עכשיו כבר אפשר להגיד את זה: "טהרן" היא המרענן הרשמי של כאן לקיץ 2020. בלי ים וגלים, בלי בגדי ים קטנטנים וניבולי פה, בלי שערוריות מזויפות אבל עם טלוויזיה טובה, מתח בריא ומשחק אמין, הצליחה "טהרן" לענות על הצורך של הקהל שפחות מתחבר לריאליטי.
• זה הסיפור האמיתי מאחורי הרייטינג של "טהרן"
הררי הביקורות המפרגנות והכתבות עם המפיקות שהשקיעו מכספן האישי כדי להגשים את החלום שנקרא "טהרן", ליוו את פרקי הסדרה בזמן שתמר מנסה למצא פרצה שתאפשר לה לנטרל את מערכות הנ"מ האיראניות. ודווקא כשההצלחה האדירה הזאת מתפוצצת על המסך, במציאות היוצרים בישראל חווים משבר עמוק וכואב שסופו כרגע לא נראה באופק.
גם האיום האיראני נדמה כאילו נדחק לאחור והוא הפך לבעיה שעוד נצטרך לפתור, אבל לא כרגע, אחרי הקורונה. ויהיו שיגידו, הלוואי שאיראן היתה הבעיה הכי גדולה שלנו עכשיו. היא כיום נראית שגרה ים־תיכונית שמזמן לא היתה פה - לפחות יש אויב שאפשר לראות בעיניים ולא דרך מיקרוסקופ.
"טהרן" הצליחה בזכות ליהוק שפגע בול כמעט בכל התפקידים. ניב סולטן שהובילה את הסדרה מתגלה כשחקנית חרוצה וכישרונית, שמלהטטת בין הזהויות שלה באמינות רבה. כמוה גם שרבין אלנבי בתפקיד מילאד ולירז צ'רכי בתפקיד המפעילה שלה.
עוד בנושא:
מוחרם באיראן בגלל "טהרן", מאוהב בישראל בזכות ניב סולטן
"טהרן": הזרוע הארוכה של התאגיד
מעבר לכל דמיון: זו האמת מאחורי הסדרה "טהרן"
לא הכל היה מושלם בעונה זו וחורים קטנים בעלילה גרמו להרמות גבה פה ושם (לדוגמה: איך יכול להיות שפקיד הקבלה במלון מזהה את מתנקשי המוסד מגיעים ואיש לא עוצר בעדם), אבל באופן כללי התסריט החזיק מתח ויצר תחושה אמיתית של סיפור מהודק.
לא אעשה ספיולר למי שעדיין לא צפה בפרק האחרון, אבל אני כל כך שמח שהיוצרים בחרו בסוף שבחרו, אפילו שאפשר היה לראות את זה מגיע. כל אופציה מתקתקה אחרת היתה מאכזבת.
"טהרן" היא עוד חותמת איכות שכאן יכולה להתגאות בה. בימים אלה שבהם יש ניסיונות להביא להפרטת התאגיד ולשנות את הקיים, כדאי לראות את כל העשייה האיכותית שיוצאת משם ולשקול שוב אם באמת צריך לשנות שם משהו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו