מי שעוקב אחרי יודע שאני לא מז׳אנר הכתבים המטיפים, ואם יש לי ביקורת, אני משתדל שתהיה עניינית, ובכל זאת, אחרוג ממנהגי והפעם אכנס לנעליהם של הפקחים.
בשבוע האחרון קיבלתי הרבה מאוד תמונות מצלמי פפראצי של מאור שוויצר על הקורקינט שלו, לבד או עם בת הזוג ניב סולטן, על המדרכות וגם על הכבישים. השימוש של השניים בכלי התחבורה הפופולרי הוא לא חדש. הם נהגו להשתמש בו לפני הפרידה, בזמן הפרידה והם משתמשים להשתמש בו יחדיו גם אחר חזרתם המתוקשרת זו לזרועות זה. מדי פעם הם מגוונים עם אופניים.
• ניב סולטן: "חייתי בבועה איראנית"
בסיבוב המשותף הראשון מאז שחזרו להיות ביחד קיבלתי תמונות מכל אזור ורחוב שביקרו בו. אין ספק, הנסיך והנסיכה חזרו לעיר. למען האמת, גם שמחתי בשבילם, למרות שאין לי היכרות אישית עם אף אחד מהם. הם תמיד יפים, תמיד חמודים, אבל גם תמיד (!!!) בלי קסדה.
ניב ומאור הם לא המפורסמים היחידים שמוותרים על ההגנה (עפ"י חוק כמובן) והביקורת רלוונטית גם להם. אבל כשמדובר בשני שחקנים אהודים מאוד על הילדים, זו כבר בעיה רצינית יותר ומשום מה אף אחד לא מדבר עליה, או אוכף אותה.
בכל שבוע מגיעים 250 פצועים ל"איכילוב" כתוצאה מתאונות קורקינט. רק היום (שני) הגיעו כבר תשעה נפגעים לבית החולים. אף אחד מהם לא מפורסם וזו כנראה הסיבה שלא שמעתם עליהם. מה הם, שלומית מלכה?
התיעוד האחרון של שוויצר נחת בווטסאפ שלי לפני שעתיים. שוב על הקורקינט ושוב בלי קסדה. התלבטתי אם להעלות אותה ומההתלבטות הזו, נולד הטקסט הזה.
הביקורת כלפיהם היא חד משמעית והלוואי ויום אחד הם יפנימו אותה, אבל גם נשאלת השאלה איך אני צריך לנהוג: לפרסם את התמונות כפי שהן או עם ביקורת, להתעלם מהן, או שזה בכלל לא ענייני?
