ממלכת האיים בחריין היא אמנם אינה שחקנית משמעותית במזרח התיכון, אך היותה בלב המפרץ, בתווך בין איראן לערב הסעודית, יחד עם הנסיבות המיוחדות להקמתה והרכב אוכלוסייה מאתגר - הפכו אותה למדינת מפתח באזור.
מאז 1783 משפחת אל-חליפה שולטת באיים, אך רק בשנת 1971 היא הפכה לעצמאית. עד אז הייתה, לבקשת המשפחה שרצתה לבצר את שלטונה, שטח שנתון תחת חסותה של בריטניה. המלך הנוכחי, חמד בן עיסא אל ח'ליפה בן ה-70, שולט בממלכה מאז 2002.
העובדה שהמשפחה השולטת היא סונית בעוד מרבית נתיניה הם שיעים יצר מתיחות מובנת בממלכה, שמורגשת היטב בניסיונם של המלכים מצד אחד לא להתסיס את הרחוב ולא להתגרות באיראן השיעית, וגם הוביל ליד קשה במהלך אירועי האביב הערבי לפני כעשור.
בחריין מקפידה ללכת בתלם עם שאר המדינות הסוניות במפרץ, ובעיקר עם ערב הסעודית השכנה, בה היא תלויה באופן משמעותי - גם פיזי - כעורק ראשי לשאר המזרח התיכון.
השם בחריין מבוסס על המילה "ים" בערבית, ומשמעותו: "שני הימים". ככל הנראה משום שבממלכה יש שני סוגי של מים: מי ים מלוחים ומים מתוקים שלפעמים נמצאים בעת ובעונה אחת באותו מקום.
מיד עם עצמאותה החלה בחריין לנסות לעבור מכלכלה שמבוססת על תעשיית הנפט לכלכלה מגוונת. עד מהרה היא הפכה, כמו מדינות אחרות במפרץ, למוקד של פעילות בנקאית ענפה, תוך ניצול מיקומה המרכזי האסטרטגי במפרץ. עם זאת, עדיין מקור ההכנסה המרכזי לכלכלה הוא תעשיית הנפט.
בחריין הקפידה, כמו ערב הסעודית, לטפח קשרים עם ארה"ב כדי לבצר את שלטונה. הממלכה היא מקום מושבו של הצי החמישי של זרוע הים של ארה"ב, שאחראי על המפרץ הפרסי.
בחריין על קצה המזלג
שטח: 760 קמ"ר ( ישראל: כ-20 אלף קמ"ר)
שפה רשמית: ערבית
דת: האסלאם הוא הדת הרשמית של הממלכה
משאבי טבע: נפט, גז טבעי, דגים, פנינים
תוצר לנפש: 49 אלף דולר (ישראל: 42 אלף דולר)
אוכלוסייה: 1.5 מיליון
