לא סביר שתחנה צבאית תהיה כ"כ פוליטית

בימין מעריכים שתוכנית החלת הריבונות תקועה, ושהסיכוי שתתממש נמוך. זאת בגלל הקמפיין המוצלח שהימין ניהל נגד החלת הריבונות - מסע מתוקשר שהצליח להביך ולבלבל את הימין האמריקני השמרני, כמו גם את ממשל טראמפ. אבל עכשיו הימין כבר מבין שטעה, והוא מתחרט על החמצת ההזדמנות ההיסטורית. תוכנית החלת הריבונות נועדה קודם כל בשביל הבקעה ולא בשביל כמה גושים מרוחקים, גם אם תושביהם ייהנו מסטטוס שוויוני.

בשמאל, לעומת זאת, מעריכים שתוכנית הריבונות כבר נחלה הישג מדיני מהפכני. כך לפחות סבורה חברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון. גלאון הקימה לאחרונה ארגון בשם "זולת", שמטרתו קידום שוויון וזכויות אדם. דו"ח שהוציא הארגון בנושא "הסיפוח", כפי שהיא מעדיפה לקרוא למהלך של נתניהו, מגדיר את החלת הריבונות כ"נרמול השליטה של ישראל בפלשתינים" - "תוכנית שתביא בהכרח למצב של אפרטהייד", מציינת גלאון.

בניתוח פוליטי אובייקטיבי, בלי קשר להתנגדותה המוחלטת לתוכנית, זהבה גלאון מוצאת שראש הממשלה נתניהו הצליח, בפרק זמן קצר יחסית, לשנות לחלוטין את השיח הציבורי סביב "הסיפוח". אפשר לראות את זה בכל הפעילות המדינית הבינלאומית הענפה סביב תוכנית הריבונות, כמו גם בוויכוח הפנימי בישראל.

באקטיביזם הבינלאומי פתאום מתחננים בפני ישראל שרק לא תספח - משמע, תעשו הכל, רק אל תספחו. כמאמר השיר, כולם מדברים על התיישבות וגושים ויישובים, אבל לא רק שאף אחד כבר לא מדבר על שלום אלא גם לא על צדק, שלא לדבר על מדינה פלשתינית. לא "הקפאה", לא פינוי, לא התנתקות, לא תשלום דמי קדימה כדי לזכות במושב מול אבו מאזן, לא החלטות במועצת הביטחון. רק אל תספחו.

קשה לחזות בוודאות, אך הערכותיה של גלאון כנראה קרובות הרבה יותר למציאות מאלו של הימין. נתניהו לא שינה רק את השיח, אלא ישנה גם את המציאות ויבצע חלקים גדולים בתוכנית הריבונות. המגמה תהיה לקחת "הרבה", אבל לא את כל מה שרשום במפת תוכנית טראמפ; להחיל ריבונות על פחות מ־30 האחוזים המפורסמים, כדי למנוע ב־100 אחוזים אפשרות להקמת מדינה פלשתינית במסגרת כלשהי.

עד עכשיו נוקט נתניהו אסטרטגיה של הליכה על הסף, כמו בנושא תקיפת הגרעין האיראני. המהלך ההצהרתי לבדו כבר מניב יתרונות מהסוג שהשמאל מבחין, וכחלק מהבנתו של השמאל, נרשמת שם הקצנה גוברת והולכת. 

עד עכשיו, בהתבטאות היחידה של המועמד הדמוקרטי ביידן בעניין החלת הריבונות, הוא גילה התנגדות פושרת בלבד. הוא לא איים שייפסק הסיוע הכלכלי והביטחוני לישראל. טראמפ, לעומתו - ובהנחה שישראל תבצע את החלת הריבונות - יירשם וייזכר לטובה אפילו בהשוואה לצמד רייגן ושולץ. אלה הכירו באש"ף בסוף 1988 וגרמו נזק ארוך טווח. 

בשלב הזה, אם ראש הממשלה רוצה לבצע החלת ריבונות, הוא לא בהכרח צריך לחכות לאור ירוק מלא מממשל טראמפ. ככל שיתקרב מועד הבחירות בנובמבר, הסיכויים שיישמעו ציוצים נגד החלת הריבונות מאגף כלשהו בממשל יקטנו וילכו עד כדי דימום מנוע; ומנגד, התמיכה מובטחת. 

מצד ישראל, החלת החוק בהחלטת ממשלה בלבד היא צעד רך יחסית. לא מדובר בבטון יצוק כמו החלטת רוב בכנסת. כפי שפורסם, זה עשוי להתאפשר בעזרת קולו של שר התקשורת יועז הנדל. התיאום שגנץ ואשכנזי מדברים עליו כבר מתבצע, מתבצע באמצעות השיח התקשורתי. מההתבטאויות של מדינות ערב, למשל ירדן ומצרים, אפשר להבין שהן לא ייצאו לשבירת כלים מדינית. 

פרופיל נמוך

לידיעת רינה מצליח: אם נתניהו היה מקבל כסף מקרן וקסנר או משלם דמי שתיקה למתלוננות, תומכיו היו מתנערים ממנו כבר למחרת

רינה מצליח. עפר שלח. רון מיברג. על שלושתם רציתי פעם לספר. הם כמו צביקה א', צביקה ב' וצביקה ג'. בהבדל אחד: לשלושתם אין שפם ארוך כסרט, והם נציגים של אינטליגנציה ישראלית כושלת, אינטליגנציה בעלת אינטליגנציה נמוכה. ויש כמובן עוד צביקות; צביקה ד', צביקה ה', צביקה ז' וצביקה ת'. המונים. בלי לפגוע בסתם צביקה, יוסי או מוישל'ה.

ריצה מצליח, עם הניתוח המעמיק שלפיו בוחרי הליכוד יצביעו לנתניהו גם אם יאנוס את בתם, מזכירה לי שיחה קטנה איתה במוצאי אחת התוכניות באולפן. מהשיחה הזאת הבנתי שרינה מצליח וחבריה לא אוהבים מלחמות. הייתם מאמינים? 

אבל מאחר שהסיכוי לפרוץ מלחמה רצינית תחת כל מועמד מתחרה נגד נתניהו עולה בשיעור ניכר, המסקנה ברורה: רינה מצליח תמשיך להצביע למנהיג התורן של השמאל גם ביודעה שהוא יגרום לפרוץ מלחמה, ושהיא תיאלץ לראות בכל בוקר את עמוד השער של "ידיעות אחרונות" ובו לוח תמונות ההרוגים. 

מאחר שהפרופיל של מצביעי הליכוד הפוך בדיוק ממה שציירה, אני חושש שרינה מצליח משמעותית פחות רציונלית מהם. 

כל בר דעת יודע שאם נתניהו היה טס הביתה עם מזוודת מזומנים, מבצע מעשה עבריינות כלפי אישה כלשהי ומשלם לה חצי מיליון דולר כדמי שתיקה, תומכיו היו בועטים אותו מלשכתו למחרת היום. ולעומת זה, מעמדה של רינה מצליח יציב. הרבה יותר יציב מצביקה ג', למשל, שלא שרד את הקרב ואת השיר. הרבה יותר יציב משל ראש הממשלה. 

כך גם מעמדו של עפר שלח. נכון, הוא התנצל על כך שהתנפל על עיתונאי באולפן ערוץ הכנסת. אבל במושגים של שלטון חוק, הצילומים חושפים איום אלים כלפי אזרח. 

מה שערן טיפנברון היה צריך לעשות, לפני ההשעיות והפוליגרפים, הוא להגיש תלונה במשטרה נגד המתפרע באולפן. עובדה: עובדי האולפן נראים הודפים את ח"כ שלח המתקרב למגע עם הכתב, שבסך הכל שאל אותו שאלה לגיטימית ואפילו לא מתגרה. אני, למשל, שאלתי את ראש הממשלה בראיון האחרון שלי איתו שאלה שמראש ידעתי שיש בה התגרות, אולי אפילו קיצונית. על השאלה שנגעה לאפשרות החמורה שאירוע כמו רצח אמיל גרינצוויג ב־1983 יקרה שנית, הגיב ראש הממשלה בשיקול דעת ובענייניות, ולא הראה שום סימן שהוא רוצה לסלק אותי מחדרו בכנסת. 

כך שבכיר האינטליגנציה הישראלית המשרת בכנסת, עפר שלח, מתגלה לנו בקטע ה"מודלף" מהאולפן בתור האיש המסוכן ביותר במערכת הפוליטית בישראל. אני לא מתכוון שהוא מסוכן לסביבתו הקרובה, אלא לשילוב של איבוד שליטה נפשית בצירוף עקשנות אובססיבית, שהאלוף גיורא איילנד תיאר מעט בהומור בספרו האוטוביוגרפי. 

בדמיוני אני רואה את עפר שלח כמי שרוצה להביא את עם ישראל למצב של תפיסת מחסה, כמוהו במלחמת לבנון: פצוע קשה, אבל ממשיך לתפקד ולהשיב אש. לא חשוב לאן, רק להשיב אש. ורון מיברג ידידנו? כבר הספקנו לשכוח שהוא המליץ בהומור להחזיר את עונש המוות בישראל במקרה אחד מאוד ספציפי. ניחשתם נכון.

תינוקות שנשבו

מה משותף לאינטליגנציה הישראלית ולבריה"מ של סטלין? יותר ממה שנדמה במבט ראשון

מה המשותף לחבורה הזאת? התשובה פשוטה: מקור ראיית העולם בשטיפת מוח, שהם קורבנותיה. הם עוסקים מאות שנים בשטיפת מוח בעצמם, אבל למעשה אינם מודעים לכך שמאורות גדולים כמו לנין, מאו דזה־דונג, מרקס וחברי ארגון SDS משנות ה־60 שולטים בהם מהקבר. אחד היסודות באותה ראיית עולם, שלקוחה מאמריקה, היא שהממשלה היא ארגון פשע והעומד בראשה הוא אל קפונה. 

בארה"ב זה התחיל עם ניקסון. בישראל נקודת ההתחלה ידועה: מאז 1996 כל ראשי הממשלה היו נושא לחקירות של המשטרה ושל הפרקליטות. לפעמים זה הגיע לכתבי אישום ולפעמים לא, בהתאם לנוחות הפוליטית של המשפטנים בפרקליטות, שעברו מהפך של רדיקליזציה בשלב כלשהו בשנות ה־90. הייתי מזכיר בהקשר הזה את ליאורה גלט־ברקוביץ' ומיכאל בן יאיר. 

זו הטרגדיה של ישראל: את תמונת העולם המטורפת, שבה ראש ממשלה במדינת ישראל הוא בחזקת פושע, הצליחה האינטליגנציה שוטפת המוח להנחיל לכל הרמות במערכת המשפט, מבית המשפט העליון ועד אחרונת הפרקליטות בפרקליטות מדינה. 

יתרה מכך, ראיית העולם המהפכנית הזאת תחמה גדרות סביב קבוצות אוכלוסייה שלמות, כמו אצל סטלין בבריה"מ. מוטי גילת, אחד הדוברים הבולטים של סקציית הצבא האדום במערכת המשפט, עשה ניתוח סטטיסטי שלפיו מאות אלפים ממצביעי הליכוד הם עבריינים או מקורבי עבריינים. כלומר, פושעים. 

גם לפי התפיסה המשפטית בשמאל, מאות אלפי "מתנחלים" הם פושעים - כי הם בלתי חוקיים, גוזלי אדמות, ומתיישבים בשטח כבוש בניגוד לאמנה כזאת או אחרת. 

כמו כן, כל תפיסת "הקפיטליזם החזירי" - המנטרה האהובה אפילו על השר עמיר פרץ - גורסת שהון או רווח כלשהו מקורם בשוד. כך שיזם עסקי מצליח הוא בהכרח פושע מועד, והשאלה היא רק איך ועל מה לעצור אותו. 

