האמת שסדר היום של ממשלת נתניהו החדשה לשנתיים הקרובות עמוס מאוד:
1. החזרת הכלכלה הישראלית ממצב של התכווצות חזרה לצמיחה - תוך כדי המשך ההתמודדות עם המגיפה הדוגרת.
2. החלת החוק הישראלי והריבונות בבקעת הירדן.
3. הגרעין האיראני והנוכחות האיראנית בסוריה.
4. קליטת כרבע מיליון עולים בשלוש השנים הקרובות.
לא פחות משזו ממשלת נתניהו־גנץ, זוהי ממשלת אורלי לוי־אבקסיס, פנינה תמנו־שטה, יועז הנדל וצביקה האוזר. אלה הח"כים הבודדים שביטלו את האופציה הסהרורית לממשלת מיעוט־ערבים, וכפו את האחדות הלאומית. על האומץ שלהם הם מקבלים אינסוף דליי שופכין מצד מנהיגים בכירים שהתגלו כחסרי אחריות לאומית.
כשמדברים על יחסי ישראל־ארה"ב בהקשרים המדיניים והכלכליים, צריך להביא בחשבון שמגיפת הקורונה שינתה את המשוואה. ישראל היא זו שמגישה סיוע משמעותי לקהילות יהודיות, בייחוד בניו יורק וסביבתה, כלומר היא מגישה סיוע לארה"ב. יש נטייה לא להבליט את זה כדי לא להביך את האמריקנים. מה שחשוב בשלב זה הוא תיאום מסוים עם הממשל האמריקני לגבי הבקעה. מבחינת ישראל, כמה שיותר מהר יותר טוב. לא לחכות ל־1 ביולי.
הפעילות המדינית והחקיקתית הדרושה תייצר נושא אסטרטגי מדי שסביבו תתארגן הממשלה. בניגוד לרושם שנוצר, הדיבורים על הסתייגויות אמריקניות נועדו רק לטשטש תמיכה מלאה במהלך הישראלי. אבל אם נכון שהנשיא טראמפ היה רוצה שישראל תבצע את המהלך בישורת האחרונה לבחירות בארה"ב, בספטמבר, אז האינטרס הישראלי שונה. הדבר הנכון הוא לעשות את המהלך מיידית כדי לנתק אותו מהבחירות. גם אם ראש הממשלה מעדיף את המשך כהונת טראמפ, אסור שמהלך מדיני מרחיק לכת ייתפס כהתערבות פוליטית פנימית בארה"ב.
מאחר שהגבול הבינלאומי בין ישראל לבין ירדן הוא על נהר הירדן, דווקא המצב הנוכחי הוא אבסורדי. גבול כן אבל שטח לא? לא הגיוני. התנהלותה של ירדן בשנים האחרונות נועדה לפגוע בישראל, בנושא נהריים, צופר, משברי השגרירות והר הבית. החלת הריבונות בבקעה מתקנת במשהו את מחדלי הסכם השלום עם ירדן. המלך יעדיף לסגור את השגרירות בישראל אך כנראה לא יבטל את הסכם השלום.
הרכב השרים, אולי בניגוד לנטייה הפרשנית השגרתית, מושפע מאילוצים פוליטיים בתוך הליכוד אבל בעיקר ממחשבה אחת קדימה; זה הרכב שרים נצי, עם גלנט, אדלשטיין, כץ ושטייניץ, שיאפשר לנתניהו להתמודד עם הסוללה הביטחונית של בני גנץ.
עוד בנושא:
לאחר יותר מ-500 ימים של משבר פוליטי: הממשלה ה-35 הושבעה בכנסת
בעולם מברכים על הקמת הממשלה בישראל
הכירו את הממשלה ה־35: חלוקת השרים המלאה
יובל שטייניץ היה השר הטוב ביותר ברצף ממשלות נתניהו מאז 2009. ההישגים שלו כוללים את תקופתו כשר האוצר שהוציא את ישראל מהמשבר הפיננסי של 2009-2008, ואת מתווה הגז כשר האנרגיה. אפשר להעריך שביבי כעס על הספר המעולה שפרסם שטייניץ על קיצור תולדות מתווה הגז. גם אם אין לשטייניץ אמביציות גדולות לעתיד, עצם ההמשכיות במתווה הגז הכולל עכשיו גם קשרי אספקת אנרגיה למדינות חשובות לחופי הים התיכון, היא קריטית.
בנאומו אתמול בכנסת, נוכח צעקות וקריאות ביניים גסות, אפשר היה להבחין שגנץ צומח למנהיגות לאומית. אפשר היה לראות את ההבדל בין האיש המתלבט שמקבל בסוף אחריות, לבין חבריו לפיד, יעלון ומיקי לוי שהתרופפו. זו ממשלה מסורבלת שמזכירה את ממשלת 2009; וממשלת נתניהו־ברק היתה אחת הטובות בתולדות המדינה.