מהמטבח של אביבה אבידן

אביבה אבידן // צילום: הילה אבידן // אביבה אבידן

זו בטח לא הכתבה הראשונה שאתם קוראים ועוסקת בשינוי כיוון בעקבות הקורונה. חלקם קיצוניים יותר, חלקם פחות. מעל הכל, נראה שנגיף הקורונה, חוץ מלשנות את העולם, לגרום למוות המוני ולמשבר כלכלי עולמי, גרם ללא מעט אנשים להיזכר בפנטזיות שלהם ולהגשים אותן, וזה דווקא לא דבר רע כל כך.

אביבה אבידן, כמו אומנים רבים, הפכה לקורבן של הנגיף. כל הופעותיה בוטלו ומי יודע מתי יתאפשר להופיע שוב. במקום לשקוע בדיכאון, ובעזרת הילדים שנרתמו לסייע, החליטה הזמרת הוותיקה להגשים חלום ישן והחלה למכור את האוכל שהיא מבשלת במטבח שלה, ולשווק אותו לסועדים רעבים, שמפרגנים בטירוף. שוחחנו איתה וגם טעמנו, מן הסתם, אחרת בשביל מה אנחנו מדור אוכל.

"מגיל קטן אוכל וקולינריה היו חלק בלתי נפרד בבית שבו גדלתי בירושלים", מספרת אבידן. "אמא שלי בשלנית מדהימה, ולמדתי ממנה המון. הבית שלי הוא בית פתוח לכל דבר ועניין, תמיד יש אורחים על שולחני, והחברים של הילדים תמיד היו באים אלינו לאכול אחרי בית הספר או פעולות בצופים".

"תמיד שאלו אותי חברים ומשפחה, למה אני לא פותחת מסעדה או מוכרת את האוכל שלי", המשיכה הזמרת. "עניתי להם שאני אוהבת להתפרנס משירה, והאוכל זה אהבה שניה שכרגע היא בגדר תחביב וגם חלום. עם זאת, תמיד אמרתי לעצמי שכשאצא לפנסיה אעבור לגור בצפון ואפתח צימר בו אכין ארוחות ביתיות לאורחים".

על הרגע בו החליטה שהגיע הזמן להתחיל להתפרנס גם מאוכל מספרת אבידן: "הגיעה הקורונה, שחיסלה לחלוטין את התרבות בארץ, וכמובן שכל ההופעות שלי התבטלו. מצאתי את עצמי במצב שבו אני חייבת להתפרנס, ואחרי שחבר קרוב ביקש שאכין לו דגים מרוקאים, הבנתי שאולי יש פה הזדמנות. זה היה מבחינתי אות משמיים, ואמרתי לילדים שלי: 'למה לא בעצם?'"

"האם זה משהו שארצה להמשיך איתו? יכול מאוד להיות", מסכמת אבידן במבט לעתיד. "כרגע זה מה שאני עושה, אני אוהבת את זה ועושה לי טוב לדעת שאנשים נהנים מהאוכל שלי. זה כמו שאני על הבמה ומקבלת מחיאות כפיים מהקהל. השירה תמיד תישאר מקום ראשון והאהבה למוזיקה לא תיעלם לעולם, אבל אני בטוחה שאמצא דרך לשלב בין שתיהן".

עלי גפן מהטובים שאכלנו // צילום: הילה אבידן

והאוכל - מה איתו?

את הארוחה פתחנו עם חלה שאפתה בתה של אביבה, הילה, שהייתה פריכה וטעימה מאוד, לצד סלט תפוח אדמה במיונז, כבד קצוץ ומטבוחה ביתית. יש לסלטים טעם של בית, וזה במובן הכי מחמיא שיש. זה משהו שקצת קשה להסביר אבל מרגישים את ההבדל בין סלטים שבאים מבית ובין סלטים שבאים ממסעדה.

תחום ההצטיינות של אבידן, כך נראה, הוא בגזרת הממולאים, שהיו באמת טעימים ולא נגזים אם נאמר שגם עוד כמה עשרות יחידות היו מחוסלות פחות או יותר באותו רגע. דיוק נהדר ברמת הגודל והמינון. קציצות הכרישה (פרסה) חוסלו אחת אחרי השנייה ועברו בהצלחה יתרה את מבחן "הבולגרי המתנשא" שלי,שמשווה כל קציצת פרסה לאלה של סבתא שלו, וזה הרבה יותר קשה ממה שנראה לכם. וחוסלו גם הן אחת אחרי השנייה.

גם העיקריות שלקחנו, קובה חמוסטה וקציצות דגים, המשיכו את הקו המוצלח של הארוחה. מנות פשוטות לכאורה אבל כאלה שקל מאוד להיכשל בהן למי שחסר ניסיון בכל הנוגע למכירת, הכנת ושליחת אוכל. עם זאת, זה כאמור לא קרה והמנות, כמו כל הארוחה למעשה, היו "נקיות", קלילות ומוקפדות. אחרי ארוחה כזאת, נותר לנו לאחל לאבידן שעולם התרבות יחזור לתפקד כמה שיותר מהר ואיתו גם ההופעות שלה, אך נשמח במיוחד אם גם נוזמן בקרוב להשקת מסעדה חדשה שלה, זה יעבוד.