החל"ת מכה פעמיים: הישראלים ששבו לעבודה והוצאו לחופשה בשנית

אפרת אלפסי, בת 26 ממעלה אדומים: "אין אופק, רק חוסר ודאות"

אפרת אלפסי, מנהלת האירועים הצעירה והאנרגטית של אולמי אלגרו בירושלים, לא מאמינה שזה קורה לה. ב-14 במארס נאלצה לצאת לחופשה ללא תשלום למשך שלושה חודשים. באמצע יוני שבה לעבודה, עם ציפייה לעומס (מהסוג החיובי) בחודשי הקיץ, וכעת שוב היא נאלצת להפסיק לעבוד, לא ברור עד מתי.

"חזרתי לעבודה לפני קצת יותר משבועיים, והשבוע אצא לחל"ת לתקופה לא ידועה", אומרת אפרת, בת 26 ממעלה אדומים, בראיון שהתקיים מעט לפני ההחלטה על סגירת אולמות האירועים, "אנחנו לא יודעים מתי נוכל לפתוח שוב. זו הרגשה קשה, כי מדובר בפרנסה של אלפי אנשים בתחום שלנו. אנחנו שומרים על כל הכללים, אבל אם מטילים הגבלה של לא יותר מ-50 איש, אין טעם לפתוח את האולם".

באולמי אלגרו עובדים 80-70 איש, "וכולם יהיו שוב בחל"ת. זה מבאס, כי גם אין אופק והכל בחוסר ודאות. שום דבר לא ברור. הכל נעצר". היא מקבלת אמנם דמי אבטלה, אבל אין מה להשוות למשכורת; וכאילו זה לא הספיק, בתוך המציאות הלא פשוטה היא גם צריכה להשקיע בלימודים באוניברסיטה. "זה לא קל", היא מוסיפה, "רוב ההדבקות הן לא באולמות אירועים. אין ספק שצריך לאכוף את הכללים, כמו שאנחנו עושים, אבל זה לא הגיוני להשבית את כל הענף. שום אולם אירועים לא ייפתח ל-50 איש בלבד. נקווה שיהיה טוב. היומן שלנו מלא באירועים באוגוסט וגם בספטמבר, רק שייתנו לנו לעבוד".

שלומי בלוך, בן 30 מפ"ת: "כן סיפוח, לא סיפוח - אנשים רוצים להביא אוכל הביתה"

הקורונה הותירה את שלומי בלוך, בן 30 מפתח תקווה, בעיקר עם סימני שאלה. אחרי שיצא לחל"ת בפעם השנייה, סימן השאלה הכבד והמטריד מכולם הוא כיצד ידאג לבתו מיה, בת 3, ולילדו שטרם נולד.

שלומי הוא בעל עסק לניהול ולתפעול אירועים, שאותו הקים בשנה שעברה. הוא עוסק בתחום כבר שמונה שנים. בשיא ההתפרצות הראשונה הוציא את עובדי החברה שהוא מנהל לחל"ת; עם ההכרזה על הקלות, החזיר את חלקם לעבודה; וכעת, הוא מספר, נאלץ לפטר את כל עובדי המטה שלו. "אין לי ברירה", הוא אומר בעצב, "התחושה היא שאנחנו במדרון תלול, וזה לא מעניין אף אחד. לא יצאתי מהמיטה חודש כי פשוט לא ידעתי איך אני מתמודד עם זה".

הוא גדל כחרדי, ואחרי השחרור מהצבא "יצאתי לעולם בלי כלום. למדתי לתואר ראשון, הקמתי עסק בעשר אצבעות ובהמון דם, יזע ודמעות. למזלי, אשתי המדהימה מורן יודעת להכיל אותי ולהרים אותי במצבים קשים".

בלוך מייחל לעזרה מהמדינה, ולא סביר שיוכל להסתדר בלעדיה. "קשה מאוד לגלות שפשוט אין לך איך להאכיל את הילדה הקטנה שלך, בת ה-3. אני מצפה מהמדינה לשני דברים: לתת לנו את האפשרות לעבוד, גם אם זה תחת הגבלות; ולהעניק דמי אבטלה לעצמאים ולשכירים בעלי שליטה כמוני". הגבלת אירועים ל-50 איש, לדבריו, היא "מכת מוות. אנחנו מצפים לילד ופשוט חוסכים בכל. לא מוציאים על כלום. מכרנו את הרכב, משכנו מכל קרן אפשרית, לקחתי הלוואה של 12 אלף שקלים מהבנק. עוד חודש כזה, ונצטרך לעבור לגור אצל ההורים".

עוד בנושא:

• השר אדלשטיין על שורת המגבלות החדשות: "הצעדים נועדו למנוע סגר כללי"

• שרי הממשלה אישרו: ייסגרו מועדונים, אולמות אירועים, בריכות שחייה וחדרי כושר

• תו שחור: במכוני הכושר לא מבינים מדוע הם נכללים בהגבלות

• ביטלו חתונה בפעם השלישית: "העצבים שלנו יתבטאו בשטח"

סיוון אדרעי, בת 22 מאילת: "אי אפשר לעצור את החיים שלנו, צריך להפעיל יצירתיות"

סיוון אדרעי (22) בקושי הספיקה להתחיל את חייה כאזרחית. שנתיים בלבד לאחר שחרורה מהצבא, נגיף הקורונה גרם לה לחוש על בשרה מצוקה כלכלית מהי - לאחר שהוצאה לחל"ת בשתי הזדמנויות שונות.

היא עבדה במוקד אישורי הגעה לחתונות ולאירועים, הממוקם באילת ומספק שירותים לכל הארץ. ב־15 במארס, בשל הטלת הגבלות על ענף האירועים, הודיעו לה כי היא נשלחת לחל"ת. אחרי חודשיים בבית התברר כי בשל גילה הצעיר היא לא זכאית עוד לחל"ת.

חודש לאחר מכן, בעודה מחפשת עבודה אחרת, הודיעה לה המעסיקה שלה כי ההגבלות על הענף הוסרו, וכי היא רשאית לחזור לעבודה. שלושה שבועות בלבד הספיקה סיוון לעבוד במוקד אישורי ההגעה - עד שהחליטה הממשלה להחמיר בשנית את ההגבלות על אולמות האירועים, ובכך הביאה לביטול רוב האירועים שהיו אמורים להתקיים בהם.

"אירוע של 50 איש לא מצריך אישורי הגעה, מרבית הזוגות שהיו אמורים להתחתן ביטלו או דחו, ונשארנו בלי עבודה", מסבירה סיוון מדוע הוצאה לחל"ת פעם נוספת. היא יודעת כי היא וחברותיה הצעירות אינן זכאיות לחל"ת, ונאלצות בינתיים לחפש עבודה במקום אחר. "אני מנסה לא להאשים את הממשלה, אבל אני מצפה שיפעילו יצירתיות ויאפשרו לנו לעבוד", היא אומרת, "אי אפשר לעצור את החיים שלנו. זה משגע אותנו, וגם את הזוגות שצריכים להתחתן. אני מכירה אנשים שביטלו או דחו חתונה פעם שלישית. זה הזוי".

יניב לוי, בן 43 מעפולה: "מאיפה יגיע הכסף? מה אנשים אמורים לעשות, לשדוד?"

את ארבעת החודשים האחרונים, והחל משלשום גם את החודשים שיבואו, מעדיף יניב לוי לשכוח. כבר תשע שנים הוא עובד בקומפלקס אולמות האירועים אצולת העמק שבעפולה. לוי, המשמש מנהל קומפלקס האולמות, יצא לחל"ת בחודש מארס, עם גל ההתפרצות הראשון. עם הירידה בתחלואה ביוני הוא ושאר עובדיו הוחזרו לעבודה, ושלשום נשלחו לחל"ת פעם נוספת - אחרי שעבדו חודש אחד בלבד.

"כל העובדים מרוסקים", מספר יניב (43), נשוי ואב לארבעה, "גם הבעלים של האולם עדיין לא קיבל פיצויים מהמדינה, דבר שהיה מאפשר לו לפחות לשלם לעובדים ולשמור עליהם. בפעם הקודמת שיצאנו לחל"ת, קיבלנו 48 אחוז מהמשכורת הרגילה שלנו".

לוי חש בר מזל, יחסית. אשתו עובדת בקופת החולים כללית, "אבל יש לי עובד שהוא אב לשבעה ילדים שאמר לי, 'אני לא יודע מה לעשות, אין לי מה לאכול'. גם אנחנו דחינו תשלומי משכנתא, הלוואות ותשלומים וצמצמנו ככל האפשר את ההוצאות לרמת הלחם והחלב, אבל זה מגיע למצב שאי אפשר לדחות עוד את התשלומים ואת ההחזרים, ואז אתה שוב נכנס לחל"ת. מאיפה אנשים יביאו את הכסף? מה הם יעשו, ישדדו?"

השתתפו בהכנת הידיעה: יורי ילון, ינון בן שושן, רונית זילברשטיין ועדי חשמונאי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו