להתנהלות הכושלת של נתניהו בשלב השני של מאבק הקורונה עלול להיות מחיר פוליטי

בכל שנות שלטונו לא נתקל בנימין נתניהו במגבלות הכוח כפי שנתקל בהן חזיתית השבוע. הקורונה עושה שמות במעמדו. בני גנץ מתחיל לתפוס ביטחון ומזנב בו בכל הזדמנות. עכשיו גם ימינה הצטרפה לחגיגה. ואם לא די בכל אלה, גם שותפיו הנאמנים בסיעות החרדיות מתחילים לאבד סבלנות כלפיו.

מחר (ראשון) אמור נתניהו להציג את התוכנית הכלכלית של ממשלתו, אחרי שהתכוון לעשות זאת ביום רביעי השבוע. חוסר האמון ההולך וגואה של הציבור בממשלה ובעומד בראשה אמור היה לגרום לנתניהו להתעקש על הצגת התוכנית במועד שהובטח ולא לדחות זאת אף לא ביום אחד. זה לא קרה.

כמו גם מהלכים רבים נוספים שהיו אמורים להתרחש במסגרת המאמץ הלאומי למלחמה בקורונה ולא מומשו. ישראל הפכה מאור לגויים לחושך ללאומים. לפני כמה חודשים נישא שמה של ישראל במהדורות החדשות בכל העולם כדוגמה להתנהלות מופת למאבק בנגיף, ואילו היום היא מוזכרת בעיקר בשיחות האולפן העוסקות בטעויות הקולוסליות שעליהן אסור לחזור בדרך להתפרצות המחודשת של המחלה. 

תוצאות ההתנהלות הכושלת עשויות (או עלולות) להיות מכריעות מבחינה פוליטית. פירוק הממשלה והליכה לבחירות נראים כעת כמו חלום הולך ומתרחק. משאת נפש שלא תוגשם בעתיד הנראה לעין. עד כדי כך התהפכה המגמה, שאם עד השבוע נתפס נתניהו כמי שיכול להלך אימים על גנץ, מי שאיים בפועל שיפרק את החבילה וילך לקלפי זה גנץ על נתניהו. 

השינוי הבולט בהתנהלותו של יו"ר כחול לבן מול ראש הממשלה ושאר יריביו הפוליטיים התחיל בשינויים בכוורת שערך לאחרונה. כמו במערכה צבאית נראה שגנץ מכין את עצמו להתממשות שני התרחישים: כניסה ללשכת ראש הממשלה בעוד שנה ושלושה חודשים, או קמפיין בחירות נוסף לפני כן. עופר האן, ממקימי יש עתיד ובנו של מזכיר הכנסת המיתולוגי אריה האן, הולך ותופס מקום בכיר בצמרת הלשכה של ראש הממשלה החליפי.

הוא זה שהביא את ברית פרץ, מנהלת התקשורת החדשה בלשכת גנץ, שאותה הכיר בלשכתו של שי פירון, שבה עבדו שניהם. האן הוא גם מחזיק "תיק הציונות הדתית" במפלגה, וייתכן שככזה אף ישוריין במקום ברשימה הבאה לכנסת כדי למשוך 3-2 מנדטים מציבור זה. 

בעוד השניים עובדים על שינוי התדמית של גנץ והתנהלותו התקשורתית (הם צפויים ללוות אותו גם במקרה של הקדמת הבחירות), ממשיך המנכ"ל הוד בצר להתכונן לכניסה ללשכת רה"מ, אם וכאשר, ולאתר מועמדים לתפקידים בכירים כמו ראש המל"ל, שגריר בוושינגטון ומינויים נוספים. מעיין ישראלי, המיועדת לתפקיד ראש הסגל, נותרה גם היא דמות מפתח בלשכה של גנץ. גם השרים חילי טרופר ואסף זמיר הפכו שותפי סוד וחלק בלתי נפרד מהכוורת הרוחשת. 

השינוי שעובר על גנץ מיוחס לצוות החדש המקיף אותו. מנוסה יותר ומשופשף מקודמו. הם אלה שהסבירו לו ש"בני־חותא" לא עובד במערכת הפוליטית. שאם היריבים תוקפים - צריך להחזיר מלחמה שערה. שלמרות החשש מבחירות בגלל הצניחה לאזור החד־ספרתי בסקרים, אם יפגין חולשה בנושא, ימצא את עצמו בתפקיד כרית הסיכות של חברי הכנסת מימין ומשמאל שלא ירפו ממנו עד שיגמרו אותו לגמרי. כמו בעזה, אין אירוע שלא זוכה לתגובה מידית, אמרו לו.

משחקי כוח

כשנתניהו מינה את יוסי כהן לכהונה נוספת לראש המוסד בלי לקבל את אישורו כמתחייב בהסכם הקואליציוני, הייתה נטייתו של גנץ להבליג ולהמשיך הלאה. ברית פרץ ועופר האן עמדו על כך כי מדובר באירוע שלא יכול לעבור ללא תגובה. אחרי שניצח השבוע בהצבעה על ועדת החקירה נגד שופטים בניגוד עניינים, לא הסתפק בניצחון ועלה למתקפה ישירה נגד הליכוד, כדי להוסיף לחגיגה הכללית גם הכנסת אצבע בעינו של נתניהו על הדרך. 

פרץ, שהובילה את הקו התקיף, כתבה בקבוצת הווטסאפ של יועצי התקשורת בלשכות שרי כחול לבן: "תעלו את כולם קדימה", כלומר צאו למתקפה. אלא שההוראה נחתה בטעות בקבוצת הכתבים המסקרים את המפלגה ונמחקה מיד. לא רק נגד הליכוד ונתניהו, אלא גם נגד היריבים משמאל, שתקפו אותו בלי הרף מאז הצטרף לנתניהו, התחיל גנץ להכות.

כל ציוץ בטוויטר של יאיר לפיד נגד גנץ זוכה לתגובה מהירה של היוזר "מפלגת כחול לבן" שתוקפת אותו חזרה ללא רחם. בימים האחרונים עקצה "מפלגת כחול לבן" את לפיד על כך שאין לו תעודת בגרות, על זה שהיה שר אוצר כושל ועוד.

לכן כשהבין נתניהו שאיום הבחירות הופך לנשק דו־צדדי שבו מחזיקים הוא וגנץ באותה מידה, החליט שעל ועדת החקירה שיזם בצלאל סמוטריץ' הוא לא הולך לפרק את הממשלה. תחילה חשב להתנגד. בכל שבוע דוחה הקואליציה עשרות הצעות חוק, חלקן טובות וחשובות, של האופוזיציה. רובן המוחלט לא מגיע לכותרות. אבל ועדת החקירה של סמוטריץ' טיפסה מהר מאוד לראש החדשות. נתניהו הבין שהתנגדות לדגל שאותו הניף כה גבוה, יוריד אותו לשאול תחתיות בעיני בוחריו. 

גנץ איים בבחירות והעביר מסרים תקיפים שכמוהם טרם נשמעו מסביבתו. שרי מפלגתו, בעיקר שר המשפטים ניסנקורן, החלו לתקוף ישירות את הליכוד, דבר שלא קרה מאז קמה הממשלה. הייתה זו הפגנת שרירים נטו. כמו כל אזרח שפוי, גנץ וניסנקורן לא באמת מתכוונים להגן על שופטים הנמצאים בניגוד עניינים. גם הם יודעים כי לא מדובר בשמירה על הדמוקרטיה אלא ביצירת כאוס. אבל הלקח שאותו רצו ללמד את נתניהו היה חזק יותר. 

רה"מ שלח לחזית את מיקי זוהר שינסה להנדס מרקחת פרלמנטרית מיוחדת, שבה יאפשר הליכוד חופש הצבעה לחבריו - דבר שיציג את מפלגת השלטון כתומכת במהלך, ומנגד ישכנע את הסיעות החרדיות להתנגד, מה שיבטיח שלא יהיה רוב בכל מקרה. ללכת בלי ולהרגיש עם. אולם ראשי המפלגות החרדיות סירבו להתמסר למשימה. מאוחר יותר, כשנתניהו החליט להעביר את אופן הצבעת חברי הליכוד לתמיכה, ולהבטיח שלא יהיה רוב באמצעות היעדרותם של רבים מחברי הכנסת, הטיחו בו ראשי המפלגות החרדיות דברים קשים.

בפגישה טלפונית מרובעת של נתניהו, מיקי זוהר, אריה דרעי ומשה גפני, צעק דרעי על נתניהו כי התנהלותו תביא לבחירות ונטש את השיחה בזעם. במקביל העלו אנשי ימינה קמפיין באנרים באתרי החדשות החרדים, הקוראים לח"כים החרדים שלא לברוח ממימוש רצון בוחריהם, מה שהביא את ש"ס ויהדות התורה בלית ברירה לתמוך בהצבעה. 

בין תעמולה לתקנות

ב־24 באוגוסט ימלאו 100 ימים לכינונה של הממשלה. על פי החוק, אם לא יאושר תקציב עד זמן זה, הכנסת מתפזרת אוטומטית. כדי למנוע בחירות יהיה על הליכוד וכחול לבן להגיע להסכמה בהקדם ולהעביר יחד חוק הדוחה את המועד האחרון בחודש נוסף. לכן, למרות העימותים והתגרות - על הריבונות, מעמד בית המשפט ועוד - ישתפו נתניהו וגנץ פעולה וימנעו בחירות קרובות שבהן שניהם ישלמו את המחיר. 

ראש הממשלה שילם השבוע, לראשונה, את מחיר הישארותה של ימינה באופוזיציה. ההצבעה תפסה אותו לא מוכן. זה נגמר בכישלון. בהתנהלותו הצליח להעמיק את הסכסוך עם כחול לבן ולהגביר את התסכול של מצביעי הימין שרואה שוב את הליכוד בורח כשנושא מעמד בית המשפט מגיע לפתחו. 

כי למגינת ליבו של נתניהו, הצורך בשמירה על מעמד מערכת המשפט ותחימת סמכותה, הפך לאחד הנושאים המרכזיים של הימין בשנים האחרונות, לא מעט בזכות משפטו שהעצים את העניין. נתניהו עצמו, שבימי שלטונו דאג דווקא להחליש את מעמד הכנסת והממשלה מול השופטים, נהנה מגל הביקורתיות בימין נגדם, נגד הפרקליטות ונגד היועמ"ש, שהתכתב ישירות עם כתב ההגנה הציבורי המרכזי שלו, שלפיו לא הוא בלבד עומד לדין אלא הימין כולו. 

כשכל מרכיבי הימין היו איתו בקואליציה, יכול היה נתניהו לווסת את הביקורת על השופטים ועל גורמי האכיפה. אבל מה שטוב לקמפיין לא תמיד טוב לספר החוקים. אפילו ההאשטאג שכיכב ברגע אחד של מערכת הבחירות בעמודיו הרשמיים - #לחקור_את_החוקרים - לא יכול לדעתו לרדת לפסים מעשיים של הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בכנסת. ביקורת מעל הפודיומים ומול קהל משולהב - כן. חוקים ותקנות שיסדרו את הדברים - ממש לא.

אבל המציאות הפעם שונה. כשפירק את גוש הימין והותיר את ימינה בחוץ, היה עליו להביא בחשבון שהתעלולים שיעוללו לו סמוטריץ', בנט וחבריהם יהיו מביכים יותר וכואבים הרבה יותר מאשר האופוזיציה משמאל של יאיר לפיד והרשימה המשותפת. סמוטריץ' יודע לגעת בבטן הרכה של מצביעי הימין והליכוד. לפיד לא ילמד לעשות את זה גם לא בעוד שלושים שנה. 

האמת היא, שאף על פי שמהרגע הראשון היה זה כלי משחק פוליטי לכל הצדדים שעסקו בכך, לא הייתה החלטה מוצדקת ומתבקשת יותר מאשר הקמת ועדת חקירה של הכנסת נגד ניגודי העניינים של השופטים. נאומו של שר המשפטים ניסנקורן, שביכה על לכתה של הדמוקרטיה הישראלית בשל ההצעה, נשמע בעיקר כמו פארודיה של תעמולת השמאל השנים האחרונות. להגן על בית המשפט זה עניין אחד. להגן על שופטים שיש מי שסבור כי לא פעלו בהתאם לחוק, זה כבר עניין אחר.

ימינה רק בהתחלה. ההצעה שנפלה השבוע היתה הראשונה, לא האחרונה. בנט, שקד וסמוטריץ', כך נראה, רק מתחממים על הקווים. בכל שבוע שעובר מתחזק בנט בעוד מנדט בסקרים. והליכוד, בהתאמה, יורד. עם המגמה הזאת יוצא נתניהו לאתגר נוסף בשבוע הבא בכנסת - בחירת נציגי הוועדה לבחירת שופטים. אחרי מה שהתרחש השבוע, מועמדותם של נציגיו, צביקה האוזר ואתי עטייה, ולא למשל איילת שקד, ממש לא מובטח. 

ובשולי הדברים - ההצבעה השבוע חידדה, שוב, את מקומו הטבעי החדש של אביגדור ליברמן וסיעתו ישראל ביתנו בפוליטיקה הישראלית. כחלק ממסע הנקמה שלו בנתניהו, כרת יוזם הקמפיין האלמותי "בלי נאמנות אין אזרחות" ברית דמים עם הרשימה המשותפת, איימן עודה, אחמד טיבי והיבא יזבק, יאיר לפיד ומרצ, והפך לחלק בלתי נפרד מהם. השבוע פעלו בכנסת כאיש אחד בלב אחד. ליברמן התגלה פעם נוספת כהונאה הגדולה ביותר של הפוליטיקה הישראלית. ב־2009 נלחם להביא שר משפטים רפורמיסט למערכת. עשור וקצת אחר כך הוא כבר מיישר קו עם נאמני בג"ץ ההדוקים וההרסניים ביותר. 

ארדן יסביר לעולם

מי שעקב בדריכות, שלא לומר בחשש, אחר המשברים האחרונים, הוא אופיר אקוניס, שיכול היה השבוע סוף כל סוף להסדיר את נשימתו כשהתמנה לשר בממשלה - השר לשיתוף פעולה אזורי. גלעד ארדן ביקש לדחות את מינויו לשגריר באו"ם בחודש ואקוניס נעתר, מה שרק הגביר אצלו את המתח שמשהו ישתבש בדרך. 

המינוי של ארדן לשגריר באו"ם אולי נולד בראשו של נתניהו כסידור עבודה שנועד לפנות תקן סביב שולחן הממשלה, אולם הוא גם בשורה. כבר בנאומו הראשון כשר בממשלה, לפני עשור, הקדיש ארדן את הדברים לבעלות עם־ישראל על ארצו מכוח התנ"ך, תוך שהוא מצטט את מפרש המקרא הנודע רש"י, שמסביר כיצד יש להשיב לאומות העולם הטוענות כי היהודים גזלו את הקרקע מעמים שישבו עליה לפניהם. טענות מגוחכות אלו הפכו לסלע קיומו של ארגון האומות המאוחדות, ואת האמת יש להטיח בפרצופם הצבוע של החברים בו מדי יום ביומו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו