אחרי יותר משלושה עשורים ש"גלובס" נשלט על ידי אליעזר פישמן ומשפחת בר און, לפני שלוש שנים הועמד למכירה, תוך ניסיון לדחוק את שאריו של מי שנחשב למייסדו - חיים בר און המנוח. בתו, אלונה בר און, מספרת לראשונה ל"ישראל היום" מדוע נלחמה על רכישה של עיתון מפסיד והיתה מוכנה להשקיע בו יותר מ־100 מיליון שקלים ("אם היה נמכר לרוכשים בעלי ערכים ראויים - הייתי מוותרת").
בר און, 42, גאה בקוד האתי של העיתון ומודה: "בדקנו ומצאנו שלפחות 30% מהמאמרים שלנו היו בעלי מובהקות פוליטית ו־90% מהם היו מוטים לצד השמאלי של המפה". נכון, היא אומרת, "זה היה עיתון שעבדו בו רק לבנים, חילונים. לא היתה בו נוכחות לדתיים, לימנים, לנשים וגם לא ללהט"בים".
בר און גאה על הצטרפותם של חובשי כיפות למערכת, "קריצה לדתיים? מה רע בזה? אנחנו רוצים את כולם. לא נוכל להתקדם כחברה בלי החרדים, הערבים וכל עם ישראל".
בר און, רואת חשבון בהכשרתה, מספרת איך בעבודה עם בנק לאומי, בהנהלתה של גליה מאור, הרגישה לראשונה נוח בין נשים במטה. "פעם הייתי הולכת למשחקי כדורגל, למרות שאני בכלל לא אוהבת את זה, רק כדי שיהיה לי על מה לדבר עם הגברים". לדבריה, "גברים מפקפקים ביכולות הניהול של נשים. ייעצתי לחברות גדולות במשק, אבל כשהגעתי ל'גלובס' הרימו גבה. שאלו אותי שאלות שלא היו מעיזים לשאול גבר עם הכשרה וניסיון שהיו לי ברקורד".
על "ליידי גלובס" שנסגר היא אומרת "זו היתה אמת לשעתה. אם לא היה נעשה השינוי ונשים היו מיוצגות כמו פעם, לא הייתי מעיזה לסגור את המגזין הזה".
"'גלובס' הוא לא עיתון פוליטי, אני לא מאמינה בעיתונות קוטבית", היא אומרת. בר און מאמינה שהעיתונות צריכה להמציא עצמה מחדש, על ידי סיפור "האמת" - הרבה יותר עובדות.
"אני מודה שבכלל לא הייתי מודעת לחוסר הגיוון אצלנו. "אנחנו לא יכולים בכלל לשמוע דעות אחרות ולהבין אותן, אם לא באנו מהרקע הזה. אני מפלגת העבודה מכף רגל ועד ראש. הייתי ונשארתי תל־אביבית, חילונית, אבל יש 2 מיליון אנשים בארץ שחושבים אחרת ממני. עיתון לא צריך לייצג את עמדת המו"ל, אלא לפרוס את מפת המציאות של החברה". בר און מדגישה את זה על רקע הביקורת המוטחת כלפיה ברשתות, כאילו הפכה לימנית.
עוד בראיון שיתפרסם במוסף "ישראל השבוע": על המפגש עם ניר חפץ, שגרם לה להילחם על העיתון, על המתחרים שנלחמים ברשתות החברתיות ועל הבחירות שעשתה בחייה האישיים.
