בעוד יומיים יציין אלי דסה שנה לחתימה בוויטסה ארנהיים. בשנה הזאת הוא צלח את ההסתגלות לקבוצה באירופה, עבר חילופי מאמנים, פציעה, משבר קורונה וליגה שבוטלה, ובניגוד לקיץ שעבר, אז הזימון והקרדיט שקיבל בהרכב נבחרת ישראל עוררו ביקורות לנוכח העובדה שהיה ללא קבוצה, למשחק הערב נגד סלובקיה (21:45, ספורט 5) המגן הימני מגיע במעמד אחר לחלוטין.
"יש בנבחרת שלושה שחקנים שאין להם היום תחליף - זהבי, נאתכו ואלי דסה", מנתח מאמן בליגת העל, "עם שאר השחקנים אפשר לעשות את ההתאמות, אבל השלושה האלה הם הברומטרים של הנבחרת". על החשיבות של ערן זהבי, שבעוד ארבעה שערים ישתווה ליוסי בניון ולשייע פייגנבוים כסגן מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים, אין צורך להרחיב, וכל הסופרלטיבים כבר חולקו.
דברים דומים אפשר להגיד על ביברס נאתכו, הקפטן, בעל הניסיון האירופי העשיר, אבל תודו שלא חשבתם שדווקא דסה יהפוך לאחד השחקנים החשובים בנבחרת.
יש הרבה סיבות לכך שדסה הגיע למעמד שהגיע, בעיקר מבחינה מקצועית, אבל זה נבנה לאורך תקופה ארוכה ובעבודה קשה. בנקודה הזאת אנחנו חוזרים לקיץ שעבר. ארבעה חודשים היה המגן ללא קבוצה, אבל לרגע לא נח על זרי הדפנה. מדי יום היה עושה בין אימון לשני אימונים אישיים, כולל עם מאמן הכושר ערן שדו. "אני חייב להגיע בכושר שיא למשחקי הנבחרת", הסביר בזמנו לכל מי ששאל מדוע הוא מקפיד כל כך על האימונים.
בקשר טוב עם הרצוג עד היום
העבודה הקשה והנחישות של דסה לא נעלמו מעיניו של מאמן הנבחרת לשעבר, אנדי הרצוג, שאף היה מגיע לראות את המגן באימונים אישיים שערך בשפיים בזמן שחיפש קבוצה חדשה. "כל עוד תמשיך לתת את כולך ואני אהיה מרוצה - אתה תשחק אצלי", הבהיר האוסטרי, שלא שכח לשחקן את שני הבישולים הגדולים בניצחון על אוסטריה.
.jpg)
בין השניים נוצר חיבור מעבר ליחסים רגילים שבין שחקן למאמן. הרצוג ממש ניסה לדחוף את דסה לקבוצה באירופה, והמליץ עליו בחום לוורדר ברמן, לראפיד ולאוסטריה וינה, והמגן החזיר לו על המגרש שוב ושוב עם יכולת טובה. השניים היו מתכתבים בווטסאפ, וככל שעבר הזמן דסה הפך ל"שחקן של מאמן". גם היום, לאחר עזיבתו של הרצוג את הנבחרת, שומרים השניים על קשר טוב.
מי שראה את כל הדברים האלה מקרוב ומתכוון להמשיך לתת לדסה את המושכות הוא וילי רוטנשטיינר, שבקיץ שעבר היה מנהל מקצועי ומאוד מעורב בהחלטות של הרצוג, והיום הוא האיש על הקווים. רוטנשטיינר יודע שאין היום מגן ישראלי שמתקרב לרמה של דסה - לא במהירות, לא בפיזיות (בטח מול שחקני התקפה ברמה בינלאומית) וכמובן שלא ביכולות ההתקפיות, כך שעמדת המגן הימני היא אחת העמדות הנעולות בנבחרת, במיוחד במערך של חמישה שחקני הגנה, שבו דסה יכול להפוך לקיצוני כאשר הנבחרת יוצאת קדימה.
ודסה הוא מסוג השחקנים שמאמנים באמת אוהבים במיוחד. הוא בחור רציני, עובד קשה באימונים במסגרת הקבוצתית ומחוצה לה (מבלה כמה שעות בכל יום בקומפלקס האימונים של ויטסה), בשעות הפנאי לא תראו אותו מבלה במועדונים אלא יותר קורא ספרים וצופה בנטפליקס, ויש לו חלום אחד - להעפיל עם הנבחרת לטורניר גדול. "אין שום סיבה שלא נגיע ליורו", אמר כמה פעמים לחבריו.
בחודש הבא מול סקוטלנד תהיה לדסה הזדמנות גדולה לקרב את הנבחרת צעד נוסף להיסטוריה. אבל עוד קודם לכן, הערב באצטדיון בנתניה, הוא יסתפק בלסייע לנבחרת לנצח את סלובקיה בליגת האומות, ואולי על הדרך לכבוש שער בכורה במדים הלאומיים.
