אירוע האונס שהתרחש באילת לפני מספר ימים הכניס את החברה הישראלית לשיח אודות הכשל החינוכי, אולם השיח הזה הוא שטחי ואינו נוגע במהות. בעידן בו אנו חיים ותחת חשיפה אינסופית לתכנים בוטים ואלימים, מתחייבת העמקה מחשבתית כיצד מתמודדים עם המציאות הזו.
לפני מספר שנים, לאחר שהשתחררתי מצה"ל, ובמסגרת הרצאה שנתתי על התמודדות עם מצבי משבר, הצגתי את העובדה שהנשים של היום מצויות תחת לחץ כפול – הקריירה וניהול הבית. הגבר המודרני לא החליף את האישה במעמסה הזו, ומכאן שהלחץ על הנשים גבר.
בקהל החל ויכוח, ומתוכו בלטה אישה מסורתית שאמרה: "הקריירה הרסה אותנו. במקום לגדל את הילדים ולחנך אותם בבית, אנחנו מפקירים אותם". הוויכוח התעצם, והתקשיתי לתת לאותה גברת תשובה – אבל יש משהו בטענה הזו. הקורבן האמיתי לעידן הקרייריסטי הוא הילדים. כשהגבר והאישה שניהם נושאים בקריירה – מי מגדל את הילדים?
עוד בנושא:
החשד לאונס באילת: המשטרה עצרה עובדת בכירה במלון
חברתה של הנאנסת: "ניגשתי אליה והיא בקושי הגיבה"
כהורים, מוטלת עלינו אחריות: לחנך את בנינו לחמלה ולרגישות | דעה
תפקידה של מערכת החינוך בעת הזו הוא משמעותי פי כמה בחינוך לערכים, הן מהסיבה שהילדים מצויים שעות רבות ללא הוריהם, והן מהסיבה שבזמן הזה הם חשופים לתכנים שקשה מאוד לקיים עליהם בקרה. הניסיון להילחם בחשיפה בדרכים שונות לא יעיל- בסופו של יום הילדים נחשפים, ומה שנידרש בכדי לתת מענה לכך הוא חינוך אחר. הרי 12 שנים ומעלה ילדינו נמצאים יום יום במוסדות החינוך ולא ניתן שלא לשאול מה הם עוברים שם אם בסוף עינינו רואות את הנעשה?
ובכן, בסיס טענתי היא כי מערכת החינוך לא מצליחה לתת את המענה כי היעדים שלה הפכו להיות אחרים. החינוך לערכים הוא לא במרכז. הפכנו למכונת מבחנים, שמכוונת לקבלה להשכלה הגבוהה בבוא היום.
"5 יחידות מתמטיקה" זה הדגל. ולא ניתן שלא לשאול - האומנם? היכן החינוך בין האדם לחברו? כיצד הוא בא לידי ביטוי? בטח בעידן בו סמכויות המורים כל כך מוגבלות, לרבות המנהלים. יש קושי מהותי להתמודד עם הצורך בחינוך לערכים – הוא נתפס כאילו פחות רלוונטי.
אולם יש בשורה. משהו קורה במעלה הדרך והוא השירות בצה"ל. במסגרת מחקר אותו אני מקיים ב-5 השנים האחרונות אני מוצא שינוי ערכי מהותי בערכים שבין אדם לחברו, אשר מושפעים מהשירות בצבא. השוואה של מעל 4000 נשאלים ברשתות חברתיות באשר לעמדות כלפי היבטים השנויים במחלוקת החברה הישראלית, חציים תיכוניסטים וחציים משוחררים טריים מצביעים על כך שאלו המשתחררים מצה"ל הרבה יותר סובלניים מאשר בהיותם תלמידים.
המשוחררים מצה"ל מציגים עמדות הרבה יותר מתונות מתלמידי תיכון כלפי שירות קרבי של נשים, סובלנות לתרבויות אחרות, ועמדות ברורות וחדות בעד שלטון חוק ונגד אלימות. הממצאים מובהקים מדעית והם מצביעים על כך שמה שקורה בשירות הצבאי עושה טוב לרוב מוחלט מקרב המשרתים.
למה בצה"ל זה מצליח? יש לכך כמה סיבות
הראשונה היא המפקדים: גילם קרוב מאוד לגיל הפקודים, מה שמאפשר שיח בגובה העיניים, ללא "דיסטנס". חיילים ביחידות מבצעיות מדברים באופן חופשי עם מפקדיהם. זהו לא שיח פקודות, ולא שיח של "כי ככה אני דורש". המפקדים נדרשים כיום למנהיגות אחרת שיודעת לרתום ולשכנע. מרחק הגילים מצומצם. הם מדברים באותה שפה ומבינים זה את זה היטב.
השנייה היא אחדות המשימה: ביחידות החיילים פועלים תחת משימה מוגדרת. הם מבינים את הייעוד שלהם ואת הייחוד שלהם. הדבר הזה מוביל לכך שבאופן בסיסי חיילים עושים מה שנדרש מהם. ברור שיש חריגים, אך הם יוצאים מן הכלל שלא מעידים על הכלל. במקום בו אתה מבין למה אתה נדרש, ומצליחים לרתום אותך - אתה תפעל ברוח הנדרשת. חברו לכך את "רוח צה"ל" ותבינו שמדובר בחינוך.
השלישית היא הפעילות שמחוץ למרחבים סגורים: חיילים פועלים רבות בשטח, רוב זמנם אינם מצויים בחדרים. הפעילות במרחב הפתוח מאפשר גיבוש, ודורשת משמעת פעולה. מחקרים רבים שבוצעו גם בעולם החינוך מצאו כי פעילות חוץ כיתתית היא המשפיעה ביותר על חינוך. מחוץ לכיתה המורה (כמו המפקד) מצוי באותם תנאים כמו התלמיד – זה מקרב ביניהם.
הרביעית היא סמכות הענישה: למפקדים בצה"ל יש סמכות. נכון, לא כמו פעם, אך בהחלט שיש להם יכולת להעניש באופן מרתיע. החיילים מבינים זאת, וזה חלק מהסיבה שהם לרוב ממושמעים. לא שחסרות בעיות משמעת בצה"ל, אך בהינתן שהמפקדים מצויים בגובה העיניים ויש משמעת פעולה, ההתמודדות עם נושאי המשמעת מתבצעת לרוב נכון וראוי.
החמישית היא המסגרת: החיבור בין האנשים עושה את ההבדל. הגיבוש, המחויבות ההדדית, התלות זה בזה - כל אלו מחזקים מאוד את הקבוצה, מאפשרים לה להתמודד עם משברים, ונותנים לה כוח. בהרבה יחידות חיילים עוצרים מחיילים אחרים לעשות דברים בלתי מקובלים זה פוגע ברוח היחידה, ולכן יש לזה הרבה כוח.
צה"ל אינו מושלם, יש בו פגמים ויש תופעות חברתיות שהן גם פסולות, אך ככלל צה"ל מחנך, ועובדתית משהו משתנה לחיוב בצורת החשיבה של הצעירים בסיומו של שירות צבאי - הם כאמור הרבה יותר מתונים בסוגיות שבין אדם וחברו, גם אם, אגב, מדובר במיעוטים.
מערכת החינוך חייבת להטמיע את הרעיונות האלה ולהשפיע על ערכי התלמידים. במצב בו ההורים מצויים פחות זמן עם ילדיהם מאשר בדורות הקודמים, זהו תפקידה של מערכת החינוך לפני הכל - הציונים, המבחנים, הטכנולוגיה – זהו גם צו השעה. מערכת בה המורים קרובים לתלמידים, יש להם סמכות ענישה אפקטיבית, והם מלמדים באופן המגבש את הקבוצה, תוכל להביא את ההישג הנדרש.
הכותב הינו מפקד חטיבה לשעבר בצה"ל, כיום חוקר יחסי צבא וחברה ומוביל תכנית להעצמת מנהיגות למורים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו