע הזה?
"זה היה שלב הבתים, מחזור ראשון. עליתי לחימום, האצטדיון במנשנגלדבך היה כמעט ריק. פתאום מישהו קורא לי 'וייסמן, וייסמן'. אמרתי, איזה יופי, התחלתי לדבר איתו בעברית, ואז הבנתי שהוא לא מדבר עברית בכלל, הוא פשוט אוהב את ישראל. ראיתי אותו עם דגל ישראל, וכבר היתה לי התמונה בראש - איך אני שם גול, לוקח את הדגל ומתעטף בו. זה הדהד לי בראש כל המשחק.
"בדקה ה־13 כבשתי את השער הראשון (וולפסברגר ניצחה 0:4), ומייד רצתי אליו והוא נתן לי את הדגל שאתעטף בו. רק אחרי המשחק, כשהגעתי לטלפון, הבנתי מה עשיתי. מאות הודעות, אטרף מוחלט. 'תראו מה וייסמן עשה על אדמת גרמניה'. כיהודי מאמין, זה היה בשבילי סוג של ניצחון".
***
ביומו הראשון בוויאדוליד, אחרי שבדיקת הקורונה שביצע יצאה שלילית, הוצג וייסמן באופן רשמי במסיבת עיתונאים ששמורה לשחקני רכש נוצצים.
הוא קיבל את החולצה מספר 9, שאותה לבש גם בקבוצתו הקודמת. "אני שמח לדעת שאנשים חושבים שאני יכול לעזור לקבוצה", אמר, "אעשה עבורכם את המקסימום שלי".
ביום שישי שעבר הוא פגש את רונאלדו. "אני שמח שאתה פה ושהצלחנו להחתים אותך", אמר לו הכוכב הברזילאי. "בכל דבר שתצטרך, דלתי פתוחה בפניך".
וייסמן שותף רק בדקות בודדות במשחקי נבחרת ישראל בליגת האומות. במשחק מול סקוטלנד הוא עלה מהספסל בדקה ה־79, ומול סלובקיה עלה בדקה ה־57.
למרות שכבשת כל כך הרבה שערים, אתה עדיין לא חלוץ ראשון בנבחרת. כמה עוד תצטרך להבקיע כדי שזה יקרה?
"אני לא מתעסק במספרים. אני עושה הכל כדי להיות חלוץ ראשון, זאת המטרה שלי בכל קבוצה ובנבחרת, להשפיע. על אחת כמה וכמה שאני אוהב את המדינה שלי ורוצה להצליח בנבחרת. מה שיגידו לי המאמנים בנבחרת, אני אעשה. תזכור ששני החלוצים שלנו, דאבור וזהבי, הם בקנה המידה הכי גבוה שיש. טוב שיש לנבחרת כל כך הרבה שחקנים טובים בחלק הקדמי".
התאכזבת שמנור סולומון, שצעיר ממך, עלה בהרכב?
"אני אף פעם לא מאוכזב בנבחרת, אלא גאה. מה שהמאמן מחליט, אני מקבל בשמחה. בשני המשחקים האחרונים לא עשיתי הכנה עם קבוצה, כמו האחרים, בגלל הלידה. מנור היה מצוין, ואני חושב שהוא עוד יגיע רחוק. אני מאוד מפרגן לו. זה מה שיפה בנבחרת - אנחנו יחד אחד מאחורי השני, ולא משנה מי על המגרש".
בחודש הבא יש לנבחרת משחק קריטי מול סקוטלנד בחצי גמר הפלייאוף של מוקדמות היורו. יכול להיות שבמשמרת שלך נעשה את זה?
"אני יכול להבטיח שאעשה כל מה שאני יכול כדי שזה יקרה בתקופה שלי. אנחנו באחד המצבים הכי טובים שלנו אי פעם, 180 דקות מהעפלה ליורו. שיחקנו מול הסקוטים עכשיו, וראינו שהשד לא כזה נורא. אין נבחרת בדרג שלנו שאנחנו לא יכולים לנצח. אם כולם יבואו במחשבה הזאת, נוכל לעשות את זה".
השתתף בהכנת הכתבה: שלמה חסיד
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
