מיקה קליגר רוצה להיות לוחמת בסיירת גולני. גלי נשרי הולכת בדרך המשפחה וחולמת להיות לוחמת בשייטת. עמר סריה לא תוותר לפני שתזכה לחבוש את הכומתה האדומה של הצנחנים. ומור לידאני רוצה רק דובדבן. כולן חניכות במכינות קדם־צבאיות, כולן חלמו מגיל אפס לשרת כלוחמות, וכולן בעלות יכולות גופניות מצוינות. "נולדנו לזה", הן אומרות, "ואין שום דבר שיעצור אותנו".
צילום: גיל קרמר // עריכה: סיון שוסטר
25 שנה אחרי הבג"ץ המפורסם של אליס מילר, זה שפתח לראשונה את קורס הטיס בפני נשים, ובימים שבהם נשים כבר משרתות כטייסות, כחובלות וכלוחמות חי"ר, ארבע הצעירות הללו תובעות יותר: לקבל את הסיכוי לשרת בסיירות המובחרות של צה"ל.
"תנו לנו להגיע לימי הגיבוש של הסיירות", הן אומרות, "בחנו אותנו כפי שבוחנים גברים, ובלי שום הנחה, ואם נעמוד בכל המבחנים - תנו לנו לשרת כלוחמות, בדיוק כמו הגברים. אל תפלו אותנו".
בחודש מאי האחרון הגישו ארבעתן בג"ץ מתוקשר וקראו לשר הביטחון ולרמטכ"ל לפתוח את ימי הסיירות ואת ימי הגיבוש גם לנשים. בעתירה הן מבקשות מהצבא להסביר "מדוע תפקידי הלוחמה ביחידות המובחרות סגורים באופן קטגורי בפני נשים, עניין פסול העומד בניגוד לעקרון שוויון ההזדמנויות ובניגוד לחוק". תשובת המדינה אמורה להינתן בשבועיים הקרובים.
העתירה באה על רקע שתי עתירות שכונו "בג"ץ הטנקיסטיות", שהוגשו בספטמבר 2019 ובינואר האחרון, ועניינן הדרישה לאפשר לנשים לשרת כלוחמות טנק. בעקבות העתירה הראשונה, שהוגשה בידי שתי חניכות במכינות קדם־צבאיות, החליט צה"ל להתחיל בפיילוט לשילוב נשים במערך הגנת הגבולות. הפיילוט עתיד להתחיל בחודשים הקרובים, וייקחו בו חלק 60 נשים.
העתירה השנייה הוגשה בידי אסנת לוי ונגה שינה, חיילות בשירות סדיר, שהשתתפו בפיילוט לנשים בחיל השריון, סיימו טירונות ושלבי הכשרה שונים כלוחמות טנקים, התקבלו לקורס מפקדי טנק ועברו אותו בהצלחה - אך למרות זאת, הצבא החליט לסגור את הפיילוט ולהעביר אותן לתפקידים אחרים. בעתירתן דרשו השתיים כי צה"ל יפתח את תפקידי לוחמות החוד בחיל השריון בפני נשים בסדיר ובמילואים.
בג"ץ החליט למחוק את שתי העתירות בנימוק של אי מיצוי הליכים, תוך שמירת מלוא הטענות והזכויות של הצדדים.
"היינו מייד בעניין"
מיקה, גלי, עמר ומור קיבלו את ההשראה להגשת הבג"ץ מאפיק שמע, חונך במכינה הקדם־צבאית הנגב, שבה לומדות מור ומיקה. שמע (26), סגן (מיל') שפיקד על הפיילוט של לוחמות הטנקים, היה ממגישי העתירה השנייה של השריונריות.
"אפיק עשה לנו שיחה בנושא שירות הנשים בצה"ל", מספרת מור, "הוא הסביר לנו על התהליך ועל הפיילוט בשריון, שלדעתו היה חיובי, ואמר שרק בג"ץ נוסף יכול לפתוח את כל התפקידים בצבא לנשים. אמרנו לו מייד שאנחנו בעניין".
המדריך הפנה את השתיים לעוה"ד ינור ברטנטל ועמיחי ויינברגר, שייצגו גם את העותרות בבג"ץ השריונריות. במקביל, ובלי קשר, פנו למשרדם גם עמר וגלי, בבקשה דומה. עורכי הדין חיברו בין הארבע והודיעו להן כי ייצגו אותן ללא תשלום.
גלי נשרי (18) נולדה וגדלה במושב מזור. אמא שלה גננת, אביה מהנדס, ויש לה שני אחים - שיר (בן 26) וניצן (בן 16). היא חניכה במכינה הקדם־צבאית תלם בחולון ועתידה להתגייס במארס 2021 לחיל האיסוף הקרבי.
מור לידאני (19) נולדה בעמק חפר וגדלה במושב חניאל כבת שלישית מבין ארבע (חן, יובל ותהל). אמא שלה מנהלת משרד ומשפטנית, ואביה בעל חברה קבלנית לבנייה. היא חניכה במכינה הקדם־צבאית הנגב, שלוחת חולית, ועתידה להתגייס במארס הבא לחיל התותחנים.
עמר סריה (18) נולדה וגדלה ברחובות. אמא שלה עובדת בדואר, ואביה הוא קצין בטיחות בתעבורה. יש לה אח ואחות - יואב (14) וגיל (7). היא חניכה במכינה הקדם־צבאית ע"ש יצחק רבין וצפויה להתגייס במארס הבא למג"ב.
מיקה קליגר (19) נולדה וגדלה בחיפה. אמא שלה עובדת במשרד עורכי פטנטים, ואביה הוא פנסיונר של רפאל. יש לה שלושה אחים - יונתן (22), שירה (22) ודניאל (16). בתיכון למדה עיצוב אופנה בבית הספר רעות לאמנויות, וגם היא חניכה במכינת הנגב.
"חשוב לי לפרוץ גבולות"
מיקה צפויה להתגייס באוקטובר לקורס חובלים, וכבר עברה את הגיבוש המפרך של הקורס. "היינו שם 110 מתמודדים, ורק 17 עברו. בקבוצה שלי היו מלבדי עוד 11 גברים, אבל זה לא הפריע לי. אני עזרתי להם, משכתי אותם קדימה, והם משכו אותי. הכל היה שוויוני לגמרי. מנטלית ופיזית לא הייתי פחות משום גבר שם.
"אם עברתי את הגיבוש הזה, אין סיבה שלא אוכל לעבור גם גיבוש של סיירת גולני".
למה דווקא סיירת גולני?
"אני חושבת שזו יחידה מגוונת שיש בה את כל האוכלוסיות. מדובר ביחידה מאוד אחידה, משפחתית ומגובשת, ואלה הדברים שאני רוצה לראות ולחוות. לא פחות חשוב - היא מאתגרת. אני יודעת שאני יכולה להיות שם".
גם קורס חובלים נחשב יוקרתי.
"אני אשמח להיות חובלת, זה תפקיד יוקרתי ומעניין, אבל מרגיז אותי שהצבא סגר בפני נשים את האפשרות להתנדב ליחידות המיוחדות. אם זה היה אפשרי, הייתי בוחרת בסיירת. חשוב לי לפרוץ את הגבולות, את האפליה המגדרית. חשוב לי שיבחנו אותי לפי היכולת שלי".
ליד מיטתה של עמר במכינה הקדם־צבאית תלויים תמונתו של יוני נתניהו וקטעים ממכתבים שכתב, לצד תמונה של חנה סנש. אלה האלילים שלה.
"שמעתי על יוני לראשונה בתיכון, כשהתחלתי לקרוא על הצבא, והוא מייד הרשים אותי. המבצעים שבהם הוא השתתף והסיפור של אנטבה הראו לי שמדובר בדמות של גיבור ומודל לחיקוי. הוא התחיל את דרכו כקצין בצנחנים, ומשם חזר לארץ והמשיך לסיירת מטכ"ל. יש בו תכונות שאני מתחברת אליהן - דבקות במטרה, הקרבה, נחישות, חתירה למצוינות. קראתי את 'מכתבי יוני', ראיתי סרטים עליו, אני מכירה על בוריו כל מכתב שהוא כתב".
מעניין שבסופו של דבר, את מעריצה דמות של גבר לוחם.
"אני מעריצה גם את חנה סנש. זה לא בגלל שהוא גבר או בגלל שהיא אישה, אלא בגלל התכונות שלהם, המעשים שעשו, והדרך שבה הקריבו את חייהם".
אבא שלה שירת בנח"ל המוצנח, וזה מסביר את המשיכה הטבעית שלה לצנחנים. "דיברתי איתו, וזה עשה לי חשק. גם הסיפור של חנה סנש השפיע עלי. במקביל, בנים סביבי התחילו לקבל מיונים לצנחנים, וזה סקרן אותי עוד יותר. בסופו של דבר, יצאו מהחטיבה הזאת שישה רמטכ"לים".
"הכל זה נחישות והתמדה"
מור גדלה בסביבה מוקפת בנים. "כשחברים שלי הלכו לשחק כדורגל, הצטרפתי אליהם. אני מתחברת לריצה, לגלישה ולטיפוס, ולכן זה היה טבעי. אני חושבת שבמנטליות שלי נוח לי יותר עם בנים. אבל זה לא סותר את העובדה שאני אוהבת להתלבש יפה, להתאפר ולנעול נעלי עקב. אוסף הברביות שלי לא היה מבייש אף אחת".
איך החיים בקבוצת בנים השפיעו עלייך?
"זה גרם לי לרצות דברים שהם השיגו. כשהגענו לתיכון, לא הבנתי איך הם מקבלים זימון ליום סיירות ואני לא. החברים הטובים שלי התחילו להתאמן לקראת הצבא דרך ארגון 'חמש אצבעות', שהיה פתוח לבנים בלבד. ראיתי איך הם מתחילים לפתח כושר ולא הסכמתי להישאר מאחור.
"פניתי לארגון, והם ביקשו ממני להביא 25 בנות, כדי שיפתחו קבוצה בשבילנו. הפצתי הודעה שבה כתבתי שנפתחת קבוצה של כושר, שבה יהיו אימונים פיזיים ומנטליים, ומי שרוצה יכולה לבוא להתרשמות. באו 25 בנות, וכולן נשארו. מאז יש ב'חמש אצבעות' גם קבוצת נשים, כבר שנתיים.
"במקביל, התאמנתי בקבוצת בנים של הארגון, ומתוך 40 נערים, הגעתי למקום השמיני בכוח הפיזי. קיבלתי את התחושה שבנים מרגישים מאוימים לידי. זה השיח. כשאישה חזקה או מהירה יותר מבנים שלידה, זה נתפס אצל הגברים בצורה מעוותת, כאילו זה אומר שהם חלשים. אצל חלק מהם זה יוצר חוסר ביטחון. יש כאן טעות בסיסית: נשים יכולות להיות מהירות יותר או חזקות יותר מגברים, וזה לא אומר שהגברים הם לא מהירים וחזקים".
באחד האימונים ב"חמש אצבעות" עברה מור סימולציה של גיבוש שייטת ביחד עם גברים, ובחלק של הספרינטים הגיעה למקום 7 מתוך 40. "העובדה שהייתי הבת היחידה השפיעה על האווירה וגרמה לבנים שלידי להוציא מעצמם יותר. אני חושבת שצריך להבין סוף־סוף שאישה לא מפחיתה שום דבר מגבר שנמצא לידה".
מתי הבנת שאת מהירה יותר וחזקה יותר מרוב החברים הגברים שלך?
"בסוף י"א, אחרי שנה שבה התאמנתי המון, עשינו אימון מדדים. מתח, שכיבות סמיכה, ועוד. הייתי טובה מרוב החברים שלי, ואז הבנתי שאני שווה להם, אם לא יותר. זה הכל קשור לעבודה קשה, לנחישות ולהתמדה שלי".
כרגע היא מיועדת להיות לוחמת בחיל התותחנים, מה שהיה די והותר לרוב הנשים בעלות המוטיבציה. לא אצלה. היחידה הנחשקת ביותר מבחינתה היא דובדבן.
"מגיל צעיר רציתי לשרת שם, וכשראיתי את 'פאודה', זה רק התחזק. מה שמושך אותי זה השימוש בטכניקה, ולא רק בכוח פיזי. זה אתגר מנטלי שדורש תחכום, לא רק מי מרביץ הכי חזק. יש לי כוח פיזי, אבל זה לא מה שיכריע אם אצליח להיות מסתערבת או לתקשר עם ערבים ולהיות חיונית בשטח".
ואם בכל זאת תגיעי לתותחנים?
"אז אתן את הכי טוב שלי. לא תרד לי המוטיבציה".
אמא שלה, שרית, מספרת שמאז ילדותה היא היתה טעונה באנרגיות. "כילדה בשמלת שבת הייתי מוצאת אותה מטפסת על כל מיני מקומות. מהר מאוד הבנו שיש פה ילדה עם יכולות מאוד־מאוד גבוהות. היא היתה מנהיגה מלידה, תמיד היתה חוד החנית בכל מקום, ולא נתנה לאף אחד לשים אותה בצד. אנשים חשו בזה והלכו אחריה. בבית היינו צוחקים איך יש לה חברים, כי היא היתה מפקדת עליהם, מובילה אותם ואומרת לכולם מה לעשות.
"כשהיא התחילה לשחק כדורגל בגיל צעיר, צחקו עליה", היא משחזרת, "אבל לאט־לאט היא הראתה להם שהיא יכולה, עד שפרשה והלכה לגלוש ולטפס על קיר טיפוס. גם שם היו כאלה שהרימו גבה. אז הרימו".
שרית עצמה למדה לפני גיוסה ב־1989 שנתיים הנדסת מחשוב ובקרה, אך שובצה בסופו של דבר לחיל החימוש בתור מכשירנית אופטית. "ביקשתי להיות קצינה ונעניתי שאין כזה דבר, רק קצינים. אני חושבת שצריך לנצל את הפוטנציאל של הבנות האלה, אבל זה לא סוג של פיצוי. מור היא ילדה עם יכולות בלתי נגמרות. אני לא אשים לה רגל ולא אמנע ממנה. שתחווה את מה שהיא רוצה, אני לא מחליטה".
ונניח שהעתירה תתקבל, ומור תהיה לוחמת בסיירת מובחרת. איך תרגישי כאמא?
"יש חשש, אבל גם לאמא שמגייסת בן יש חשש. עברתי את זה גם עם הבת הבכורה, חן (היום בת 30), ששירתה כלוחמת במג"ב. מור היא כמעט חצי בן. רוב החברים של מור הם בנים, והיא התאמנה איתם ב'חמש אצבעות' (חוג כושר קרבי להכנה לצבא; י"א), הזיעה איתם וירקה איתם דם".
"גיוון אנושי הוא יתרון"
העותרת הרביעית, גלי, באה ממשפחה של לוחמי שייטת. סיפוריה החשאיים של היחידה, האומץ והגבורה שזורים בילדותה. "מגיל קטן חונכתי לתרום למדינה באופן הכי משמעותי שאני יכולה, והתאמנתי לכך במשך שנים. רציתי להידמות להם ולהמשיך את דרכם. אבל רק בכיתה י"ב גיליתי שאין לי אפשרות להגיע ליום סיירות".
איך זה נודע לך?
"זה היה בסוף שבוע שבו בנים רבים סביבי קיבלו זימונים למיונים, ולא הבנתי למה אני לא. התקשרתי למיט"ב, ושם אמרו לי, בפשטות: 'אין אפשרות כזאת לנשים'. עד אותו רגע הייתי בטוחה שאין נשים בשייטת כי שום אישה לא עברה. לא ידעתי שהאפשרות חסומה בפניי.
"זה היה נורא. לא הבנתי איך קורה דבר כזה בשנת 2020, 25 שנה אחרי בג"ץ אליס מילר. לא הבנתי עד כמה אנחנו תקועים מאחור. אני התאמנתי עם בני המשפחה שלי, שהיו בשייטת. הרמתי משקולות בדיוק כמוהם, זחלתי, רצתי עם משקלים כבדים. לכן אני לא חושבת שיש הבדל".
בג"ץ אליס מילר, שעליו למדה בשיעורי אזרחות בכיתה י"ב, סימן עבורה את הדרך. "ברגע שסירבו לבקשה שלי להתגייס לשייטת, ידעתי מה אני צריכה לעשות", היא אומרת.
במשך שנה וחצי כיתתה את רגליה בין משרדים של עורכי דין, בניסיון למצוא מישהו שיגיש עבורה את העתירה לבג"ץ. "בדקתי יותר מ־20 משרדים. חלקם אמרו שהם לא מאמינים ברעיון וסירבו, וחלקם ביקשו הרבה כסף".
כששמעה על בג"ץ השריונריות, פנתה למשרד ויינברגר ברטנטל ושות', שייצג את הבנות שם. "בבג"ץ השריון הבנו שמשהו לא מסתדר לנו", מסבירים עוה"ד ברטנטל וויינברגר. "אנחנו נאבקים לפתיחת התפקידים המיוחדים בשריון לנשים. מדינות רבות פתחו בפני נשים את כלל תפקידי הלחימה. בארה"ב נשים יכולות לשרת ביחידת 'אריות הים' היוקרתית, בכוחות המיוחדים, בצנחנים, בחיל הרגלים ובשריון. יחידות אלו נפתחו לנשים אחרי בדיקה שקולה וזהירה, על בסיס מחקרים, ותוך קביעת קריטריונים ואמות מידה שבהם הן צריכות לעמוד, בדיוק כמו הגברים.
"ברבים מתפקידי הלחימה, דווקא ביחידות המובחרות, מספרים קצינים בכירים שיכולות פיזיות הן משניות ליכולות אחרות כמו יצירתיות, גמישות וחוסן נפשי. הם מעידים כי גיוון אנושי במגוון תפקידים הוא יתרון משמעותי בפעילות המבצעית של היחידות המובחרות".
גלי: "לפני 25 שנה הנשיא עזר ויצמן אמר שביום שנשים יהיו טייסות, יצמחו לו שערות על כף היד. עד היום שירתו בצה"ל 56 טייסות, זה משהו שהתרגלנו אליו. ואני אומרת שבדיוק כך יסתכלו על נשים לוחמות בסיירות בעוד כמה שנים".
"שללו לנו את זכות הבחירה"
אובייקטיבית, יש הבדלים פיזיולוגיים בין גברים לנשים. איך אתן מתמודדות עם הטיעון הזה?
עמר: "ברור שיש הבדלים, אבל מי שמתאמנת ומכינה את עצמה, יכולה לעבור כל גיבוש. היום נשים נחסמות אפילו מלהיבחן. אנחנו ארבע, אבל אני מאמינה שיש עוד הרבה בנות שרוצות ופשוט לא מאמינות שזה אפשרי".
מור: "שללו מאיתנו את זכות הבחירה. החליטו בשמנו שאנו לא יכולות. אני בטוחה שאם צה"ל יאפשר לנשים להגיע ליום סיירות, יהיו שם 300-200 מתמודדות שירצו להראות את הכי טוב שלהן. ויש בנות שהכי טוב שלהן הוא מספיק כדי להתקבל לסיירות".
מיקה: "אנחנו באות לפה גם בשביל הבנות הבאות, וגם בשביל הילדות הקטנות, שיבינו שזה אפשרי ושהן יכולות לחלום להיות לוחמות, וגם להגשים את זה. שוויון הזדמנויות בצבא ישפיע גם על שוויון הזדמנויות באזרחות וייצור שינוי תודעתי בכל תחומי החיים".
מור: "אני מקווה שאנחנו נשבור את תקרת הזכוכית הזאת וניצור דיון ציבורי חשוב. אני מאמינה שצריכה להיות לוחמת בדובדבן, ואם זו לא תהיה אני, אז זו תהיה הבת שלי".
מה התשובה שלכן למי שטוען שצירוף של אישה ליחידה לוחמת ישפיע על הדינמיקה בצוות?
מור מאבדת את שלוותה. "אני מופתעת מהשיח הזה בכלל. מה זו דינמיקה של גברים? גם לא תהיה דינמיקה של נשים, תהיה דינמיקה של בני אדם. אני חושבת שגבר שלא יכול להיות מספיק טוב ליד אישה שטובה בדיוק כמוהו, הוא לא מספיק גבר. צריך לשנות את הצורה שבה נתפסות הנשים בצה"ל, וזה ישפיע גם על האופן שבו נתפסות הנשים בכלל. יש פה דור של נשים שיכולות, והדור הבא יידע שזה אפשרי".
ביחידות שדה לא תמיד אפשר לדאוג להפרדת מגורים בין נשים לגברים.
גלי: "אז נישן ליד גברים, אנחנו בני אדם".
עמר: "בכל מקום שגרים בו בצורה קבועה, אין שום בעיה לבצע הפרדה. רוב השירות הוא במקומות של לינה מסודרת וקבועה. זה אולי דורש מאמץ מסוים מהצבא, אבל זה ממש לא מסובך, ועושים את זה באופן חד־פעמי.
"בתנאי שדה ממש אין שום בעיה לישון באותו מתחם, כל עוד הכללים ברורים וכולם יודעים אותם ושומרים עליהם. במציאות זה לא שונה ממה שקורה בתנועות נוער או מטיולים במכינה".
מה בנוגע להטרדות מיניות?
גלי: "למה להעניש אותנו על בעיות של אחרים? מטרידים יש בכל מקום, וצריך לפתור את הבעיה נקודתית, בלי להדיר חצי מהאוכלוסייה בגלל זה".
רבנים התבטאו בעבר נגד גיוס נשים לתפקידי לחימה. מה אתן עונות להם?
מור: "זה ששירות נשים לצד גברים דתיים מהווה קושי, לא אומר שצריך ליצור אפליה של חצי מהאוכלוסייה. אחריות הצבא, כחלק מזה שהוא צבא העם, היא למצוא פתרון ולא לוותר על כל הנשים כי זה מהווה אתגר מסוים. בהתחלה יהיה קושי, אבל יתרגלו מהר מאוד. כמו שיש טייסים דתיים לצד טייסות וחובלים דתיים לצד חובלות.
"כולנו בני אדם, אז נישן אחד ליד השני ונבין שהמגדר לא כזה קריטי. במלחמה אני לא אחשוב אם יש לידי גבר או אישה. אני אחשוב איזו לוחמת או איזה לוחם הוא, ואיך הם יגנו עלי ואיך אני אגן עליהם".
מיקה: "אני מכבדת את אמונתו של כל אדם, ובטח את החיילים הדתיים בצבא, שמתגייסים ותורמים. אני חושבת שרובם מסתדרים בלי בעיה עם נשים בשירות".
"מודעות לכל הסיכונים"
לאחר פרסום הידיעה על הגשת הבג"ץ, קיבלה מור עשרות תגובות ברשת החברתית. חלק גדול מהן הטילו ספק ביכולת שלהן להיות לוחמות. "היו תגובות כמו, 'וואי, איזו נחושה את, כל הכבוד, אבל בחיים לא תצליחי להגיע לסיירת, תמשיכי לחלום'. היו תגובות מלוחמים שאמרו שהם לא חושבים שאישה תוכל להתמודד עם המסלול, או כאלה שכתבו 'אני לא חושב שאישה יכולה לסחוב 80 קילו'.
"אבל היתה גם תגובה שלא אשכח לעולם, מלוחם בפלס"ר נח"ל. הוא אמר לי: 'דיברנו על זה בצוות, ואני חושב שאין דבר שאנחנו עושים שאישה לא תוכל לעבור'. זה ממש הפתיע אותי".
גלי: "קיבלתי גם תגובות כמו 'כל הכבוד, זה משהו שהיה צריך לקרות מזמן', 'אתן נחושות ומדהימות' וגם 'זה משהו שישנה פה את התפיסה כלפי נשים בחברה הישראלית'. היו תגובות פחות נעימות, כמו 'זה יעלה למדינה המון ולא יביא תועלת מספקת', או 'אתן לא תצליחו, חבל על המאמץ'".
עמר: "בחורה אחת כתבה לי, 'תודה שאת משמיעה את הקול של כולנו, אני גם רציתי צנחנים'. מצד שני, היו כאלה שכתבו, 'נשים לא בנויות פיזית ומנטלית להיות לוחמות' ו'למה את צריכה לעשות את זה?' וכמובן - 'מה יקרה אם תיפלי בשבי?'"
מה אתן עונות לשאלה על השבי?
מור: "במוסד ובשב"כ מתקבלות בנות לתפקידים מעבר לגבול. יש לנו טייסות וחובלות שעוברות כל הזמן את הגבול, וגם הן יכולות ליפול בשבי. אז מה ההבדל? למה לא שואלים את חבר שלי, שרוצה להתגייס לשייטת, אותה שאלה? למה אצלו זו לא סוגיה נוראית? איזה כוח־על יש לו, שלי אין?
"אני יודעת שיש איזו תפיסה מעוותת שעם אישה אפשר לשחק ולתמרן עם המיניות שלה, אבל אפשר לעשות את זה גם לגבר. גם גברים אפשר לאנוס בשבי. להיכנס לשאלה למי כואב יותר, מי סובל יותר ומי מסכן יותר בשבי, זה מגוחך. כולם סובלים בשבי. ההחלטה אם אני אהיה בסיירת לא צריכה להיקבע לפי הסיכוי שאני איחטף".
עמר: "אנחנו מודעות לכל הסיכונים שאנחנו לוקחות על עצמנו, בין שזה שבי ובין שמשהו אחר".
מור: "לא לכל האנשים הגבתי, ואני לא נעלבת. אני פשוט אומרת לאנשים, 'וואלה, קטונתם. אתם לא יודעים מה אני יכולה לעשות. בואו תנו לי. אתה בדקת? אתה ראית? על סמך מה אתה אומר לי את זה?'"
גם שרית, אמה של מור, מספרת שהיא מקבלת תגובות רבות מאז נודע על העתירה. "יש כאלה שתומכים, אבל היו לא מעט אנשים שכתבו, 'את בטוחה שאת רוצה שהיא תהיה בסיירת? מה, נראה לך שזה אמיתי?' חברה שלי אמרה לי, 'שאפו למור, באמת כל הכבוד, אבל צריך לשים לבנות גבול. תחשבי מה יקרה אם היא תיפול בשבי'. אמרתי לה שגם טייסת או חובלת יכולה ליפול בשבי".
אגב, כולן מספרות שרוב התגובות השליליות הגיעו דווקא מנשים. "השוביניסטים הגדולים ביותר הם דווקא נשים. זה קורה כי הן מקבלות מגיל צעיר את התודעה החברתית שנשים לא מסוגלות".
"להמשיך לחברה הישראלית"
גלי אופטימית, ומשוכנעת שבג"ץ יתערב ויאפשר לה להגשים את חלומה. מור מעריכה שתראה את הארץ המובטחת, אבל לא תגיע אליה, כי ההליכים בבג"ץ יכולים להתעכב זמן רב. "אני לא חושבת שזה יקרה לנו", היא אומרת בעצב, "סביר יותר שיוגשו עוד כמה בג"צים עד שהשינוי יקרה. בעיני רוחי אני רואה ב־2024 נשים שעוברות יום סיירות".
כך או כך, כל הארבע רואות עצמן בעוד עשר שנים כקצינות וכמפקדות ביחידת שדה, מנהלות קריירה צבאית מפוארת לצד משפחה. "אני רואה את עצמי מתחברת לדרגות הגבוהות בצה"ל", אומרת מור, "אבל משם אני רוצה להמשיך לחברה הישראלית. הכיוון הוא פעילות חברתית, והחלום שלי הוא להיות שופטת. אני רואה את בית המשפט כמקום שבו משנים את החברה לטובה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
