סביר מאוד שכאשר הנשיא טראמפ קם בבוקר, הדבר הראשון שהוא שואל את יועציו הוא "מה המצב בפלורידה?". פלורידה היא כבר כמה עשורים המדינה שאליה מתנקזות כל היריבויות המוכרות בארה"ב בין ימין לשמאל, בין מיעוטים אתניים ללבנים, בין מבוגרים לצעירים, ובין עירוניים לכפריים.
רויטרס
כיאה למעמדה, היא הגביע הקדוש ואינה בכיס של שום מפלגה, והיא עשויה להכריע בבחירות (כפי שעשתה ב־2000). בימים האחרונים ג'ו ביידן - סגן הנשיא לשעבר, ומי שיתמנה בעוד חודש כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות - החל לפתוח פער מול טראמפ בסקרים בפלורידה.
סקר CNN מאתמול הראה יתרון של 5 נקודות לטובת ביידן במדינה; סקר אחר של מכון קוויניפיאק שם את ביידן 13(!) נקודות מעל טראמפ. גם במדינות מפתח אחרות, כולל כאלו שטראמפ ניצח בהן בשנת 2016, ביידן מוביל.
הסקרים כשלעצמם לא אומרים דבר על התוצאה ב־3 בנובמבר, אך הם מלמדים שיש פלח מרכזי באלקטורט שאפשר לקרוא להם "מאוכזבי טראמפ" או "סקרני ביידן", שלא להוט להצביע לשום מפלגה כרגע. קשה להעריך את גודלו האמיתי ביום הבחירות. למעשה, כמעט בכל מערכת בחירות, המפלגה שאינה בשלטון מקבלת מומנטום בקיץ בגלל אותו פלח אוכלוסייה.
בשנת 1988, המועמד הדמוקרטי לנשיאות, מושל מסצ'וסטס מייקל דוקאקיס, הוביל בפער עצום בסקרים על סגן הנשיא דאז ג'ורג' בוש בקיץ, אך הפסיד לו בסתיו. בקיץ 1992 מועמד שהגיח משום מקום, איש העסקים רוס פרו, ניצח בסקרים את הנשיא המכהן ג'ורג' בוש ואת יריבו הדמוקרטי ביל קלינטון. אך ביום הבוחר לא הצליח פרו לנצח אפילו במדינה אחת.
טראמפ מבין שהבוחרים משדרים לו מסר: אנחנו רוצים שתעבוד קשה עבור הקדנציה השנייה שלך. מה שמדאיג במיוחד עבור טראמפ הוא מצבו בקואליציית המצביעים שנתנה לו את הניצחון: בני המעמד הבינוני בפרברים, העצמאים, והלבנים ממעמד הצווארון הכחול.
הסקר האחרון של AP הראה כי 80 אחוזים מהאמריקנים סבורים ש"אמריקה לא צועדת בכיוון הנכון". מדובר בנתון הגבוה ביותר מאז טראמפ נכנס לתפקידו. במובנים מסוימים, אפשר להגיד שמדובר בצומת הדרכים הפוליטי המשמעותי ביותר שמולו ניצב הנשיא ה־45, כי ביידן הצליח בפעם הראשונה לגנוב את אור הזרקורים.
כדי לשנות מגמה החליט טראמפ לעטות חזות ממלכתית והחזיר את מסיבות העיתונאים היומיות ואפילו לחבוש מסיכה כדוגמה אישית. במקביל הוא מקווה למצות את מאגר המצביעים ב"בייס" שלו ומדגיש את היותו ה"שריף של אמריקה" אל מול ההפגנות האלימות. אך הוא יודע שהוא חייב גם לתת תקווה, כמו ב־2016. הפעם לעם האמריקני יש משאלה אחת בלבד: לחזור לשגרת הטרום־קורונה. עכשיו טראמפ צריך להחליט ומהר: איך להמציא את עצמו מחדש לפני שיהיה מאוחר מדי.
