איראן נחשפת בימים האחרונים להתפרצות חדשה וקטלנית של מגיפת הקורונה. בשעה שנדמה היה שההתפרצות הראשונה שככה, והקלות בסגר כבר נכנסו לתוקפן, טיפס שוב מספר הנדבקים ומגיע כעת לכ־3,000 ביממה. יותר מ־8,000 מתו עד כה מהנגיף. המוקד עבר מטהרן אל מחוז הנפט חוזיסטאן שבדרום־מערב המדינה.
התחדשות המגיפה צימקה עוד יותר את הכלכלה האיראנית המרוסקת ממילא עקב הסנקציות החריפות שהטיל הממשל האמריקני. אלו הוחמרו עוד יותר בעידן הקורונה בהוראת הנשיא טראמפ, שאף סיכל בקשה של האיראנים לקבל הלוואת חירום של מיליארדים מקרן המטבע העולמית.
בנסיבות הללו של מצוקה קשה והתחדשות מחאת הרחוב, בדמות שריפת תמונות של חמינאי והצתת כמה מבני ממשל ביום השנה למותו של מייסד המהפכה, חומייני, היה הגיוני שמשטר האייתוללות ישקול לפחות את הצעתו של הנשיא טראמפ לחזור אל שולחן המשא ומתן כדי לגבש הסכם חדש לעצירתו של פרויקט הגרעין.
אבל האיראנים, כצפוי, עשו בדיוק ההפך. שר החוץ זריף מיהר להציע בסוף השבוע שעבר לנשיא ארה"ב לסגת מ"ההחלטה המטופשת" שקיבל להסתלק מהסכם הגרעין, ולהכות על חטא.
ומה שחמור עוד יותר, דו"ח סודי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שדלף שלשום, מגלה כי האיראנים ממשיכים להפר בגלוי את הסכם הגרעין.

הם מעשירים אורניום בדרגה גבוהה יותר מהמותר, הם הגדילו את המאגר שברשותם מ־300 ק"ג ל־ 1.73 טונות והם שוקדים על פיתוח סרכזות (צנטריפוגות) מתקדמות ומהירות יותר.
המשמעות: אף שמדובר עדיין בדרגת העשרה נמוכה מהדרוש לייצור פצצת אטום, החריגות של איראן מאפשרות לה לקצר את טווח הזמן הדרוש לצורך "הפריצה אל הפצצה" משנה שלמה, כפי שהוערך בעת חתימת ההסכם, לחודשים ספורים. נוסיף על כך את העובדה המחשידה שהאיראנים ממשיכים למנוע את כניסתם של פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית לשני אתרים, שבהם החביאו, ערב חתימת ההסכם, חומרים הדרושים לייצור נשק גרעיני.
מדיניות "ההליכה על הסף" מול ארה"ב, שמוביל חמינאי בתמיכת משמרות המהפכה, נשענת על שלוש הנחות יסוד: האחת, הנשיא טראמפ טרוד כולו במשבר הקורונה, במהומות מבית ובמערכת הבחירות, ולא ימהר להגיב צבאית על ההפרות האיראניות, שאינן מוגבלות רק לתחום הגרעין, אלא נמשכות גם בהטרדת כלי שיט אמריקניים במפרץ, בסיוע לחיזבאללה ולמיליציות בעיראק ובפעילויות רבות אחרות.
ההנחה השנייה היא, שארה"ב מבודדת וכמעט שאינה זוכה לתמיכה ולסיוע מצד בעלות בריתה האירופיות בשום נושא. ההנחה השלישית, ואולי החשובה ביותר לאיראנים: ייתכן שבעוד כמה חודשים יישב נשיא אחר בבית הלבן. פחות לוחמני, רגיש פחות למאמצי טהרן לערער את היציבות במזרח התיכון ותמים יותר באשר לכוונותיו האמיתיות של משטר האייתוללות לייצר נשק גרעיני ולחתור להשמדת ישראל. בשביל התקווה הזאת צריך להחזיק מעמד, להמר על זמן ולדכא בינתיים בכוח כל ניסיון של שוחרי חופש בתוך איראן להרים ראש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו