שוב זה לא הזמן המתאים לריבונות. שוב יש דברים חשובים יותר על הפרק. שוב הצדק ההיסטורי וקביעות העובדות בשטח הקריטיים כל כך לעתידה של מדינת ישראל נדחקו לטובת הסכמים ומחיאות כפיים בבירות העולם. ההבטחה לריבונות התפוגגה ואיננה. את זה כבר הבנו כולנו. עכשיו השאלה היא מה הלאה?
לכאורה, כעת ההתיישבות ביו"ש נמצאת במקום יותר מסוכן מאשר היתה ערב הריבונות. אם לאורך הדרך שהובילה אל הרגע שבו עמד נתניהו לצד טראמפ בבית הלבן בינואר המגמה היתה שינוי הגישה אל עבר הפיכתו של מפעל ההתנחלות לחלק ממדינת ישראל, עכשיו המהלך קיבל ברקס רציני.
המסר שעולה מכך הוא שלילי, שלילי מאוד. מדינת ישראל קיבלה הזדמנות לבצע מהלך של הכרה בשטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן. לפחות בחלק מהמקומות. להתניע את המהלך לעבר ההכרה הכוללת. זה לא קרה. יושבים כעת שמאלני ארצנו, ידידינו החדשים באיחוד האמירויות וכל שאר עמי העולם העוקבים אחרי ההתפתחויות ומבינים כי מדינת ישראל בחרה, יהיו הסיבות אשר יהיו, לוותר.
אם מדינת ישראל לא תנקוט מהלך שיבהיר כי היא ממשיכה בפיתוח ובתנופה של הבנייה בהתנחלויות, נמצא את עצמנו משלמים ובגדול עם שטחי ארץ ישראל תמורת השלום, בדיוק כמו המשוואה הישנה שכביכול נתניהו טוען ששינה.
נתניהו הבטיח לנו הרים וגבעות. את הרי השומרון וגבעות יהודה. בינתיים שום דבר מזה לא קרה. אפילו את הבקעה לא קיבלנו. בזמן שבוושינגטון טרחו להבהיר כי הנושא ירד מסדר היום, בירושלים התעקש נתניהו בהצהרה ביום חמישי האחרון כי הריבונות רק נדחתה, מושעית. שוב זה לא הזמן המתאים.
בתור תושבי ישראל, גם אם לא שווי זכויות, העיניים נשואות לירושלים. בתור תושבי ישראל נמאס לנו לחכות. הגיע הזמן. הגיע הזמן לראות מעשים בשטח. הגיע הזמן לראות בנייה ללא הגבלה, הגיע הזמן שהמינהל האזרחי, שנשאר לבינתיים הריבון בשטח, לא יתכנס פעם בחצי שנה לאשר תוכניות פיתוח ובנייה. הגיע הזמן שהטרקטורים והדחפורים יסתערו על ההרים והגבעות ויהפכו אותם ליישובים פורחים ומתפתחים, כמו שלא ראינו אף פעם.
ועוד משהו: כדאי לסגור פינה אחת מאוד משמעותית. להאשים את מתנגדי תוכנית טראמפ כפי שהוצגה לאורך הדרך בכך שהעסק נע בין תמימות לרשעות. זאת הסתכלות שטחית ולא הוגנת. עם איחוד האמירויות אפשר לנהל דין ודברים ולהגיע להסכמות, נורמליזציה ועמק השווה - אבל עם המתנחלים זה לא אפשרי?
לאורך כל הדרך נאמר שבתיקונים הנכונים אפשר יהיה לצאת לדרך. לאורך כל הדרך זה לא קרה. בשום שלב לא הובהר מה הולך להתבצע בפועל בשטח. לאורך כל הדרך היו דיבורים ולא מעשים. כעת המטבע שבו צריכה ההתיישבות לסחור הוא מעשים ומעשים בלבד. זה לא הזמן המתאים להבטחות.
הכותב הוא ראש מועצת בית אל
הביא לפרסוםן: אריאל כהנא