עתיד המוזיקה התחיל לפני 20 שנה

בתחילת שנות ה-2000 החליטו יריב עציון וחברו להקים בי"ס למקצועות התקלוט. זה הצליח • "אני חוקר חדשנות עד היום", הוא מספר

צילום: Walter Paz // יריב עציון

בעולם אחר יריב עציון הוא מנבא עתידות, או לכל הפחות חזאי טרנדים מוצלח במיוחד. כך לפחות אפשר להסביר את ההחלטה שלו בתחילת שנות ה-2000 להמר אז על רעיון שכל מהותו היא הכשרת אנשים כמוהו, שרוצים להיות דיג'איים אבל לא לגמרי יודעים מאיפה להתחיל. השנים, כאמור, שנת העשור הראשון למילניום, ורוק הגיטרות חווה עדנה מחודשת בזכות להקות כמו הקילרז, הוויט סטרייפס והסטרוקס. ברדיו אמנם הגיטרות עדיין שולטות, אבל בשטח כבר כמה שנים שסצנת הקלאבינג בתל אביב (וביתר העולם) כבר מבעבעת. ובמוחו של עציון וחברו הטוב עידן חונה, עולה רעיון להקים בית ספר למקצועות התקלוט והמוזיקה האלקטרונית.

"בסופו של דבר המוזיקה האלקטרונית התפוצצה רק בשנים האחרונות, בגלל הכניסה שלה למיינסטרים האמריקאי" הוא אומר היום, כמעט בן 40. "פעם בכמה זמן יצא איזה משהו אלקטרוני בסגנון 'You're not Alone", 'Rewind", שירים כאלה של פופ אלקטרוני, אבל עד לפני כמה זמן זה פשוט לא קרה. אני מאוד אוהב עתידנות, אני חוקר חדשנות עד היום, זה מאוד חשוב לי. ופשוט הבנתי שזה מבחינתי העתיד. משהו שאני יודע שהולך להיות ביג וזו רק שאלה של זמן. וכמו חוזר בתשובה, אתה רק רוצה שכולם יטעמו מהאמת המטורפת הזו שאתה טעמת. רציתי להעביר את מה שידעתי על קלאבינג וכל מה שהתרבות הזו מכילה". ולחשוב שהוא בכלל מגיע מרקע אנאלוגי לחלוטין, בצד השני של הסקאלה המוזיקלית.

יריב עציון // צילום: גבריאל בהרליה
יריב עציון // צילום: גבריאל בהרליה

"כשהייתי ילד קטן בחיפה בכלל תופפתי מטאל", הוא מספר. "היה לי שיער ארוך, חולצות שחורות, כל מה שבא עם זה. בגיל 13 אחי הביא לי קסטה של האלבום הראשון של הפרודיג'י ועף לי המוח. לא הבנתי מה אני שומע בכלל. משם התחלתי לחקור מוזיקה אלקטרונית, ג'אנגל, דאב וכו'. כמה שנים אחרי זה התחלתי לתקלט, בגיל 16. באותו זמן גם הכרתי את עידן חונה. היה לנו חבר עשיר שגר בשכונת דניה והיה לו קונטרולר ואת ציוד התקלוט המתאים, שעלה אז הרבה מאוד כסף. לנו לא היה כסף, אז בכל יום היינו לוקחים לו את הפלטה ומתאמנים, מתקלטים אחד לשני. לאט לאט התחלנו לתקלט גם במועדונים".

החלוקה בין השניים הפכה די ברורה: חונה הופך לאחד הדיג'איים המבוקשים בצפון, מנגן במועדונים גדולים ומיינסטרימים. עציון הולך לכיוונים אנדרגראונדים, במסגרת תור הזהב של הקלאבינג הישראלי. השנים בהן המועדונים בתל אביב מתפרקים מרוב קהל מבשרות את משיחתו של הדי.ג'יי למלך החדש. רכבת אווירית של תקליטנים עושה דרכה לארץ הקודש כמעט בכל סופ"ש, דיג'איים ישראלים מקבלים כפולות בעיתוני סוף שבוע. הדבר היחיד שעוצר את החגיגה (או לפחות מוציא אותה מהמועדונים הגדולים) הוא האינתיפאדה השנייה. מכאן עוברת סצנת הקלאבינג למיני מועדונים, כשיריב ועידן מחליטים שיש להם בשלב זה מספיק אמביציה, ציוד ובעיקר ידע להעביר הלאה.

"זה היה אחרי הצבא", הוא נזכר. "היו לי פטיפונים, ציוד בבית, אבל אני לא מוצא עבודה ואני גם לא רוצה. באמצע טיול בחיפה עם אחותי, היא אומרת לי יום אחד 'למה אתה לא מלמד? תעשה שירותים פרטיים'. חשבתי שזה רעיון טוב ואמרתי לעידן 'בוא נפתח בית ספר'. הוא אחראי על הצד השיווקי והעסקי. לקחנו חסכונות שהיו לנו, שכרנו דירת שלושה חדרים במוריה ופתחנו בית ספר".

הייתם חלוצים אבל לא הראשונים בתחום. מה הבדיל אתכם מכל השאר?

"בזמנו בית הספר היחיד למוזיקה עכשווית שהיה קיים היה 'די.ג'יי' בתל אביב, שישב בנמל, והיו עוד שהיו להם תכניות של חצי שנה של מוזיקה אלקטרונית. אמרתי לעצמי 'אוקי, חייבים לעשות את זה טוב יותר. זה לא צריך להיות כמו שזה עכשיו'. התעשייה הייתה כל כך בתולית אז וחשבנו שמשהו ברמה ובעומק של התוכן צריך להיות שונה. הבנו שצריך לחדש את הצורה בה החומר מועבר. לא הגיוני שאתה תלמד מוזיקאי אלקטרוני תאוריה מוזיקלית כמו שאתה מלמד קלסיקאי. הם לא מבינים, זו לא אותה שפה בכלל. רצינו ליצור הנגשה עבור בן אדם שחושב מוזיקה אלקטרונית, כי רוב התלמידים שלנו הם לא התלמידים הקלאסיים של לימודי תואר באוניברסיטה, הם היו משתגעים. אלה לא תלמידים שהצליחו בבית ספר יותר מדי. חלקם כן, אבל לחלקם יש כל מיני בעיות של קשב וריכוז, נניח. בסופו של דבר נפש של אמן זה משהו יותר עדין. זה מסע של צבירת ביטחון ושאלות עצמיות, כמו האם אני טוב במה שהתעשייה רוצה ממני".

יריב עציון // צילום: Walter Paz
יריב עציון // צילום: Walter Paz

בדירת שלושה חדרים בחיפה נולדת ב-2003 המכללה למוזיקה BPM, כיום בתל אביב, ולדבריו "מזכירה מאוד חנות תקליטים בלונדון". מה שבתל אביב היה מתקבל כמעט באדישות ומשתלב בנוף בטבעיות, בחיפה הוא סוג של חייזר, אבל מהסוג שמושך אליו טיפוסים שונים, שמפנטזים על תקלוט מול קהל של אלפים ויודעים שמצאו להם בית, חממה קטנה למוזיקה (שאוספת אליה יותר ויותר אנשים דרך שיווק גרילה של פליירים במועדונים, בימי טרום פייסבוק ויתר רשתות חברתיות). שלוש שנים וכמה רקטות מתעופפות בצפון מאוחר יותר במסגרת מלחמת לבנון השניה, והמכללה עוברת לבניין גדול בתל אביב, באולפן שעבד לפני כן עם ערוץ 2. שם ממוקמת המכללה, כבר מזמן שם דבר ללימודי מוזיקה אלקטרונית, עד היום.

אולי מה שהכי מעניין בסיפור הזה הוא היכולת לראות קדימה. עם כל הכבוד לכימיקל בראת'רס, מובי או פול אוקנפולד שכבר אז עשו רעש, עידן מלכות המפיק הגיע רק מאוחר יותר. פה ושם הכרנו שמות של מפיקים מוכרים, כמו ריק רובין למשל, אבל לך תשווה את זה למצב של היום, בו הפקה היא חלק מבלתי נפרד מיצירה ואפילו אמא שלכם יודעת מי זה ג'ורדי.  

"אף אחד לא ידע מה זה מפיק אז, אנשים בכלל לא דיברו על מפיקים בארץ", הוא אומר. "אלה היו דמויות בצללים מאחורה. בטח לא כאלה שעושים עליהם כתבות שטח והם לא סוג של סלבים או משפיעים. בזמנו לימדו קורסים של הנדסת קול או איך לעבוד באולפנים גדולים כאלה, כל דבר היה מקצועי. ושוב, בגלל שאני מאוד מחובר למה שקורה בעולם הטכנולוגיות והחדשנות, רבתי עם עידן ואמרתי לו 'תקשיב, הנדסאי קול וסאונדמנים הולכים להיות דינוזאורים, לא הולכת להיות בזה עבודה'. התעשייה מצטמקת, כל האולפנים הולכים להיות בבתים, זה הדבר הבא. אתה צריך להיות 'וואן מאן שואו' ולדעת להפעיל את כל הדבר הזה. ראיתי שלא תהיה עבודה לאלה שרק עושים סאונד ומחברים מיקרופונים. אז הלכנו על זה ופתחנו מסלול מקיף של הפקה מוזיקלית, אף אחד לא לימד את זה אז. ידענו שמפיק יצטרך לדעת לעשות את הכל והציוד המגושם הולך להיעלם, הכל עובר לתוך המחשב. אתה מחנך פה שוק וזה תהליך ארוך, אבל מאז זה כבר נהיה מיינסטרים. בתי ספר התעוררו והתחילו מסלולי הפקה. אנחנו מזמן כבר בתוך הדבר הזה".

• "אין לאן לברוח": עלייתו ונפילתו של דני מזרחי

• מי מנסה למצוא שידוך למור מחתונמי?

• איך ילדה בת 6 מרוויחה 18 מיליון דולר בשנה?

יריב עציון // צילום: Walter Paz
יריב עציון // צילום: Walter Paz

עד כה החזון התגשם וידעת לזהות את כיוון משב הרוח. מה אתה צופה שיקרה בהמשך?

"בוא נגיד שהצליחו לגבות מוח של בן אדם, עשו כבר שיבוטים, הכל קורה. יש לך תוכנות שיודעות להלחין ולכתוב טקסטים. האתגר תמיד הולך להיות קשור ליצירתיות. לכולם יש נקודת פתיחה מתקדמת עכשיו, והאתגר הוא להיות מיוחד ולהתבלט בתוך זה. כבר מדברים על צ'יפים בתוך המוח שישמעו בהם מוזיקה. רובוטים שמנגנים. תחשוב שהבאסיסט של מטאליקה מת, ובמקום להחליף אותו בנגן אחר מביאים רובוט עם אלגוריתם חכם שיודע ללמוד ביום אחד את כל השירים של הלהקה - אקורדים, מקצבים והכל. מסיבות בווירטואל ריאליטי, סביבה חצי מדומה, זה יקרה. מימד וירטואלי בפסטיבלים כמו 'ברנינג מאן', שתוכל ללכת ולפגוש בהם אנשים. בטוח ימציא גם סמים וירטואלים".

בקיצור, עוד מעט יצטרף לסגל המרצים שלכם במכללה גם רובוט.

"באחד המסלולים שלנו כבר יש לנו קורס כתיבה בעזרת AI (בינה מלאכותית). יהיה לנו רובוט מרצה. זה כבר בטו דו ליסט שלי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר