פחות פטרונות, יותר שותפות

הוויכוח בין סמוטריץ' לליכוד לגבי תפקידו בממשלה הבאה, הצית מחלוקת משמעותית בתוך מחנה הימין, שריחפה כאן במשך שנים רבות במעין סבטקסט לא מדובר. המסר הסמוי והגלוי הוא שאם מפלגת הציונות הדתית לא תאייש את התפקידים הבכירים בממשלה, הממשלה לא תהיה ימנית. יתרה מכך, שמצביעי המחנה שאינם נמנים עם מפלגת שבעת המנדטים הללו זקוקים להכוונה, שלא לומר להשגחה, לצורך מימוש רצונם האמיתי.

כך הסבירה דניאלה וייס: "העם בחר בנתניהו כדי לקדם מדיניות ימין, וזו הסיבה שצריך להתעקש שסמוטריץ' ימונה לשר ביטחון". חגי סגל צייץ: "אם סמוטריץ' יסתפק בתיק צנוע יותר מהביטחון או מהאוצר, סיכויי ההגשמה של ההבטחות יתכווצו פלאים, וגם למצביעי הליכוד ייגרם מפח נפש". וצבי סוכות שיתף מודעה האומרת: "בצלאל, אל תוותר על הערכים. כולנו מאחוריך!"

האמירות הללו מהדהדות את המנטרה הקבועה של הפלג הזה, שעבורו נתניהו "אינו מספיק ימני". זה שכל הישגיו הלאומיים של נתניהו במשך שנים לא סיפקו אותו, ושהמשיך מנגד לרדד את מידת ימניותו של נתניהו רק להסכם חברון (אף שגם בו שמר נתניהו על רוב השטח, וטבע בהמשך את סעיף ההדדיות שעצר בפועל את הסכמי אוסלו).

אך הפעם יש בדברים גם מסר לבוחריו: או שאינכם יכולים לסמוך על נתניהו שמדיניותו תהיה ימנית דיה, או שאתם בעצמכם אינכם ימניים מספיק (ולכן בחרתם בו). כך או כך, המזור המוצע זהה - חברי הציונות הדתית ישמרו עבורכם על הדרך. הם ייצגו את "הערכים" בממשלה הבאה, הם יהיו המצפן הימני שלה, ואם סמוטריץ' (למשל) לא יהיה שר הביטחון הבא, הרי שגם בוחרי הליכוד לא יזכו לתבוע את מבוקשם.

כמו חבורת פילוסופים חדשה שיצאה ממשל המערה של אפלטון הם מסבירים לנו שהם, רק הם, אוחזים בערכים, במצפן האידיאולוגי ובימניות האמיתית. לו רק ניתן להם את המעמד הראוי, הם יאירו את דרכם של שאר הבוחרים העיוורים אל האור, מחוץ למערה. כי ללא הערכים שלהם, ללא ההנחיה שלהם, איך יצליחו הליכודניקים, בוחרי מפלגת השלטון, לצעוד בדרך הימנית הנכונה?

אותם אנשים שלא נשברו במשך חמש מערכות בחירות, אף שפעלו נגדם בכל אמצעי כמעט כדי לבטל את החלטתם הדמוקרטית; אלו ששילמו את מחיר החרמתם ופסילתם לשיתוף פעולה פוליטי לגיטימי, עד כדי העדפת הקמה של קואליציה עם תומכי טרור על פניהם - הם, הם חסרי עמוד שדרה, או לכל הפחות יישארו עיוורים, אלמלא מפלגת לוויין אחת תראה להם את הדרך? ונתניהו, שלא נשבר מול הלחצים של ממשל קלינטון ואובמה, מול כוחות השמאל, המשפט והתקשורת בישראל - הוא צריך את הקביים של הציונות הדתית כדי ללמוד ללכת?

בצד הפטרונות הנרחבת בולטת התפיסה האידיאולוגית הצרה. המחשבה שגבולות הגזרה של הימין משורטטים בין שייח' ג'ראח להר הבית, ובין החטיבה להתיישבות לישיבות העל־תיכוניות. האם מהותה של ממשלת ימין "על מלא" היא רק מגזרית? ומה על סוגיות לאומיות רחבות כמו כלכלה חופשית, שמירה על צביונו היהודי של החינוך הממלכתי, ושלל מהלכים מדיניים אסטרטגיים לביצור מעמדה של מדינת ישראל - זה לא נופל תחת "הערכים שכולנו מאחוריהם"? ועוד לא דיברנו על מערכת המשפט והפרדת הרשויות, שמשום מה אינן בוערות עוד בעורקי הטוענים לכתר "הימין האמיתי", כשהם חשים אך מרחק נגיעה מקבלת מנהל מקרקעי ישראל.

זה מובן שמחנה הימין הטרוגני ושיש בו מפלגות מגזריות, כמו בכל מחנה. וכן, ברור ששיתוף כלל מפלגות הימין בממשלה הבאה חשוב ואף הכרחי להגשמת המטרה המשותפת. אבל הגיעה העת להיגמל מהתפיסה המפחיתה דרך קבע מהישגיהם הלאומיים של נתניהו והליכוד והרואה בבוחריו עדר מבולבל אידיאולוגית הזקוק לרועים, המזכירה את החמלה המתנשאת שספגנו שנים מהשמאל. כשזה יקרה, צפויה למחנה כולו תקופה חדשה של שותפות שוויונית ואמיתית.