המשך התפשטות נגיף הקורונה, והעלייה הקבועה בכמות הנדבקים בשבועות האחרונים, הובילו לכך שהחל מערב ראש השנה, שיחול ביום שישי הקרוב, יוטלו הגבלות נרחבות ואף סגר על כלל הציבור. אך האם ההגבלות השונות יוכלו לעצור את ההדבקות, ומה יהיה הסוד להצלחת הסגר בהשתלטות על המגפה?
פרופ' עמוס פנט, מהמחלקה לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית, מהאוניברסיטה העברית מומחה לוירולוגיה מולקולארית מסביר שהסוד להצלחת סגר תלוי באסטרטגיית היציאה ממנו. "בניו יורק, היכן שהיה משבר נורא בגל הראשון, יש כרגע 6,000 חוקרים על 8 מיליון איש, שתפקידם למנוע הדבקות באמצעות חקירות אפידמיולוגיות ובידודם וכך כרגע בניו יורק אין גל שני בכלל. אותו דבר קורה באיטליה וגרמניה. כלומר מה שמאפיין מדינות שהצליחו הוא הכנה של מערך יציאה טוב מהסגר.
"מדינות האלו נבדלות מהודו, שאר ארה"ב ורוסיה, גם שם הוטלו סגרים - אבל ההדבקה לא נעצרה. המסקנה היא שצריך חקירות אפידמיולוגיות, פתיחה הדרגתית של המסחר תוך שמירה על כללים ואיכון טוב של כל האנשים שנחשפו לנשאי הנגיף. כך אפשר לנצח מחלה.
"אתן דוגמה, בניו זילנד היו חודשיים בלי הדבקה ואז התגלו באוקלנד ארבעה מקרים וישר עשו סגר על מיליון איש. כשפועלים כך אז מצליחים. הכישלון בארץ היה שהסגר הצליח. ירדנו תוך כמה שבועות לקצב הדבקה של 50-40 ליום במאי, אבל אז שחררנו את הכל. מה שצריך כרגע זה חקירות, איכונים, בידודים וכללים ברורים. אם זה ככה זה יפעל אז נצליח גם בארץ. אני דווקא אופטימי מהרגע שהצבא נכנס לעניין. צה"ל הוא גוף מיומן שיודע לנהל מערך כזה ולדעתי אין סיבה שהסגר בארץ לא יפעל טוב".
"כדי שסגר יפעל ההנהגה צריכה להחזיר לעצמה את אמון הציבור"
פרופ' רונית קלדרון-מרגלית מביה"ס לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, סבורה שלישראל אין ברירה אלא להיכנס לסגר ארוך כדי למנוע את קריסת מערכת הבריאות. "היום העבירו מהצפון למרכז 140 חולים במצב קשה ובינוני, בתי החולים בדרום על הקצה, בתי החולים בירושלים על הקצה, בקצב הזה המערכת עלולה להישחק וצריך לעצור כרגע. למעשה בקצב גילוי הנשאים הנוכחי, כל שלושה ימים אנחנו קולטים יותר נשאים מכל הנשאים בגל הראשון יחד. לכן למעשה אין שאלה שצריך עצירה עכשיו ועצירה לא לשבועיים. נכון כרגע התחלואה היא בקרב צעירים והם ברובם לא נפגעים, אבל כשיש תחלואה כזו גדולה אז היא זולגת בסוף לקבוצות סיכון כמו אנשים מבוגרים או אנשים עם מחלות ולכן נראה גם קפיצה בתחום הזה אם לא נעצור עכשיו.
"אם אנשים בארץ היו שומרים על מסכות, על ריחוק חברתי, על ההוראות לא היינו מגיעים בכלל לצורך בסגר. אבל כאן הבעיה היא של המנהיגים. בסגר הראשון הציבור היה ממושמע. אבל מה קרה? מנהיגים לא לבשו מסכות, לא שמרו על הכללים, התחיל קרב בין סקטורים האם מותר משהו או אסור כאילו שאלו גזירות ולא מגיפה. באותו אופן עכשיו המנהיגים שלנו חוזרים מארצות הברית והם ייבחנו האם הם נכנסים לבידוד והאם הם מקיימים את ההוראות של עצמם. אם הציבור יראה שההנהגה נותנת דוגמה, שעכשיו חזרו מוושינגטון וכולם בלי יוצא מהכלל נכנסו לבידוד, אז הציבור ינהג כמו שצריך ובהמשך, יחד עם הקמת מערך בדיקה וקטיעת שרשרת ההדבקה, הפעולות יעשו את שלהן".
ומה יהיה אם הישראליות תמשיך וההנהגה לא תפעל כמו שצריך?
"אני מקווה, מאד מקווה, שהלקח הופנם, המערכת על הקצה שלה, המנהיגים צריכים לזכות באמון הציבור. כלל המגזרים צריכים להבין שאנחנו מדינה אחת והכללים קובעים לכולם, אם אין כינוסים אפילו לא של 10 אז אין. מסכות אין בהן הקלה. ללא פעולות כאלו המצב בעייתי מאד".
"ישראל כבר כולה אדומה"
פרופ' ארנה טל, סגנית מנהל המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), סבורה שההידבקות בישראל כמעט ויצאה מכלל שליטה. "המדינה אדומה ולמעשה כבר לא בטוח שסגר יכול לעבוד", אמרה והוסיפה, "סגר תלוי בשלושה גורמים עיקריים, משמעת של האזרחים, תחושת השייכות החברתית ושקיפות ניהולית - כלומר ניהול ברור מצד השלטון. עכשיו כשמסתכלים על הארץ רואים ברחובות, אני לא מדברת על חתונות או אירועים אלא על הרחוב עצמו, אנשים הולכים עם אף מחוץ למסיכה או עם חצי מסיכה. גרוע מכך, הכריזו על סגר ובמקום להיות ממושמעים כולם מקמבנים, מנסים לעקוף את ההוראות במקום להבין שהסגר חשוב מאד.
"כשזו המציאות כאומה אז יש לנו בעיה בציבור עצמו. אלמלא ההתנהגות הזו בכלל לא היה צריך סגר, כי מסכות לבד מספיקות ולא צריך כפפות אפילו. פשוט הציבור חייב לשתף פעולה ובארץ זה לא קרה ולכן הגענו להיכן שאנחנו נמצאים היום כשאולי המצב לא בשליטה. מעבר לכך, בכל המקומות בהן הסגר הצליח היה מנהיג שקוף. בניו זילנד ראש הממשלה דיברה אל הציבור, פרסה תוכנית סדורה והציבור האמין בתוכנית וידע כל הזמן מה קורה. בגרמניה אנגלה מרקל, הסבירה הכל, אמרה מה התהליך והציבור הקשיב. לכן בשתי המדינות האלו הסגרים פעלו. לעומת זאת במדינות ברית המועצות לשעבר, למשל מולדובה, רוסיה ועוד מדינות, הקורונה התחילה בגל קטן ועכשיו מתפוצצת לממשלים בפרצוף למרות סגרים. הסיבה היא שהציבור לא מאמין להנהגה, ההנהגה עצמה לא מסבירה מה קורה ומסתירה את המחלה וככה אין אימון ואין גם תחושת אחריו.
"מעבר לזה בישראל למרבה הצער גם הממסד הרפואי מדבר בכמה קולות. פרופ' יורם לס מתנגד להגיד שקורונה היא מחלה קשה. יש מומחים שמדברים נגד סגר, יש כאלו שבעד ויש חוסר אחידות. זה מגיע עד למעלה, הביאו מנהל מעולה, את פרופסור רוני גמזו, אבל לא נתנו לו לנהל. פרופ' גמזו מביא החלטות והממשלה אחר כך מקצצת בהן, משנה אותן, כל אחד מושך את ההחלטה לכיוון שלו והמסר שעובר לציבור לא טוב. לכן לצערי אני בכלל לא בטוחה שהסגר יצליח בארץ. בשלושה שבועות סגר לא נרד ל-40 נדבקים כמו בגל הראשון, אלא אולי נחזור למה שהיה לפני כמה שבועות לפני הזינוק האדיר של עכשיו. לכן סגר של שלושה שבועות בכלל לא יתחיל לעצור את ההתפרצות".
בסוף דבריה אומרת פרופ' ארנה טל כי הצוותים הרפואיים הגיעו עד לקצה היכולות שלהם וניכרת העייפות אצלם. "אצלי בבית החולים יש חמ"ל קורונה מתחילת מארס. כל פעם גורמים שונים מבקשים דיווחים, נותנים הנחיות והצוות עמוס מאד בלחץ מעבר למחלה של הוראות ונהלים. עכשיו הצוות הזה נשחק כי כל הזמן הוא בנוהל קרב, המצב מתארך ולכן למרות שיש מיטות בצוות ניכרת עייפות. הצוותים גם נדבקים בעצמם, הלחץ מייצר מתח עצום במערכת ויש עייפות גדולה", היא מסכמת.
"סגר לבד לעולם לא יצליח"
פרופסור לאוניד אידלמן קובע כי כדי שסגר יצליח צריך היערכות מקיפה מעבר לסגר שכוללת בדיקות, בידוד אנשים ופעילות מהירה של הרשויות. לדבריו "התחושה היא שבישראל הממשלה מלכתחילה החליטה ללכת לסגר אבל הוא גם הפעם לא יעזור". אולם מעבר לישראל הוא קובע כי סגרים מועילים וטובים כשעושים אותם נכון.
"על תחום הסגרים יש ספרות כתובה ומחקרים ובעצם ההיגיון עצמו תומך בתוצאות של המחקרים. ברגע שאתה מפריד אנשים, אין מפגשים ואין התקהלויות, הרי שההדבקה יורדת. יש גם מחקרים שמראים שכשאנשים נוסעים פחות ברכבים אז יש פחות הדבקה. השאלה היא תמיד מה עושים מסביב לסגר. ראשית אציין את המקומות שסגר הצליח בהם יפה מאד. בניו זילנד הצליחו, באוסטרליה, סביב העיר מלבורן סגרו שישה מיליון בני אדם וזה הצליח, בדרום קוריאה היתה הצלחה מרשימה מאד בכל הנוגע לסגר, כך גם היה בסינגפור, בהונג קונג ואפילו בסין עצמה אחרי המכה הראשונה, הממשל הבין את העניין ופעל נכון ועשה סגר אפקטיבי לאזור שלם, אזור גדול כמו כל ישראל ויותר. אבל וזו הנקודה החשובה, סגר הוא חלק משלם, חלק מתהליך גדול יותר שאם היו עושים בארץ אז לא היינו צריכים להגיע למקום שלנו כרגע".
למה אתה מתכוון?
יש בארץ אזורים אדומים, שבהם כל אדם רביעי ואולי אפילו שלישי נגועים בנגיף, אם היינו עושים סגר נקודתי על אזורים כאלו היה נמנע הסגר כרגע. באותו אופן כשיש לך כמות גדולה של בדיקות אתה מזהה ישר איפה יש אזורים חמים ואתה מבודד אותם, אתה מוציא את החולים ומטפל בהם וכל התהליך נמנע. אבל את זה ישראל היתה צריכה לעשות כבר מיוני ולא עשו כלום. התחושה היא שפשוט החליטו להגיע שוב לסגר. אלא שהנזק גדול ולצערי בצורה שזה מתנהל בארץ יהיה שוב סגר בדצמבר-ינואר, כי צריך מערך כולל סביב הסגר וזה פשוט לא נעשה כאן. לא עושים מספיק בדיקות, לא עושים חקירה אפידמיולוגיות ולא סוגרים אזורים שהם מוקדי התפרצות ולא מבודדים אנשים מוקדם".
האם יתכן שזה תלוי באופי הישראלי?
מה פתאום, גם בבריטניה וגם בארצות הברית יש ציבורים ואוכלוסיות דומות לשל ישראל מבחינת האופי וההקשבה לסמכות. ובכל זאת סגרים עבדו היטב. זה בכלל לא קשור לאופי של עם אלא להנהגה ולהחלטות של השלטון. לדעתי האשמה היחידה בארץ היא הממשלה.
