מי שמבקש להיווכח ביכולות הייחודיות של קהילת המודיעין הישראלית, יכול לעשות זאת גם בימי מגיפת הקורונה. מהבאת חומרים ומכשור רפואי חיוני ממקומות עלומים בידי המוסד ועד לאיכון מדויק של מסלולי החולים בידי שב"כ. למרות ההתחלה הצנועה לפני כ־70 שנה, שירותי הביטחון של המדינה היהודית מספקים היום תוצאה אפילו כאשר מקביליהם בעולם מרימים ידיים.
"מרגלים לא מושלמים", ספרו של העיתונאי יוסי מלמן, פרשן צבאי זוכה פרס סוקולוב, שראה אור לאחרונה בהוצאת תכלת, מנסה להסביר כיצד זה קרה. לאורך שנים של כתיבה עיתונאית רכש לעצמו מלמן (69) שם כמומחה בנושא השירותים החשאיים של ישראל. "יש לנו הרבה סיבות להתגאות בהן", הוא מציין בחיוך, וכאשר המילים האלה יוצאות מפיו, כדאי להקשיב להן.
חדי הזיכרון יזכרו שלפני שלושים שנים פרסם מלמן, יחד עם דן רביב, ספר באותו שם. אבל לדבריו, בזה מסתיים הדמיון: "רק הכותר נשאר, ואילו תוכני הספר הנוכחי חדשים לחלוטין. רציתי לתאר את קהילת המודיעין הישראלית על גופיה העיקריים שידועים למרביתנו בראשי התיבות ובשמות קוד, את ההיסטוריה העשירה שלה ואת מהותה כיום.
חיסול אל מבחוח // צילום: מתוך ערוץ 10
"מדוע המודיעין הישראלי נמצא בחמישייה הפותחת של קהילות המודיעין בעולם? כי מן היום הראשון הרגיש שישראל היא מדינה במצור, מוקפת אויבים, וצריך לפעול בדרכים מתוחכמות ונועזות, לקחת סיכונים יותר מאחרים. המודיעין הישראלי כיום מאופיין בגודל אחר: עובדים רבים וטכנולוגיה מתקדמת. הוותיקים יגידו שהם מתגעגעים לימים שבהם לא היה מרכיב טכנולוגי דומיננטי כל כך, ולכן היה הכרח להיות הרבה יותר יצירתי. אבל אין כלל ספק שהמודיעין כיום טוב יותר".
צעדי המודיעין בהתחלה לוו בכישלונות רבים?
"למרות הנטייה הברורה לרומנטיזציה של העבר, צריך לזכור שבשנות ה־40 וה־50, בתקופה של מחלות ילדות, המודיעין עשה טעויות רבות. אני לא קובע זאת לגנאי, זאת פשוט היתה המציאות. חבר'ה שבאו לשורות המודיעין אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה הושפעו מספרים על מעשי המעצמות הלוחמות אך גם מסרטי ריגול, ולעיתים העלו רעיונות הזויים, שלא היו בני־ביצוע. כמו ניסיון הרעלת הבארות בעזה. שני לוחמים שפעלו מטעם יחידת המסתערבים שחר של הפלמ"ח, נתפסו אז עם מימיות בעלות תחתית כפולה, ובהן חיידקי דיזנטריה. הצבא המצרי הוציא אותם להורג, ועד עכשיו לא נמצאו גופותיהם".
הלוויית אל מבחוח בסוריה // צילום: אי.פי
מלמן מציין גם את דוד מגן, ששמו המקורי היה תיאודור גרוס (או טד קרוס בגרסה האנגלית), זמר אופרה יוצא הונגריה ששירת במודיעין הבריטי ועבד במחלקה המדינית של משרד החוץ, גוף שקדם למוסד. "גרוס נשלח למצרים לכמה משימות, אחת מהן היא לפגוע באישים פוליטיים, ואחרת להרעיל את המים. למרבה המזל, הוא לא הוציא את התוכנית לפועל. לימים התברר שהוא התאהב בנסיכה מצרית, וכנראה גויס על ידי המודיעין המצרי. בשנת 1952 הממונים עליו עלו על היותו סוכן כפול; מגן־גרוס נעצר, ונשפט בדלתיים סגורות ל־15 שנות מאסר, שמתוכן הוא ריצה בפועל שבע שנים".
"חיזבאללה? כמו מאפיה"
מחלות הילדות הנאיביות חלפו, אבל עימן נעלמו גם תנאי הסביבה שהקלו את פעילות אנשי המודיעין. במקומן באו מצלמות וזיהויים ביומטריים, ומעקבים רגולטוריים אחרי העברות הכסף שמקשים את אנונימיות המשאבים הדרושים לתפקוד סוכני הביון. באחד מפרקי הספר מלמן מספר על מאמצי ההצטיידות של ישראל שנעשו באמצעות לשכה לקשרי מדע (לק"ם), ועל מבצע לרכישת אורניום שנכרה בקונגו - חביות האורניום הועברו בלב הים מספינה זרה לספינת צים והובלו לאשדוד. בימינו, כשכל האוניות בעולם מצוידות במערכות ג'י.פי.אס, פעולה פשוטה שכזו היתה בלתי אפשרית.
"נכון שעכשיו קשה הרבה יותר לפעול", מאשר מלמן. "אבל לא בלתי אפשרי. לכל מיצר טכנולוגי יש פתרון טכנולוגי. המודיעין שלנו עומד בחזית הפיתוחים הטכנולוגיים, עד כדי כך שמתעוררות לפעמים התהיות אם לא הגיע הזמן שהמדינה תקבל תמלוגים בגין כל השימושים המסחריים של החידושים שנולדו בקהילת המודיעין. מצלמות בבתי מלון קיימות כבר 20 שנה, ערים מרושתות במצלמות הופיעו לפני כעשור, ואם ניזכר בפרשת חיסולו של מבחוח בדובאי, למדו להסתדר איתן. ובכל זאת, צריך קודם כל בני אדם. בינה מלאכותית עושה לא מעט, ותעשה עוד יותר, אולם היא לא תחליף בני אדם. ובני אדם עושים טעויות. המודיעין הישראלי אינו חף מטעויות, אנשיו אינם סופרמנים, אך הם בין הטובים בעולם, ועל ההצלחות שלהם שומעים פחות, כי את ההצלחות קל יותר להסתיר".
חיסול עימאד מורנייה הוא הצלחה שקשה להסתיר.
"יש תפיסה שגויה לגבי קהילת המודיעין הישראלית, כאילו היא עוסקת בעיקר בחיסולים של אויבי ישראל. זה קשקוש. החיסולים לא מגיעים לפרומיל מסך הפעילות של המוסד, למשל. אני לא בטוח אם בכל תולדות המדינה מספר האנשים שחוסלו בידי המוסד מחוץ לגבולות המדינה הגיע ל־50 או 60. אך המקרה של מורנייה מיוחד: בעיניי זהו החיסול החשוב ביותר של טרוריסט כלשהו. מורנייה היה יד ימינו של נסראללה, הבונה של הצבא שלו, איש הקשר לקאסם סולימאני ולאיראן. הוא היה מעורב בתוכנית הטילים של חיזבאללה ואיראן, ונחשב למחבל המבוקש בעולם".
חסן נסראללה. "הדילמה האם לחסל אותו קיימת" // צילום: אי.פי
בספרו מלמן מביא לראשונה את הסיפור האמיתי מאחורי ביצוע החיסול המפורסם. "זהו מבצע החיסול היחיד שנוהל יחד על ידי המוסד (ולשם דיוק גם אמ"ן) והסי.איי.אי בשנת 2000, כשאהוד ברק היה ראש הממשלה, היתה הזדמנות פז לחסל את כל 'החמישייה הפותחת' של חיזבאללה, לרבות מורנייה, אבל ברק חשש שזה ידליק את הגבול אחרי היציאה מלבנון ולא נתן אור ירוק.
ההזדמנות הבאה הגיעה כעבור שמונה שנים. מורנייה נסע הרבה לדמשק, חוץ מפגישות היתה לו שם דירת אהבהבים, שנמצאה במרחק של כ־75 מטרים מבית ספר לבנות, ונשיא ארה"ב נתן אישור לפעולה בכפוף לכך שלא יהיה נזק סביבתי.
כתוצאה התחוור לכל המתכננים שהזמן לביצוע מצטמצם לשעות שבהן בית הספר סגור. הרכב הממולכד כבר היה במקום, יצאו מהדירה שלושה: מורנייה, סולימאני ומוחמד סלימאן, יד ימינו של אסד והאחראי על ההעלמה וההסתרה של ניסיון הקמת הכור הגרעיני בסוריה. בחפ"ק של המוסד, שבו ישב גם נציג הסי.איי.אי, רואים אותם במצלמות, העניין עולה לנשיא אך האישור לא מתקבל. כעבור דקות סלימאן עוזב, אחר כך גם סולימאני נפרד, ואז סגן ראש המוסד נותן את הפקודה 'פעל'. חצי שנה אחרי זה הגיע תור סלימאן: לוחמים וצלפים, שירדו מצוללת, הרגו אותו בעודו יושב עם המשפחה במרפסת של ביתו בחוף הסורי".
יש מקרים שבהם ידה של ישראל דווקא לא היתה במעל, אף שמצביעים עליה כעל החשודה המיידית?
"חוגי הטרור המופעלים על ידי איראן, דוגמת חיזבאללה, דומים למאפיה הן בקוד התנהגות נפשע והן במאפיינים כמו נפוטיזם, סטנדרטים כפולים או מנהגי חיסול של אלה שהעזו לא לציית לבוס. סולימאני אישית הורה לרצוח את מוסטפה באדר א־דין, בן דודו וגם גיסו של מורנייה, שהיה האחראי למנגנון החוץ של חיזבאללה, במיוחד בסוריה. כשחיזבאללה ספג אבידות קשות בסוריה, באדר א־דין 'התמרד' וביקש לצמצם את המעורבות של הארגון בלחימה עבור אסד. סולימאני ובאדר א־דין נפגשו בשדה התעופה של דמשק, וכמה דקות אחרי שסולימאני ועוזריו עזבו, הגיעה חוליית החיסול ושלחה אותו לעולם שכולו טוב".
לאחרונה האמריקנים השלימו את העבודה ביחס לסולימאני, משמע שיטת החיסולים עובדת?
"סוגיית החיסול של רבי־מחבלים היא הכי מורכבת משום שהיא מצריכה לשקול את העלות מול התועלת, ובמקביל מעמתת אותך מול ההשערה מי יהיה המחליף שלו. הדילמה האם לחסל את נסראללה עוברת כחוט השני לאורך כל קהילת המודיעין שלנו מאז שהוא עלה לראשות חיזבאללה. אני חושב שהיו תקופות שרצו לפגוע בו ולא יכלו, והיו תקופות שיכלו אך לא היו משוכנעים שכדאי. היו חיסולים בתולדות המודיעין הישראלי שעליהם אפשר להגיד 'חיסלת את האיש - חיסלת את הארגון'. כך היה עם זוהיר מוחסיין, מקים ארגון טרור פלשתיני פרו־סורי ששמו 'אל־'דצאעיקה': המוסד השיג אותו ב־1979 בריביירה הצרפתית, והארגון חדל לפעול. גם חיסול אחמד שקאקי שיתק את הג'יהאד האסלאמי לתקופה ארוכה, ולקח לו זמן להשתקם".
שביל הכסף הפוליטי
מה המאפיין הייחודי של קהילת המודיעין שלנו?
"האחריות לשלומם של יהודי התפוצות, או במילים אחרות 'מודיעין יהודי'. המצאתי את המושג הזה, כשהכוונה לפעילות ארגון 'נתיב' עד לנפילת בריה"מ במטרה לסייע ליהודים מעבר למסך הברזל, וגם ליחידה בשם 'ביצור' הפועלת במוסד עד היום. 'ביצור' היתה אחראית להעלאת יהודים מתימן בשנות ה־90, העלאת יהודי אתיופיה מסודאן בשנות ה־70 וה־80, ובד בבד התמחתה בהגנה על קהילות יהודיות בארצות שונות. מדובר בחלק חשוב ועדין בפעילות המודיעין".
מלמן גם לא חוסך בביקורת. כך, לדוגמה, הוא חושף את הקשרים הפוליטיים של אחדים מראשי הארגונים, ואת הסיבה לפיטורי ראש לק"ם בנימין בלומברג ב־1981. "כל השיטה בשנים הראשונות של המדינה וכל עוד מפא"י שלטה, גרסה שמפא"י היא המדינה. בצעירותי עבדתי ב'קול ישראל', וחבריי ברדיו סיפרו לי שיצחק נבון וטדי קולק, בהיותם מנכ"לים של משרד ראש הממשלה ועוזרי בן־גוריון, היו מכתיבים ידיעות לעורכי החדשות. זאת היתה האווירה, והמודיעין לא היה יוצא דופן.
"כשעוסקים במבצעים חשאיים, הרבה כסף מתגלגל בהם, עובר בדרך לא דרך לבנקים בשווייץ כדי לממן רכישות לכור או לתעשיות ביטחוניות. בתקופה של בלומברג, שהיה מאנשי שלומו של שמעון פרס, עמלות מהכספים האלה הופרשו לחברת העובדים ומוסדות הקשורים להסתדרות ולמפא"י. אולם זה לא המניע היחיד לפיטוריו. כמי ששילב בו זמנית 3 תפקידים (ראש אגף בשב"כ, קצין הביטחון הראשי של משרד הביטחון וראש לק"ם), בלומברג ריכז יותר מדי כוח".
ומה בימינו אנו? "כרה"מ בגין היה דמוקרט אמיתי. כשהוא נבחר, נפגשו איתו ראש השב"כ אחיטוב וראש המוסד חופי ואמרו לו שיבינו אותו אם ירצה להחליפם. 'בשום פנים ואופן', הוא אמר, ולא רק בשל דאגתו לרציפות אלא מטעמים ערכיים. אני לא חושב שהיום יש בשירותים המיוחדים אליטות בעלות אג'נדה פוליטית. כשנתניהו מינה את יורם כהן לראשות המוסד, היו פרשנים שאמרו שהוא עם כיפה על הראש, ומונה כי רה"מ מעוניין בקרבת המתנחלים, אך כהן הוכיח שהוא ממלכתי לחלוטין. 99%, אם לא 100% מהמשרתים בגופים האלה הם ממלכתיים. יש להם השקפות עולם פוליטיות, שאני לא יודע מהן, אבל שירותם מקצועי, ממלכתי, ענייני ולא פוליטי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו