צוותי בריאות הציבור פועלים כל הזמן להגנה על בריאות הציבור, בשגרה ובחירום, אבל לרוב נשארים שקופים עבורנו. לדוגמה, אנחנו לא רואים את האחיות בטיפות החלב ובשירותי הבריאות לתלמיד, שבזכות החיסונים שהן נותנות נמנעות מגיפות חצבת או פוליו. לכן תמיד הכי קל לקצץ בבריאות הציבור. כך הגענו למגיפה הנוכחית עם מחסור נוראי בכוח אדם בשירותי בריאות הציבור, אחרי הזנחה קשה וממושכת.
חשבנו שלפחות בזמן מגיפה עולמית, שבה נמצאים צוותי בריאות הציבור בקו הראשון של ההגנה מפני התפשטות המגיפה, ישכילו לראות את הצוותים האלה ולחזקם. צוותים אלו כוללים כיום 27 אחיות אפידמיולוגיות בלבד, בכל לשכות הבריאות יחד.
שר הבריאות ומנכ"ל משרד הבריאות פעלו השבוע לתגבר סוף־סוף את לשכות הבריאות המחוזיות, המבצעות את החקירות האפידמיולוגיות בסטודנטים לרפואה וסיעוד. זהו צעד ראשון חשוב ומבורך, אך לא מספק. חיוני לתגבר בדחיפות את לשכות הבריאות גם באנשי מקצוע קבועים כדי לעמוד באתגרים שלפנינו. חשוב להבין שחקירה אפידמיולוגית איננה רק תחקיר של המאובחן. היא כוללת גם וידוא האבחנה, הדרכת המטופל, איתור המגעים, הדרכת המסגרת הרלוונטית בדבר הפעולות שצריך לנקוט וממשקי עבודה רחבים מול כל האנשים והמערכות המושפעות.
מגיפות מנצחים על בסיס נתונים. כפי שהאפידמיולוגים אומרים: "אנו מאמינים רק באלוהים, כל השאר - אנא הביאו את הנתונים". כלי מרכזי להתמודדות עם מגיפה הוא ניטור אפידמיולוגי - איסוף מידע שיטתי שמתורגם לידע לצורך קבלת החלטות. רבות דובר השבוע על העלייה במספר המקרים המאובחנים, שלוותה בינתיים בעלייה פחות בולטת במספר החולים קשה והמתים. לצערנו, גם היום טרם מומשה המלצת איגוד רופאי בריאות הציבור להנגיש במלואם את הנתונים הגולמיים לאפידמיולוגים בישראל, כדי שיהיה אפשר לנתח את המגמות כראוי. במקום זאת, אנו מקבלים דו"חות בלתי חתומים מ"מרכז הידע הלאומי", שבולט בהם חסרונה של יד מקצועית מכוונת. באופן דומה, יש לשים לב לאזהרת הסטטיסטיקן הלאומי בדבר תכנון לקוי של הסקר הסרולוגי, שמזהה נוגדנים המעידים על חשיפה בעבר לנגיף. גם בשעת חירום חייבים לפעול במקצועיות. אחרת, אנו לא מקבלים תמונת מצב אמיתית וכך לא נוכל לנקוט את הפעולות המדויקות והנכונות.
ברור שאכן יש עלייה במספר המקרים וברור שהסכנה להתפשטות נרחבת היא אמיתית. צפוי שבשבועות הקרובים נראה עלייה גם במספר המתים והחולים קשה, אם כי אין ביסוס להערכת "מרכז הידע הלאומי" כאילו בתוך חודש צפויים כ־500 מתים. העלייה במספר המקרים היתה צפויה: הנגיף המשיך להסתובב בישראל, אין חסינות עדר, ולא רואים עדות להיחלשות הנגיף או להשפעה של הקיץ עליו. היום ברור כי החולים הסימפטומטיים המאובחנים הם רק "קצה הקרחון". לכן אי אפשר להסתפק במרדף אחר החולים המאובחנים הבודדים, אלא יש לזהות מוקדי התפרצות ולנקוט צעדי בריאות הציבור מחמירים יותר במוקדי ההתפרצות, על בסיס ראיות אפידמיולוגיות.
הבנה זאת מחייבת את כולנו להניח כי אנו, וכל אדם שאנו פוגשים, יכול להיות נשא של הנגיף. זאת לא סיבה לפחד או לחרדה אלא להתנהגות מתאימה. יש לצמצם ככל האפשר מגעים לא חיוניים של פחות משני מטר, ולהקפיד על עטיית מסיכות ועל היגיינה אישית. אם אנו מרגישים חולים או אם היינו במגע הדוק עם חולה קורונה, יש לבודד עצמנו מייד ולשקול את הצורך בבדיקה לקורונה. בד בבד, הממשלה צריכה לעודד אנשים לנקוט התנהגות בריאותית זאת, בגישה של קידום בריאות ולא רק על ידי הפחדה.
נגיף הקורונה כאן כדי להישאר תקופה ארוכה. אף שברור לחלוטין שהוא איננו מהווה איום קיומי על ישראל או על האנושות, הוא כן מהווה סכנה לבריאות הציבור המחייבת תגובה מידתית והולמת, תוך תכנון לטווח ארוך. ככל שנשכיל לחזק את תשתית בריאות הציבור, כך נתמודד טוב יותר.
הכותב הוא יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל; רופא אפידמיולוג במרכז הרפואי הדסה והאוניברסיטה העברית