זה אולי מסביר מדוע יזמים מיליארדרים שותפים בארגון ובמימון של תנועות שמאל מהפכניות; הם עושים זאת כסוג של תשלום כופר, כדי שלא יחסלו אותם בדרך זו או אחרת.

מה שקורה שלשום

אם גל"צ תיסגר, מהיכן יקוששו קברניטי התקשורת כתבים ועורכים שהם בשר מבשרו של הממסד?

"העניין של תחנת רדיו בתוך הצבא זה לא משהו סביר". אלו המילים של שר הביטחון גנץ, ולכאורה יש הסכמה בינו לבין הרמטכ"ל כוכבי לגבי גלי צה"ל. כוכבי דרש: לסגור את גלי צה"ל. כדאי להזכיר: משפטנית בשם דינה זילבר דווקא חשבה שהוצאת גלי צה"ל מצה"ל היא פגיעה בחופש הביטוי או העיתונות. שוב אנחנו עוסקים במושגי "הסביר". האם הצמד הזה, גנץ וכוכבי, יגיעו להבנה ביניהם וימצאו פתרון שרמטכ"לים ושרי ביטחון בעבר לא הצליחו למצוא במשך עשרות שנים?

ברור שגלי צה"ל עם אמיר איבגי ויעקב ברדוגו "זה לא משהו סביר" - לפחות בעיני גנץ, או בעיני כחול לבן. מה שלא סביר הוא שתחנה צבאית תהיה כל כך עמוסה בפוליטיקה, וגלי צה"ל עמוסת פוליטיקה מאז מלחמת של"ג ב־1982. אז, כשרפול היה הרמטכ"ל, החלו מלחמות גל"צ נגד הרמטכ"ל ונגד הדרג המדיני. קרה מה שמנהיגי השמאל הסטליניסטי הזהירו מפניו לנוכח הרעיון ה"לא סביר" לפרק את הפלמ"ח: שעלול יום אחד להיות ראש ממשלה ששמו יהיה בייגין, ואז "הפלמ"ח לא יקיים שליחות של ראש ממשלה ששמו בייגין". או נתניהו. 

גלי צה"ל, לאורך דורות ובייחוד בדור האחרון, היא המאגר שמזרים "עיתונאים" ל"תקשורת". מדינה דמוקרטית שהצבא מכשיר את שליטי העיתונות שלה! בין שהם ימניים ובין הם שמאליים, עיתונאים שעוצבו בגלי צה"ל הופכים מלידתם המקצועית לאנשי ממסד, לבשר מבשרו של הדיפ־סטייט. הם הופכים אוטומטית לחלק מאותו צבא פקידים אזרחי, שרואה את עצמו כנושא המדינה, המבין בביטחון כמו גם בנושאי חוק ומשפט, היודע מהי דמוקרטיה וקולט כל המצאה חדשה בטכנולוגיית זכויות האדם. 

למותר לציין שרק מעטים מהם מסוגלים לחשיבה ביקורתית אמיתית. כמו אילנה דיין, הם מאמינים שדמוקרטיה היא בית המשפט העליון תחת ההשגחה העליונה של אהרן ברק, וכלכלה היא דו"ח העוני או דו"ח של מכון אדוה, והם מחויבים לאינטרסים האמריקניים ולאלו של האיחוד האירופי. 

אם גל"צ תיסגר, קברניטי התקשורת לא יוכלו לקושש כתבים ועורכים בקלות בעזרת הברקוד של גלי צה"ל; הם יזדקקו לאבחנות מעמיקות יותר ולביצוע הכשרות. הם לא יוכלו לסמוך על בית הספר הצבאי לתקשורת. אם תיסגר גל"צ, ייגדע ענף חשוב, עשיר, עתיר עלווה בתרבות הישראלית לדורותיה. ולא נוכל לשמוע תוכניות מלומדות על מלחמות העבר, בעלות רייטינג נמוך, ששום תחנה פרטית לא תעשה במקום גלי צה"ל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו